א' (השם המלא שמור במערכת) בת ה-26 גדלה במשפחה שהעונשים המקובלים בה היו מכות עם סרגל ועם חגורה. היא מתארת מקרי אלימות קשים כחלק משגרת יומה. כיום היא מאובחנת כסובלת מפוסט-טראומה קשה עם 40 אחוזי נכות נפשית מהביטוח הלאומי. לאחר שטופלה במגוון רחב של תרופות ללא הצלחה, היא קיבלה בחודש ינואר 2020 רישיון לשימוש בקנאביס רפואי. ב-21 לאפריל 2021 המליץ הפסיכיאטר המטפל בה מזה כשנתיים להעלות לה את המינון החודשי. כך הוא כתב בנימוקי הבקשה אשר נשלחה לאישור היק"ר ("היחידה לקנאביס רפואי"):
"מטופלת בקנביס רפואי 50 גר לחודש. תגובה טובה מאוד (ירידה בפלשבקים של ריחות ותמונות, הפחתה ניכרת בניתוקים דיסוציאטיביים ופגיעות עצמיות, יותר מרוכזת ויותר רגועה, ישנה טוב יותר ונצפה שיפור בתפקוד כללי). ללא תופעות לוואי.
נכון להיום צריכה אשר מספקת תגובה רצויה עומדת בסביבות 2 גרם ליום. המינון הנוכחי 50 גרם מספיק בערך ל-3 שבועות. לקראת שבוע 4 חוזרים כל תסמיני ה-PTSD [הפרעת דחק פוסט-טראומטית] במלוא העוצמה עם סבל נפשי ופגיעה בתפקוד (חוסר שקט, חרדה, הפרעות שינה, ניתוקים, הסתגרות). ממליץ על העלאת מינון קנביס רפואי ל- 60 גר לחודש (מצ"ב טבלת צריכה)."
המטופלת צירפה, כנדרש, "טבלת צריכה שבועית". מדובר בטבלה אנכרוניסטית בה המטופל אמור לרשום כמה שאיפות צרך, באיזו שעה, עד כמה זה הועיל ועוד. כעבור 3 שבועות הגיעה תשובת היחידה לקנאביס רפואי:
"טבלת הצריכה שצורפה אינה מאפשרת הבנת תדירות השימוש וכמות הקנאביס הנצרכת בכל שימוש".
כך כתב רופא מטעם היחידה, או שמא זו היתה רופאה? אין לדעת, שכן רופאי היק"ר הדוחים את המלצת הרופא המומחה מבלי לראות את החולה עצמו - לא חותמים את שמם!
כאן המקום להסביר כי על פי האמונה של היחידה לקנאביס רפואי, בכל 1 גרם יש כ 18 שאיפות, כפי שכתוב ב"ספר הירוק", נוהל 154:
אני יודע שהיחידה לקנאביס רפואי לא אוהבת לקבל עצות ממי שאינו רופא. לכן, עד עכשיו לא טרחתי לתקן אותם. אבל אולי עכשיו הגיע הזמן לגלות להם שעוד לא פגשתי אדם שיכול להוריד גרם שלם ב-18 או 20 שאיפות בלבד. אני, למשל, נוהג לשים כרבע גרם קנאביס בסיגריה. ניסיתי לספור כמה שאיפות יש בה ואחרי 12 הפסקתי לספור (כאמור, עם רבע גרם בלבד!) אז מה הפלא שהרופאה האלמונית מהיחידה לקנאביס רפואי אינה מבינה את "תדירות השימוש וכמות הקנאביס הנצרכת בכל שימוש"?
מלבד זאת, אם הפסיכיאטר המומחה המטפל בה בשנים האחרונות ממליץ על שינוי המינון, מדוע לערער על המלצתו המקצועית? מסתבר שלרופאי היחידה לקנאביס רפואי יש, בנוסף לכישורים הרפואיים שלהם, כישורים מקצועיים נוספים:
"הטבלה אחידה באופן מוחלט וקיים ספק רב כי היא משקפת את הצריכה בפועל!" כותבת רופאת היק"ר אשר ניחנה מן הסתם בחוש בלשי מפותח או ביכולת גבוהה לקריאה בכדור בדולח. בגלל שהטבלה אחידה היא מסיקה ש"קיים ספק רב כי היא משקפת את הצריכה בפועל". אולי הטבלה אחידה משום ש... המטופלת מקפידה ליטול את התרופה בזמנים קבועים, כפי שעושים עם תרופות רבות אחרות? במילים אחרות, רופאת היק"ר מאשימה את המטופלת בשקר ואת הפסיכיאטר המטפל בה – בחוסר מקצועיות. וכל זאת, כאמור, מבלי לראות את המטופלת ומבלי לשוחח איתה או עם הפסיכיאטר שלה.
