פרידה מאגדת תרבות: השחקן, היוצר וחתן פרס ישראל חיים טופול הלך לעולמו הלילה (חמישי) בגיל 87. טופול היה אחראי להצלחה הבינלאומית האדירה הראשונה של שחקן ישראלי בהוליווד, והעניק את אחת ההופעות הזכורות ביותר בקולנוע הישראלי בתור סאלח שבתי - תפקיד עליו זכה בגלובוס הזהב. הוא חקק את שמו על קירות הפנתיאון גם בזכות תפקידו כטוביה החולב במחזמר "כנר על הגג" - וגם בעיבוד הקולנועי שלו, שבזכותו קיבל מועמדות לפרס האוסקר.
לפני מספר שנים טופול אובחן עם מחלת האלצהיימר, שגורמת להידרדרות ביכולת השכלית, לאובדן זיכרון ולפגיעה ביכולת החשיבה והתקשורת. הוא הניח אחריו אישה, גליה, ושלושה ילדים.
טופול, כאמור, היה הכוכב הבינלאומי הראשון שיצא מישראל. יליד שכונת פלורנטין, טופול עלה לראשונה לבמה כחייל בלהקת הנח"ל. "כשהתגייסתי", סיפר טופול שנים לאחר מכן, "אנשים בבסיס חשבו שאני מצחיק. הקצינים חשבו שאהיה מצחיק גם בבסיסים אחרים, אז שלחו אותי ללהקה צבאית. לא רציתי ללכת. לא רציתי להיות שחקן. בסופו של דבר, נראה שהם צדקו".
בלהקת הנח"ל, טופול הופיע לראשונה בתפקיד סאלח שבתי, עולה חדש ממדינה לא-ידועה (ככל הנראה מצפון אפריקה). שבתי היה יציר דמיונו של אפרים קישון, שכתב ללהקת הנח"ל מערכונים בדמותו. אחרי שהתחיל את דרכו על בימת התיאטרון, טופול הופיע לראשונה בסרט קולנוע ב-1960, בעיבוד קולנועי למחזה "איי לייק מייק", בתפקיד מיכה.
ואז סאלח שבתי חזר לחייו. בשנת 1964, קישון נתן לדמותו של סאלח שבתי לככב בסרט הנושא את שמו, וטופול לוהק לתפקיד הראשי. למרות שהיה רק בן 29 (מבוגר רק בארבע שנים משייקה לוי, שגילם את בנו הבכור), טופול נכנס לנעליו של איש משפחה מבוגר - והפך את סאלח לאחת הדמויות האיקוניות בקולנוע המקומי. הסרט היה להצלחה חסרת תקדים עבור התעשייה המקומית והצעירה, מכר כ-1.3 מיליון כרטיסים, והיה לסרט הישראלי הראשון שמועמד לאוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. הסרט אף זכה בקטגוריה המקבילה בגלובוס הזהב, וטופול עצמו זכה בפרס תגלית השנה.
שנה לאחר מכן, ב-1965, טופול החל להשתתף בהצגה ששינתה את חייו והפכה למזוהה עמו: "כנר על הגג", מחזמר על בסיס סיפורו של שלום עליכם, "טוביה החולב". טופול היה בכלל שחקן מחליף עבור כוכב ההצגה שמואל רודנסקי, שגילם את טוביה, תושב השטעטל הנידח אנטבקה. ולמרות שרודנסקי זכה לשבחי הביקורות (ואף חלק ביוגרפיה די דומה לזו של טוביה עצמו), טופול הוא זה שהפך אותו לכוכב בינלאומי בזכות אותה הדמות.
ב-1966 טופול השתתף לראשונה בהפקה הוליוודית אמיתית: "הטל צל ענק", בכיכובם של קירק דאגלס, יול ברינר וג'ון וויין, על חייו של האלוף דויד מרכוס. תפקידו של טופול בסרט אמנם היה משני, אבל היה זה עוד צעד של טופול בקריירה בינלאומית פורצת דרך. שנה לאחר מכן הוא חזר לגלם את דמותו של טוביה, אבל הפעם לא על בימות ישראל, אלא בהפקה הראשונה של המחזמר בווסט אנד, בתיאטרון הוד מעלתה. הביקורות היללו את המחזמר, אבל ההצלחה לא היה בראש מעייניו של טופול באותה התקופה. שנים לאחר מכן, הוא סיפר שבחודשים שלפני מלחמת ששת הימים, הוא נהג להתעדכן בחדשות בין הסצנות.
