בעוד שיש עדיין ויכוח בשאלה אם קנאביס ממכר באותו אופן כמו סמים קשים או אלכוהול, אין ויכוח שהוא בהחלט יכול לגרום להתמכרות. המשתמשים בקנאביס עלולים לסבול מהפרעת שימוש בקנאביס, התמכרות במילים יפות, שהרבה פעמים מגיעה עם התמכרות לחומרים נוספים, כך על פי ארגוני הבריאות האמריקאים. התמכרות לקנאביס, אומרים ב-NIH, עלולה להוביל לתוצאות מזיקות עבור המכורים, כולל בעיות בריאות, בעיות ביחסים, קשיים בעבודה או בלימודים, קשיים פיננסיים ועוד. "כשזה מגיע לגראס, אני אומרת שהסמים קלים וההתמכרות קשה", אומרת אורנית ויינשטוק, מומחית לטיפול בהתמכרויות, מנהלת המרכז לטיפול וייעוץ. "זה נכון שקנאביס כשלעצמו הוא לא חומר ממכר ברמה פיזית, למרות שבגמילה יש גם תסמינים פיזיים, אבל נוצרת בהחלט תלות שהיא למעשה התמכרות".
ויינשטוק מבקשת להבהיר כמה פעמים במהלך השיחה, שלא מדובר על הקהל הרחב של משתמשי הקנאביס. "יש שימוש, זה לגיטימי. יש המוני אנשים ששותים כוס יין, או בקבוק בירה או צ'ייסר. לא כל אדם ששותה אלכוהול הוא אלכוהוליסט. מישהו שמעשן בצורה מבוקרת, במינונים נמוכים, ובשליטה על זה, זה ממש בסדר", היא מבהירה ומפרידה בין שלוש רמות של שימוש בחומרים: הראשונה היא רמה של Use, שימוש, שזה למעשה כל אחד שמעשן פה ושם, גם אם כל ערב, רמת השימוש השנייה נקראת Abuse, כלומר שימוש לרעה, מצב שבו מתחילים לפתח תלות בקנאביס, "למשל מצב שבו אני משתמש כי רק ככה אני יכול ללכת לישון, או שאני לא אעז לצאת עם בחורה בלי שעישנתי, או שאני חלק מחבורה שכל המפגשים זה ג'וינטים ובאנגים ואם אפסיק אני אאבד את החברים שלי". הרמה השלישית היא כבר מצב של תלות, Dependency. "כשמתחילה התמכרות, זה הופך להיות משהו כפייתי ואובססיבי. אני כבר לא הולך לקנאביס כדי לתפוס ראש, אלא זה משהו שמשתלט לחלוטין על החיים. הדחף לעשן נורא חזק. גם כשאנחנו אומרים די, מספיק, זה תוך כדי שאנחנו מגלגלים את הג'וינט הבא. זה מצב שכבר אין בחירה".
יש איזה פרופיל של מכורים לקנאביס?
"אנחנו עובדים עם מטופלים בתפקוד גבוה. עורכי דין, אנשי עסקים, אמנים, רופאים, יו ניים איט. אנשים עם יכולות מדהימות בכל תחום אחר, אבל כשזה מגיע להתמכרות – כל אדם יכול למצוא את עצמו שם. זה אירוע מתגלגל שמגיע לעוצמות גבוהות".
ללא גמילה, היא אומרת, אי אפשר לעצור את ההתמכרות לקנאביס, בדומה לכל התמכרות אחרת. וגמילה מקנאביס, על אף שפיזית הוא פחות משפיע על הגוף מסמים קשים, היא לא דבר פשוט בכלל. "הגראס, מה שהוא עושה יותר מהכל, זה תוקע. אתה לא יכול לזוז, לא מתפתח רגשית, חווה אובדן מוטיבציה. אתה יכול ליצור ולעשות דברים משמעותיים, אבל חווה תקיעות גדולה בכל תחום".
מה חווה אדם בתהליך הגמילה מקנאביס?
"קודם כל חווים חרדה גדולה מאוד. אדם שמשתמש לא יכול לדמיין את החיים שלו בלי זה. גראס גם משולב בעישון ניקוטין, וזה מוסיף לתסמיני הגמילה. רוב מי שמפסיקים חווים את רוב התסמינים: אי שקט, חוסר מנוחה, עצבנות, חוסר סיפוק. נפער אצלם בור, המקום הזה שאותו מילאנו פתאום נפער וזועק 'במה אני אמלא אותו עכשיו?".
במה באמת?
"הרבה פעמים פונים לתחליפים, מחליפים התמכרות בהתמכרות. הולכים לאוכל, מתחילים לעשות דברים בצורה אובססיבית, פשוט עושים דבר אחר בצורה טוטאלית, כמו שעשו עם הגראס".
תהליך הגמילה מקנאביס מאופיין גם בדיכאון. "יש נטייה לבכות המון, זו תקופה של אבל ואובדן. האני הקודם שלי הלך לאיבוד", אומרת ויינשטוק. "רוב המכורים התחילו לעשן בגיל צעיר, והם לא מכירים את עצמם בלי החומר. אם התחלנו לעשן בגיל 16-17, אז הזהות כל כך מעורבבת ושזורה בזה. הרי אין דבר שאדם מכור לא עושה עם גראס. זה לקום בבוקר עם ג'וינט, זה לצאת איתו לדייטים או לכל בילוי, זה בסקס. וכשמוותרים על זה, אז אתה למעשה חשוף, ערום; מאבדים מגננה, מעטפת, שגם אם היא פוגעת, והיא מתלות ולא מחופש ומבחירה – עדיין החוויה היא של אובדן הדבר שנתן ביטחון ושליטה. הייתה תחושה שאני יודע למה לצפות, ועכשיו לא רק שאני לא יודע מה יקרה, אני גם לא יודע מי אני".
