בשנת 2018 החליט מנהל היק"ר להוציא אל הפועל את הרפורמה המדוברת שלו, הנקראת בטעות "רפורמת ליצמן". וכך, ביום בהיר אחד, אלפי מטופלים שהורגלו לרכוש את הקנאביס הרפואי שלהם ישירות מהספק הופנו לרכוש אותו מעתה רק בבתי המרקחת. אלא מה - מנהל היק"ר לא טרח לבדוק קודם לכן שבבתי המרקחת קיים מלאי מספיק לכל אלפי המטופלים. התוצאה: אלפי חולים התרוצצו בין בתי המרקחת הבודדים שהייתה להם סחורה, בניסיון נואש להשיג שקית באיכות סבירה. הרצף הטיפולי של רבים מהם נקטע, ביניהם גם חולים אונקולוגים.
והנה עתה, מהפכה נוספת מבית היק"ר: קנאביס רפואי יינתן מעכשיו רק במרפאות ציבוריות (קרי בתי חולים או קופות חולים). חשוב לציין שאין מדובר בתקנה חדשה, אולם עד כה היא מעולם לא נאכפה.
הרעיון עצמו, ללא ספק, חיובי: מטרתו הינה להוזיל את עלויות הטיפול עבור המטופלים, שכן העלויות ברפואה הציבורית נמוכות יותר מאשר ברפואה פרטית. וכך התבשרנו השבוע כי משרד הבריאות עצר את פעילותו של ד"ר יעקב פוגלמן, אחד הרופאים הבולטים בתחום הקנאביס הרפואי. עוד פורסם השבוע כי בית החולים אסותא הפסיק לעסוק בקנאביס רפואי, בשל העדר כדאיות כלכלית.
לד"ר פוגלמן כ-8,000 מטופלים, לאסותא כ-3,000. היכן הם יחדשו את הרישיון שלהם, לכשיפוג תוקפו? האם הרפואה הציבורית, הנמצאת באופן תמידי "על סף קריסה", תוכל לקלוט אותם?
השרים מתחלפים אך המנגינה נשארת: לפני שלוש שנים המטופלים הופנו לבתי המרקחת מבלי לבדוק קודם לכן שבבתי מרקחת יש מלאי מספיק (וכאמור, לא היה). השנה, המטופלים מופנים לרפואה הציבורית מבלי לבדוק את זמינות התורים, והאם יש מספיק רופאים שמוכנים "להתעסק בזה".
כמי שמעורה בתחום מאז הקמתו, אני מהמר על התסריט הבא: בהעדר רופאים המורשים להנפיק מרשמי קנאביס ברפואה הפרטית, ובהתחשב במשך ההמתנה הארוך לתורים זמינים במרפאות הציבוריות, מטופלים רבים יאלצו לשלוח את המלצת הרופא שלהם לחידוש הרישיון ישירות למשרדי היק"ר, כמו בימים של השרה יעל גרמן. היק"ר, שכמובן לא יהיה ערוך מראש לקליטת כל הפניות, יקרוס מרוב עומס. התחזית שלי: יהיה בלאגן. אבל אולי הבלאגן הזה סוף סוף יניע את השינוי המתבקש מזה זמן רב, שהרי "תמיד הכי חשוך לפנות השחר" (שלום חנוך).
שלומי סנדק הינו יועץ בכיר בעץ הדעת המרכז לקנאביס רפואי