"כמה קינאתי באנגלים, שאוזניהם כרויות לשמוע על תוצאות משחקי הכדורגל", אמר על כך שנים מאוחר יותר בריאיון ל-NRG. "בבוקר חמישה ביוני, כשנודע לי על פרוץ הקרבות, טלפנתי למפיק ההצגה ריצ'רד פילבראו והודעתי לו שעליי לטוס לארץ", אמר. טופול התנדב להופיע בפני החיילים בחזית, וסיפר שכשהסתובב בכותל, רגע אחרי שנכבש בחזרה ע"י צה"ל, קבוצת חיילים ראתה אותו מרחוק וישר התחילה לשיר לו את "משיח הזקן", השיר ששר בתפקיד סלאח שבתי.
לאחר מכן, טופול חזר ללונדון לגלם את תפקידו של טוביה. וכשהופק עיבוד הוליוודי למחזמר, טופול לוהק על ידי הבמאי נורמן ג'ואיסון לתפקיד הראשי. הייתה זו החלטה שנויה במחלוקת: בהפקה המקורית בברודוויי, השחקן היהודי-אמריקאי זירו מסטל זכה לשבחים על הופעתו כטוביה, וגם זכה בפרס הטוני לשחקן הטוב ביותר במחזמר. אבל בידיעה שנוכחותו של מסטל תהיה גדולה מהחיים, במיוחד עבור סרט קולנוע, ג'ואיסון בחר בטופול - שהוכיח את עצמו כטוביה מצוין וכשחקן קולנוע מוצלח, כפי שראה בעצמו ב"סלאח שבתי". הסרט זכה לביקורות נלהבות, וטופול סומן כשחקן מבטיח. בזכות תפקידו בסרט, טופול היה לשחקן הישראלי הראשון (והיחיד, בינתיים) שהיה מועמד לפרס האוסקר, ואף זכה על אותו תפקיד בגלובוס הזהב – רק שבע שנים אחרי שהוכתר על ידי הגלובוס לשחקן המבטיח של 1964.
אחרי המועמדות לאוסקר על "כנר על הגג", טופול ניצל את המומנטום והופיע בסרטים בריטיים והוליוודיים, בנוסף למחזות זמר בווסט אנד. עם הופעתו ב"לעיניך בלבד" מ-1981, הוא היה לאחד השחקנים הישראליים הראשונים (והיחידים) שהופיעו בסרט ג'יימס בונד. בנוסף, הוא שיחק בתפקיד ראשי ב"פלאש גורדון" ב-1980. ב-1985 אף הנחה מיני סדרה דוקומנטרית של ה-BBC בשם "Topol's Israel", שהייתה מעין מסע מוזיקלי של טופול עבור תיירים טלוויזיוניים מבריטניה. כמו כן, הוא הופיע במיני-סדרה הבריטית "רוחות מלחמה" ו"מלחמה וזיכרון" על פי ספריו של הרמן ווק.
בשנות התשעים שב טופול לרפת של אנטבקה כדי לגלם את טוביה החולב, לראשונה על בימת ברודווי, והיה לאחד הישראליים הראשונים שמועמדים לפרס הטוני. בהמשך, טופול חזר לגלם את טוביה בהפקות בישראל, באוסטרליה ובלונדון, ואף עשה סיבוב הופעות בארה"ב עם התפקיד ב-2009 – למעלה מ-40 שנים אחרי שגילם את טוביה בפעם הראשונה. להערכתו, הוא הופיע בתפקיד טוביה בלמעלה מ-3500 הצגות. בשנת 2015, טופול זכה בפרס ישראל על מפעל חיים. בנימוקי הוועדה שבחרה בטופול, נכתב ש"פעילותו הבימיתית המגוונת הנחילה כבוד רב למדינת ישראל".
טופול היה גם סופר. אוטוביוגרפיה של טופול, בשם "Topol by Topol", יצאה לאור בלונדון, ובישראל פורסמה בשם "חיים מספר על טופול". הוא הוציא לאור גם ספר בשם "אוצר ההומור היהודי". בנוסף עבד טופול מאייר (הוא אייר כ-20 ספרים) וגםהיה צייר חובב. סדרת בולים, שעליהם ציורי דיוקנאות של נשיאי מדינת ישראל שצייר טופול, הונפקה על ידי השירות הבולאי בשנת 2013.
בנוסף לקריירה פורצת הדרך שלו, טופול הקים מספר ארגוני צדקה. ב-1967 הקים (יחד עם חיים הרצוג, רות דיין ועוד) את עמותת וראייטי ישראל, שפועלת לרווחת ילדים עם צרכים מיוחדים ולקויות שונות. בנוסף, טופול היה מיוזמי ומקימי כפר נהר הירדן – כפר נופש לילדים עם מחלות כרוניות ומחלות מסכנות חיים, ועד מותו היה יו"ר ועד המנהלים של העמותה.