"נא לצרף טבלת צריכה שבועית, בחלוקה לימים, שתמולא בזמן אמת" דורשת הרופאה ומסכמת: "בשלב זה מאושר המשך המינון הנוכחי". העלאת המינון סורבה בפעם הראשונה. א' תאלץ להמשיך לסבול, כפי שתיאר הפסיכיאטר המומחה המטפל בה: "לקראת שבוע 4 חוזרים כל תסמיני ה- PTSD במלוא העוצמה עם סבל נפשי ופגיעה בתפקוד".
א', המורגלת במאבקים, לא ויתרה ובאמצעות הפסיכיאטר שלה, היא הגישה בקשה נוספת, הפעם עם שינויים קלים בטבלת הצריכה. ב 8 ליוני השנה התקבלה תשובת היק"ר:
"לבקשה להעלאת המינון יש לצרף מכתב הסבר מפורט מהרופא - מה השפעות המינון הקיים ומה הסיבה לבקשה להעלאה".
"אבל המכתב המפורט של הרופא צורף לבקשה הקודמת!" חשבה לעצמה בכעס א'. בהמשך המכתב, שוב חזרה על עצמה גם הטענה המוכרת: "טבלת הצריכה אינה מאפשרת הבנת תדירות השימוש וכמות הקנאביס הנצרכת בכל שימוש".
א' לא נואשה ושלחה את הבקשה בפעם השלישית - עם כל המסמכים שנשלחו בעבר: המכתב המפורט של הרופא וטבלת צריכה חדשה שבה היא עשתה כמיטב יכלתה והבנתה כדי שתהיה ברורה ומובנת. ב-29 לאוגוסט התקבלה תשובת היק"ר לבקשה השלישית:
"טבלת הצריכה שצורפה אחידה כמעט לחלוטין. ספק כי היא משקפת את הצריכה בפועל. הגדלת המינון לא מאושרת".
אי אפשר להגיד שהיק"ר לא מגלה נחישות והתמדה...
"אני לא מבינה מדוע מטרטרים אותי כך במשך חודשים, מה בסך הכל ביקשתי? מדוע אני צריכה לסבול בסוף כל חודש?" תהתה א' שבסך הכל ביקשה העלאת מינון של 10 גרם בחודש. "הטבלה אחידה משום שאני עושה כמיטב יכולתי לצרוך את תפרחת הקנאביס בזמנים קבועים, כפי שעושים עם כל תרופה. גיליתי כי כך אני מפיקה את התועלת המירבית מהטיפול! מדוע אני צריכה להמשיך לסבול בכל חודש שוב ושוב?"
הפעם א' החליטה לפנות למוקד פניות הציבור של משרד הבריאות:
"אני כבר לא יכולה יותר ואני לא יודעת מה לעשות", כתבה מספר ימים לאחר קבלת הסירוב השלישי. "בכל סוף חודש בשבוע וחצי האחרונים אני על הקצה, עם יותר ניתוקים, פלאשבקים, סיוטים ובלי התרופה היחידה שעוזרת לי להתמודד ביומיום ולתפקד...האיזון התרופתי שלי מתערער וזה משפיע על התפקוד שלי. אני סובלת כל כך, ואף אחד לא עוזר ביק"ר ולמוקד אין מה לעשות לפי מה שהם אומרים. מה ניתן לעשות, כדי לעזור לי?"
נכון לרגע כתיבת שורות אלה, א' קיבלה אישור שמכתב התלונה שלה התקבל וכי "זה בטיפול". מאחר וההתעקשות של הרופא המסרב אינה נתמכת בעובדות רפואיות, מדעיות או אחרות, אין לי ספק כי בסופו של דבר א' תצליח להשיג את שקית הקנאביס הנוספת החסרה לה כל כך לצורך התפקוד היומיומי התקין שלה. אולם נשאלת השאלה - כיצד יתכן שעד היום ולמרות שבמפלגתו של שר הבריאות מודעים היטב לתפקודה השנוי במחלוקת של היק"ר, ההפקרות הרפואית הזאת נמשכת ואנשים חולים ממשיכים לשלם את המחיר?
תגובת משרד הבריאות: משרד הבריאות אינו דן בעניינים רפואיים של מטופלים באמצעי התקשורת.
שלומי סנדק הינו יועץ בכיר עץ הדעת המרכז לקנאביס רפואי