THC או בשמו המלא, טטרה - הידרו - קאנאבינול Tetra-hydro-cannabinol, הוא הרכיב הקיים והמוכר ביותר מבין החומרים הפעילים בצמחי קנאביס. מדובר ברכיב טבעי שאחראי על כל השפעה פסיכולוגית או מנטלית שתהיה לצמח עליכם, כשתצרכו אותו בעישון או אידוי. השפעותיו לעיתים ולפרקי זמן מוגבלים רצויות ויכולות מאד לעזור, בין היתר במקרים של פוסט טראומה, אפילפסיה ובהקלה על כאב. 

מבין כמה וכמה חומרים פעילים המוכרים למדע בצמח הקנאביס, ה- THC הוא המוכר מכל. מאז שבודד לראשונה במעבדה במכון ויצמן על ידי פרופ' רפאל משולם ועמיתיו בשנת 1963, מצא מקום של כבוד בלקסיקון הרפואי אשר הולך ומתאגד סביב הקנאביס. עם זאת, הרבה אנשים (בעיקר צעירים שנמצאים כל הזמן בכל הרשתות) נחשפים לקנאביס דרך דימוים של "סטלנים". הייצוג הלא מאד מדויק הזה מבקש לסמן שלווה שנחה על אדם לאחר שהוא מעשן קנאביס, במין ריפיון חושים כללי על מנת להעביר מסר נכון ורלוונטי של אלחוש, אבל המציאות, כמו תמיד, היא הרבה יותר באיזורים האפורים, מאשר בקצוות. 

לפני הכל, יש לומר שרובם המכריע של המחקרים שנעשו בנושא התמקדו בצריכה דרך מערכת הנשימה, קרי, דרך הריאות, או בבליעה של שמנים. כמו סירופ*. בשאיפה, דרכם של אדי הקנאביס למוח לא ארוכה ושם החומר הפעיל מגיע לרצפטורים של המערכת האנדוקנבינואידית ובמגע ביניהם נוצר אלחוש כלל מערכתי, שעובד על מכאובים נפשיים ובהם, דכאון וחרדה ובמקביל על מכאובים פיזיים. האפקט ההזייתי, הפסיכואקטיבי נוגע להרגעה מהירה של חרדות, עוזר לישון ומייצר מעין אתנחתא כללית, הרפיה פיזית ונפשית.

הריכוז הגבוה ביותר של THC בצמח נמצא בטריכומות, שהן זקיקים שנראים כמו שערות קטנטנות ושקופות הגדלות על הפרחים ועל עלי הפריחה (עלי הכותרת) שצומחים סביבם. הסיבה (המתבקשת, יש לומר) שבוטנאים מוצאים להימצאותו של החומר הזה בפרחים, היא בכדי להגן עליהם ממזיקים וטורפים. את עלי הצמיחה לעומת זאת חתולים מסוימים אוכלים כמו חסה בכדי לנקות את מערכת העיכול. אבל מה שנכון לחיות נתפס אחרת אצל בני אדם, מה גם, שכל שרשרת הגידול בחוות קנאביס רפואי נעשית, תחת השגחה הדוקה ומוקפדת ואין כניסה לחיות. מה שכן, גם בני אדם חווים הבדלים בהשפעה של ה THC ושל יתר החומרים בצמח עליהם. זה משתנה באופן אינדיווידואלי שתלוי במידת הצפיפות של קולטני קנאבינואידים בגוף. אצל אנשים עם צפיפות נמוכה של קולטני קנבינואידים, THC עשוי לפעול כחסם לפעילותם של האנדוקנבינואידים ומכאן לייצר תגובה פחות אידיאלית או רצויה, כך שהאחריות היא גם על מטופלים למידה של ניסוי וטעייה ותשומת לב מירבית לחוויה האישית. ישנם, למשל, צרכני קנאביס המדווחים שאחרי הצריכה חווים התקפי חרדה. זהו אולי איתות עבורם, מתי כדאי לצרוך ומתי פחות וגם איזה זן מתאים להם ואיזה פחות. 

מתוך המחקר והפיתוח שנערכו בשנים האחרונות, הצליחו חברות קנאביס לייצר פרחים בעלי רמת חומרים פעילים זהות באופן עקבי ולפתח זנים בעלי אחוזים המתאימים באופן ייעודי למחלות ספציפיות, כמו: כאבים כרוניים, פיברומיאלגיה, פוסט טראומה ועוד. מספר מחקרים הראו כי ל-THC יש גם פעילות מעכבת שעשויה להפוך אותו לטיפול פוטנציאלי למחלות אלצהיימר. מגוון הזנים מאפשר מכלול טיפולי לו נזקקים מטופלים בקנאביס רפואי, עם זנים שמתאימים ליום וכאלו שיותר ללילה.  

אחוז החומר הפעיל, המשווק באופן רשמי על ידי החברות המורשות על ידי משרד הבריאות מוגבל. חברות לא מקומיות המייבאות קנאביס כבר הצליחו לשווק תפרחות אשר לפי הנאמר הגיעו ל 25% THC בפרח. זה נתון גבוה וגם אליו יש להידרש. אמנם תקופת הקורונה לא פשוטה לכולם, אבל גם צריכת יתר של קנאביס לא מומלצת, משום שישנה סכנת התמכרות. זו אחת הסיבות לכך שכיום רישיונות לצריכת קנאביס ניתנים לחצי שנה בלבד, ולאחריה יש לחדש את הרישיון.

● כאשר מדובר בצריכת קנאביס אין להתייחס לצריכה בעישון/אידוי כאל צריכה במריחה. במריחה כמובן שאין סכנת התמכרות, אין שימוש בטבק או חומרי בעירה והשימוש הוא במה שנקרא "שימוש חיצוני בלבד".