יש להם מקום של כבוד בעיצוב תרבות הקנאביס, הם היו שם הרבה לפני שקנאביס הפך לחוקי בארה"ב, הם נציגים מובהקים של תרבות הקנאביס ולמרות המוניטין המפוקפק שהיה מנת חלקו של הצמח במשך עשורים – הם גרמו לזה להיראות כמו הדבר הכי נכון שיש. יהיה קשה שלא להזכיר את אחד הסטלנים הכי גדולים בקולנוע, ה-Dude, הדמות המופתית של ג'ף ברידג'ס בביג ליבובסקי, זה שמעשן רואצ'ים באמבטיה כשהוא אוחז בהם בפינצטה כי באמת חבל על כל טיפה, זה שזורם גם כשחוטפים אותו בתוך שטיח, ונראה כאילו שלפו אותו מהספה בה עליה ישב שבועות שלמים כיאה לסטלן אמיתי. אז עכשיו שהזכרנו אותו, הנה עוד כמה דמויות שעשו ועושות כבוד לתרבות הקנאביס וגרמו לכולנו להרגיש טיפה יותר נורמליים.
רון סלייטר
Dazed and Confused (טריפ נעורים), 1993
"דייזד אנד קונפיוזד" הוא סרט על התבגרות, שמביא את סיפורם של קבוצת תלמידי תיכון ביום האחרון ללימודים, בשנת 1976. הסרט העצמאי הפך לקאלט והוא נחשב גם לסרט סטלנים, בעיקר בזכות דמויות משעשעות וריאליסטיות בתיכון בטקסס, שגרמו לנו להרגיש איך באמת נראים חיים של תלמידי תיכון, מבלי לייפות את המציאות. הדמות שהשאירה הכי הרבה רושם על הצופים היא זו של רון סלייטר (אותו גילם רורי קוקרן). רון, בעל השיער הארוך הגולש, המכנסיים המתרחבים והאפיל ההיפי, הוא דמות מצחיקה במיוחד שמאוהבת בתיאוריות קונספירציה, כמו למשל, שכשאמריקה רק נוסדה כולם היו מעשנים ומסטולים, כולל ג'ורג' ומרתה וושינגטון, והוא זה שמצליח להישאר מלא באנרגיות ולגרום למסיבה להמשיך.
פלויד
True Romance (רומן אמיתי), 1993
אנחנו אוהבים את בראד פיט בכל מצב, אבל בטח ובטח כשהוא מגלם שותף לדירה שכל מהותו היא סוטול אחד גדול. פלויד הוא כנראה השותף לדירה הגרוע בתבל. הוא זה שישאיר בקבוק חלב ריק במקרר ולעולם יתקע אתכם בלי נייר טואלט, והוא הקלישאה הכי גדולה של סטלן – יושב על הספה מסטול וצופה בסרטים גרועים. גם כשהוא נקלע לקרב יריות בתוך הדירה שלו, הוא בטוח שהוא פשוט עישן יותר מדי. בראד פיט מצליח להעביר את הלך הרוח של הדמות בצורה כל כך מציאותית, שזה עלול להוציא שם רע לקנאביס – העולם מהיר מדי בשבילו, רק תנו לו את השאכטות שלו ותעזבו אותו בשקט.
הרולד וקומאר
Harold and Kumar go to White Castle (הרולד וקומר משתוללים באמריקה), 2004
יש אינספור סרטים שמבוססים על צמדים קומיים, אבל אין צמד כמו הרולד וקומר – שני חברים מהקולג' שיוצאים למסע לילי מטורף במטרה להגיע לווייט קאסל, רשת המבורגרים אמריקאית, לאחר שחטפו מאנצ'יז קשוח אך ורק להמבורגרים שלהם. הסרט עוקב אחר מעלליהם מרגע שעישנו את השאכטה הראשונה, ועד הסוף שנעדיף שלא לחשוף. ומה נאמר – מדובר באחד מסרטי הסטלנים הטובים שנעשו וקשה שלא להתעלף מצחוק ולהיות בדודה להמבורגר במהלך הצפייה. הרולד וקומאר הם מעשני פנאי, לא סטלנים כבדים, סטודנטים למקצועות מכובדים שפשוט נקלעו לסיטואציה ויצאו מזה עם חתיכת סיפור לילדים. אנחנו נצא מזה עם כאב בטן.