אחד התסמינים המעניינים הנוספים שמאפיינים גמילה מקנאביס, הוא חזרת החלומות. "אנשים שמעשנים גראס מפסיקים לחלום בלילה, החלומות נעלמים. הגמילה מהגראס היא גם תהליך של דיטוקס. יש מטופלים שמספרים שהם עוברים חוויה נורא אינטנסיבית של הזעות. הגוף מנקה את עצמו, מבין שיש תהליך דיטוקס ומתגייס, ותוך תקופה קצרה אנחנו שומעים ממטופלים שהם חזרו לחלום".
היום, היא רואה גם מטופלים בקנאביס רפואי, בעלי רישיון, שמגיעים למצב של התמכרות. "יש מטופלים היום שמעשנים 50, 60 ו-80 גרם בחודש. זה המון גראס. ואנחנו מדברות על גראס רפואי, שהוא עם ריכוז של בין 20 ל-28 אחוז THC. הרבה פעמים עישון של כמויות כאלה משמר דיכאון, בדידות, ניכור. יש סימפטומים של נתק, הסתגרות, חוסר מוטיבציה. אלה לא דברים שיילכו, הם קבורים תחת ערימות של THC".
אבל יש גם מקום לאופטימיות. אחד הדברים המרגשים בגמילה מגראס הוא שזה תהליך קצר", אומרת ויינשטוק. "בסטימולנטים, כמו קוקאין ותחליפיו, מעבר לאחיזה הפסיכולוגית יש גם קריז, דודא. בגראס יש תחושה של דודא, אבל זמן השחרור מזה הוא יחסית קצר. תוך שבוע-שבועיים, עד חודש, רואים די מהר שיפור. יש התבהרות, יש הקלה ונשימה שחוזרת. מגראס אפשר להשתחרר, הוא לא נשאר בתור כמיהה נורא חזקה".
עניין נוסף שמאפיין גמילה מקנאביס הוא משך הזמן שהוא נשאר בגוף. "גראס מתנקה הכי לאט מכל החומרים. אלכוהול מתנדף תוך 24 שעות, קוקאין תוך 72. גראס מתיישב על רקמת השומן ויכול להישאר שם גם 60 יום. הפער בין הסם הקל, לבין זה שהוא מתיישב שם ולא עוזב, הוא נורא אירוני", אומרת ויינשטוק.
נשמע באמת כמו גמילה לא פשוטה.
"אין גמילה נעימה, אין Withdrawal נעים. אבל בטווח הרחוק, אין ספק שהחיים הופכים להרבה יותר נעימים. השתחררות מהתנהגות כפייתית שהופכת אנשים לממוסכים, המעבר הזה הוא דרמטי. ההקלה היא גם ברמת הגמילה הפיזית, וגם מההתפתחות הרגשית, שנובעת המון גם מהרגשת המסוגלות, של מישהו שהגיע אלינו בתלות והצליח להשתחרר. יש רצף של תחושת מסוגלות שהולכת ונבנית".
מה השינוי הכי גדול שאת רואה בנגמלים מקנאביס?
"כשאנחנו פוגשים אותם גמולים, הם מאוד צעירים מבחינת התנהגות והתפתחות רגשית לעומת הגיל הכרנולוגי. איפשהו, הם נתקעו בגיל שבו השימוש הפך להתמכרות, את ממש נתקלת בנערים, עם פגיעות ומצוקה וקשיים. מה שרואים אחרי תקופת זמן של גמילה, זה אדם שיצא מהקוקון שלו. אני משתמש בדימוי הזה הרבה, בהתחלה אתה זחל, ואחרי תקופה אנחנו רואים את הפרפרים. זה נורא יפה בגראס, השינוי מאוד בולט".
אפשר לצאת מזה אבל לעשן פעם בשבוע עם חברים?
"על בסיס נס. כן שמעתי לאחרונה ממטופל שלא עישן, שהוא חזר לעשן פה ושם. אבל הוא התחתן, הפך לאבא, והוא מרגיש שזה נעשה בצורה אחרת לגמרי. אני מקשיבה ושומעת, אני לא בעד או נגד. אני חושבת שזו התנסות חשובה אבל שיהיה מאוד מצער אם הוא יחזור חזרה להתמכרות. הפוטנציאל מאוד גבוה כי יש predisposition. בסופו של דבר זה מבחן התוצאה, ורק המעשן הוא יודע את האמת. איך התפקוד שלך, הקשרים שלך, הבריאות, המצב הפיננסי. את אומרת ג'וינט אחד בערב – נשאל אותו איך הוא ירגיש אם לא יהיה לו את אותו ג'וינט בערב. באלן קאר אומרים שיותר קשה להפסיק סיגריה אחת מאשר קופסה שלמה. הסיגריה הזאת, הופכת לכל עולמך".