הרבה ביקורת עולה כלפי הכלים שיש לשוטרים ברחבי העולם לאבחן נהגים הנמצאים תחת השפעת קנאביס. הסיבה היא שגם ימים רבים אחרי שהשפעת הקנאביס כבר מזמן חלפה, עדיין ניתן לאתר שרידים שלו בדם. כך מעוורר בעייתיות קשה, בעולם בו קנאביס הופך לחוקי בלא מעט מדינות (ובמקרה של ישראל, חוקי כטיפול רפואי לבעלי רישיון מתאים), מהסיבה שקשה מאוד לאכוף את האיסור לנהוג תחת השפעה. בניגוד למקרה של אלכוהול, בו ריכוז החומר בדם מייצג נאמנה את רמת ההשפעה שלו בזמן אמת, במקרה של קנאביס זה ממש לא המקרה. המורכבות נובעת מכך שרמת ה-THC בגוף נשארת זמן ממושך יחסית בגוף, ולכן בדיקות שונות דוגמת הינשוף המשטרתי בישראל, אינן מייצגות נאמנה את מידת ההשפעה על הצרכן או מטופל הקנאביס.

בדיוק לשם כך פיתחה קבוצת חוקרים ממסצ'וסטס בארצות-הברית שיטה חדשנית לבדיקת השפעת קנאביס. המטרה הייתה ברורה – לא להסתפק בזיהוי אדם שהשתמש בקנאביס מתישהו – בכמות כלשהי – אלא לייצר מכשיר שיודע להגיד בזמן אמת האם אדם נמצא תחת השפעה. דבר חשוב נוסף היה למצוא דרך לעשות את זה בקלות ובפשטות; משהו נייד וקל לתפעול שבאמת ניתן יהיה לעשות בו שימוש בהיקף נרחב.

מה הממצאים?

המחקר התפרסם בכתב העת היוקרתי Nature. השתתפו בו 169 נבדקים בטווח גילאים רחב (18-55), כאשר מחצית מהם קיבלו קפסולות THC לבליעה, והשאר בלעו כדור פלסבו. השפעת ה-THC הוערכה על-פי מספר מדדים פיזיולוגיים אובייקטיביים, כמו גם על-ידי שאלון שמטרתו, בפשטות, הייתה לענות על השאלה "כמה אתה מרגיש מסטול?".

נהיגה (צילום: AP Group of Photographers, shutterstock)
צילום: AP Group of Photographers, shutterstock

באמצעות בדיקה שנקראת fNIRS (functional near-infrared spectroscopy) מצאו החוקרים דפוס קבוע של פעילות מוחית שקשור לרמת ההשפעה של THC. חשוב להדגיש – הקשר המשמעותי לא נמצא בין אותו דפוס הפעילות לבין כמות ה-THC בה השתמשו או הזמן שעבר מאז נטילתו, אלא בין הפעילות המוחית לבין כמה האדם נמצא תחת השפעה. במילים אחרות – כמה הוא ב"היי". המשמעות הישירה של הממצאים היא ברורה: באמצעות הבדיקה ניתן לדעת כמה אדם נמצא כרגע תחת השפעת THC, ללא חשיבות לכמות ה-THC בה השתמש או מתי עשה זאת.

איך השיטה הזו עובדת?

השיטה מתבססת על טכנולוגיה שקיימת כבר כמה שנים, ונקראת fNIRS. מדובר בשיטת דימות מוחי המתבססת על אבחון כמות ההמוגלובין המחומצן באזור מוח מסוים. במילים פשוטות – השיטה מציגה כמה חמצן יש באזור מוח ספציפי ברגע נתון. במילים עוד יותר פשוטות – היא מספרת לנו כמה אותו אזור במוח פעיל באותו הרגע. מדובר במדד דומה לזה שנעשה בו שימוש בשיטת fMRI.

היתרון הגדול ב-fNIRS הוא שמדובר בשיטה לא פולשנית, המתבססת על מכשיר אותו ניתן לנייד בקלות. עם עוד מספר שכלולים והתאמות, יתכן שניתן יהיה להסב את השיטה לכזו שניתן להפעיל בפשטות בתחנות משטרה, ואולי אפילו באמצעות ניידות, וכך לאבחן באופן מדויק והוגן יותר את כשירות הנהיגה של אנשים שצרכו קנאביס.

וופורייזר (צילום: Mc_Cloud, shutterstock)
צילום: Mc_Cloud, shutterstock