אנני הול
אנני הול – Annie hall, 1977
היא אמנם לא סטלנית כבדה, אבל בניו יורק של הסבנטיז, היה מספיק שתעשי שאכטה פה ושם כדי להיחשב למעשנת. אנני הול, שאותה מגלמת דיאן קיטון, מושא אהבתו של אלווי, הלוא הוא וודי אלן, מעשנת קנאביס בקלילות מרשימה ולא עושה מזה עניין, בניגוד מוחלט לפרסונה הנוירוטית והחרדתית שאלן מגלם. היא חכמה, מתוחכמת, מלאת כריזמה ועושה כבוד לעישון הנשי. אמנם זה ממש לא מה שמגדיר את הדמות שלה, היא מעשנת קלאסית של סוף יום וזה מהווה פרט שולי יחסית באישיותה, אבל זה בדיוק מה שגורם להרבה מעשנים להזדהות איתה.
בריאן ג'ונסון
מועדון ארוחת הבוקר, Breakfast Club, 1985
אחד מסרטי הנעורים האהובים בכל הזמנים עוקב אחרי חבורה של חמישה תלמידי תיכון שמקבלים עונש ממנהל בית הספר ונאלצים להגיש לספריית בית הספר ביום שבת ולבלות שם את כל היום. החמישה מגלמים דמויות שונות מאוד זו מזו, אוסף אקלקטי של נערי ונערות תיכון שנאלצו להתכנס בחדר אחד, ובמהלך היום הם מגלים שהם כנראה לא כל כך שונים. באחת הסצנות המפורסמות בסרט הם יושבים ומעשנים ג'וינט, ולמרות שאת משבצת הנער הסורר שעושה שאכטות בהפסקות מגלם ג'אד נלסון הלוא הוא ג'ון בנדר, הדמות היותר מעניינת ומעוררת הזדהות היא זו של בריאן, שמגלם אנתוני מייקל הול – לכאורה חנון על הרחוק מתדמית הסטלן, בפועל דמות שמבהירה בדיוק למה קנאביס הוא של כולם ללא הבדל דת, גזע, מין, מוצא או מעמד חברתי, וכמה הוא יכול לקרב לבבות.
מלאני רלסטון
ג'קי בראון - Jackie Brown, 1997
אפשר לסמוך על קוונטין טרנטינו שבסרטים שלו יהיו לא מעט סמים. ב'ג'קי בראון' מדובר בוויד, וזאת מלאני, בכיכובה של ברידג'ט פונדה. "מה את שוכבת פה, כבר שתיים בצהריים", אומר לה בן דמותו של סמואל ג'קסון, "מה, עד כדי כך מאוחר?", שואלת פונדה והוא עונה: "את מעשנת יותר מדי מהדבר הזה, זה יגנוב ממך את כל האמביציות". "לא אם האמביציות שלך זה להיות היי ולראות טלוויזיה", היא מבהירה. כן, מלאני, בלונדינית היפית חביבה, היא קלישאה של סטלנית שרק רוצה להיזרק על הספה בשקט עם הבאנג שלה ואפילו מצליחה לגרור את הדמות שמגלם רוברט דה נירו, כשהיא מסבירה לו שזה מצוין שהוא משתעל אחרי הבאנג, כי זה עושה אותו יותר מסטול.
דייל וסול
פיינאפל אקספרס, Pineapple Express, 2008
יש ויכוח אינטרנטי נוקב בשאלה מה בא קודם – הסרט פיינאפל אקספרס, או זן הקנאביס הפופולארי. סת' רוגן, שכיכב בסרט, הבהיר ב-2018, עשור אחרי שהסרט יצא, ש"לא היה זן כזה כשעשינו את הסרט, אמרנו לעצמנו שיום אחד אנשים ימכרו זן בשם בזה, וזה עבד". בסרט, שמגולל את הסיפור של דייל, סטלן נורמטיבי בכיכובו של רוגן, וסול, הדילר שלו, בכיכובו של ג'יימס פרנקו, רודפים השניים אחרי החומר הכי טוב שהם עישנו בחיים, פיינאפל אקספרס כמובן. בעודם מנסים להתחמק משוטרים מושחתים שמנסים לשים יד על אותו החומר בדיוק, מנסים השניים להתחמק גם מפושעים שרודפים אחריהם. ולמרות שרוגן הוא הפוסטר בוי של קנאביס, גם הוא וגם פרנקו מבהירים שהם לא באמת היו אפויים במהלך הצילומים.