בתחילת שנות ה- 2000 המאבק בקנאביס של הרשות למלחמה בסמים היה בשיאו: לאחר הצלחת הקמפיין הקודם, שבו גויסו מיטב משרדי הפרסום כדי לשכנע אותנו שאם ניקח שאיפה של קנאביס זה עלול להוביל אותנו להזרקת הירואין, הפעם יצאה הרשות בקמפיין, שמטרתו לשכנע אותנו כי קנאביס גורם לתסביך רדיפה ולבעיות נפשיות רבות נוספות.
בסרטון נראית צעירה מבוהלת בשם שירי. למעשה היא לא סתם מבוהלת, היא בהתקף פאניקה של ממש: "הצילו, הם רודפים אחרי, אני לא יודעת מי...אני שומעת אותם מתקרבים", זועקת שירי, ואז מופיעה הכיתובית: "אף אחד לא רודף אחרי שירי, סמים זה סרט רע".
היום אני יכול לדמיין לעצמי את הפרזנטציה שהתקיימה במשרדי הרשות, ייתכן שאפילו נשמעו מחיאות כפיים בסיום הקרנתו. משרד הפרסום קלע למטרה ויצר סרטון מרתיע, מפחיד למדי. היעד הושג, אבל מה לגבי האמת?
עד שמפלגת עלה ירוק הוקמה בשנת 1999, לא היה מי שיגיב לתשדירי הרשות למלחמה בסמים. הדיונים הציבוריים בטלוויזיה היו לרוב מתנהלים בין אנשי הרשות לבין גופים שונים כמו, "אימהות לנרקומנים אלמונים", או עמותת "אל-סם", ופוליטיקאי תורן שהיה מבטיח להגביר את המלחמה בנגע הנורא.
אני זוכר שהתכנסנו, ראשי המפלגה דאז (אם אינני טועה, היינו ערן ורד, רחביה ברמן, אוהד שם טוב, בועז וכטל ואנוכי ויסלחו לי מי ששכחתי) וחשבנו כיצד להגיב. מיותר לציין כי התקציב שלנו היה אפס שקלים והתבסס על מתנדבים, בעוד שהתקציב של הרשות למלחמה בסמים נראה היה כבלתי מוגבל.
לאחר שאחד מאיתנו נזכר שהוא מכיר מישהי שנראית 'בול כמו שירי', עלה הרעיון להכין סרטון תגובה, עם "שירי" משלנו. על פי התסריט שהכנו, שירי אכן מרגישה שרודפים אחריה, אבל בצדק: המשטרה היא שרודפת אחרי שירי. בזמן ששירי קוראת לעזרה בטלפון, אנו רואים ששני בלשי משטרה אכן מטפלים בצעיר, כנראה החבר של שירי, על רקע כמות קטנה של קנאביס.
ובתגובה למשפט "סמים זה סרט רע", נכתב "מדיניות הסמים של משטרת ישראל - זה סרט רע".
אחרי לא מעט מאמצים, הצלחנו לארגן מצלמת וידאו, וזוג אחד של מדי שוטר, שבהם התחלקנו. אוהד קיבל את החולצה ואת המכנסיים, אני קיבלתי את הכובע ואת הז'קט.
הסרטון הופץ בכל האמצעים הדלים שהיו ברשותנו, אולם נראה כי המסר הועבר: מעתה, לא ניתן יהיה להמשיך להשמיץ את צמח הקנאביס מבלי שתהיה תגובה הולמת מצידנו.
באותם ימים, נזכיר לקוראינו הצעירים, המשטרה הייתה מתייחסת לכל צרכן קנאביס כאילו היה עבריין כבד ורציני, לא פעם צרכני קנאביס בילו ימים ולילות במאסר ואף בכלא, בשל כמות קטנה שנתפסה ברשותם. אינני בא בטענות למשטרה, היא באמת ובתמים האמינה שהקנאביס הוא השער להרואין וכי יש להילחם בו בכל הכוח, למען הבריאות הציבורית ולמען הבריאות של הנוער בפרט. היום, אם שוטר יתפוס אותך עם ג'וינט במרחב הציבורי, זה עשוי להיגמר בקנס כספי על סך 1000 שקלים. אולם בימים ההם, זה היה נגמר לרוב בצורה הרבה פחות נעימה.
שלומי סנדק הינו יועץ בכיר "עץ הדעת" המרכז לקנאביס רפואי