בשנים האחרונות אנחנו עדים למגמה בקרב מטופלים בקנאביס רפואי בישראל, של חיפוש מוצרים בעלי אחוזי THC גבוהים. לא פעם מטופל יבקש מהרוקח את החומר ה״חזק״ ביותר שנמצא במלאי ואותו ירכוש, אך האם זה בהכרח אומר שה״חזק״ הוא האפקטיבי או הטוב ביותר?
מגזין קנביס פרסם לאחרונה את חמשת זני הקנביס הנמכרים ביותר בארה"ב:
וודינג קייק - 22% THC
בלו דרים - 18% THC
פרפל פאנץ' - 19% THC
פיינפל אקספרס - 18% THC
גורילו גלו - 20% THC
למרות שהשוק האמריקאי מוצף בזנים חזקים עתירי THC (24% ומעלה), נראה כי הם לא העפילו לרשימת חמשת הגדולים. מעבר לכך, שניים מתוך חמשת הגדולים יכלו להימכר בארץ תחת הקטגוריה של T15 שהיא כידוע, קטגורית ביניים מבחינת רמות ה-THC.
נראה כי הצרכן האמריקאי הבין שצמח הקtנביס מכיל מאות חומרים קנבינואידים ביניהם THC, CBD, CBG CBN ועוד. את חלקם אנו מכירים, אך את מרביתם אפילו טרם התחלנו לחקור ולכן, אין בהכרח קשר בין רמת ה THC לבין איכות הקנאביס ועד כמה שיהיה יעיל עבורך: קנאביס איכותי זה הרבה יותר מ- THC גבוה.
לא מזמן נתקלתי במאמר מעניין מאת מתיו אובריין, קנדי שעוסק במכירת קנאביס מזה מספר שנים. מתיו מחזק את תפיסת עולמי. "המיתוסים הגדולים ביותר של תעשיית הקנאביס הוא שככל שהמוצר חזק יותר ורמת ה THC שלו גבוהה יותר, כך המוצר טוב יותר", הוא כותב. "כשעבדתי בזמנו בחנויות לממכר קנאביס לא ידענו כמה אחוזים של THC יש בכל פרח, המידע הזה הרי לא היה זמין לנו עד לשנים האחרונות. אולם בניגוד למצב כיום, יכולתי לפתוח את צנצנת הקנביס בפני הלקוח המתלבט ולאפשר לו לראות ולהריח את הפרחים. יכולתי להנחות את הלקוח וללמד אותו כיצד להריח את הארומה של הפרח ועל פי התרשמותו – להחליט אם לרכוש את הזן הספציפי הזה או לא".
אם צפיתם בביקורת הזנים שלי ב-YouTube בוודאי שמתם לב שהדבר הראשון שאני נוהג לעשות כשאני פותח שקית קנאביס חדשה הוא להריח אותה. לעתים רחוקות (אם בכלל) חוש הריח יאכזב, שהרי זהו אחד החושים הראשוניים והחזקים ביותר שלנו. תמיד אהבתי לתת לאף לבחור את הזן המתאים לי ביותר אולם לצערי, אפשרות זו איננה קיימת כיום, הואיל והפרחים נמכרים בשקיות אטומות.
אין לי ספק שאם נעשה "מבחן טעימות עיוור" לצרכנים, רובם יופתעו לגלות כי הקנאביס היעיל ביותר עבורם איננו בהכרח זה עם אחוזי ה THC הגבוהים ביותר.
אני עצמי גיליתי זאת לפני למעלה מעשור, עוד בטרם קיבלתי את האישור הרפואי שלי לצריכת קנאביס רפואי, כאשר יצא לי לשבת עם ירון, אחד ממגדלי הקנביס המוערכים ביותר בעיני.
לפתע החל לתקוף אותי כאב חזק בגב התחתון. ירון הבחין בהבעת פני המיוסרת, שלף פרחון מדהים ביופיו והציע לי אותו:
"קח, תכין לך סיגריה ותגיד לי איך החומר הזה"
כעבור כעשר דקות הוא שאל אותי:
"נו, איך זה?"
"הריח והטעם - מעדן של ממש", השבתי, אבל זה לא ממש הרגיע את כאב הגב שלי".
ירון חייך ושלף פרח מצנצנת אחרת: "עכשיו, נסה את זה".
"אבל הרגע עישנתי" ניסיתי להיות מנומס.
"אז מה?" גער בי ירון: "אתה רוצה להגיד לי שאתה לא מסוגל לעשן עוד אחת?"
איך אפשר לסרב לפרח שגודל על ידי המאסטר ירון?
גם הפעם היה לפרח טעם וניחוח מובהק של קופי-שופ באמסטרדם.
"איך הגב" התעניין ירון כעבור מספר דקות:
"מדהים, אין כאב!" השבתי בכנות, מופתע למדי.
"מה עישנתי?"
חיוך קטן התפשט על פניו של ירון והוא השיב: "הפרח הראשון הוא משהו חזק במיוחד, 30% THC. אבל הוא פחות הקל על הכאב שלך. הפרח השני יותר חלש, 22% THC בלבד, ודווקא הוא העלים לך את הכאב. אתה מבין עכשיו מה ההבדל בין קנאביס פנאי לבין קנאביס רפואי?"
לשמחתי, נראה כי התובנה שקיבלתי, באותה ישיבה עם ירון לפני יותר מעשור, מחלחלת אל ציבור הצרכנים הישראלי. אני מקווה כי המירוץ המטורף אחר הרמות הגבוהות של ה-THC יפסק ויתחלף במרוץ מטורף אחר חקר הקנבינואידים הנוספים. אני מייחל ליום שבו שוב יתאפשר לנו להתרשם מהתאמת הקנביס לצרכינו, לא לפי עיצוב האריזה או הקטגוריה בה הוא נמכר, אלא כמו בעבר - לפי חוש הריח האישי של כל אחד ואחת מאיתנו.
שלומי סנדק הינו יועץ בכיר "עץ הדעת" המרכז לקנאביס רפואי