נתונים של המרכז לנתוני בריאות וסביבה במדינת קולורדו שבארצות הברית מראים כי בגופם של 42.9% מקורבנות ההתאבדות בשנים 2020-2021 בגילאי 15-19 נמצאו שרידי קנאביס. הנתונים הופצו ברשת ועוררו דיון סוער בנוגע לסיכונים הטמונים בקנאביס, ובעיקר בנוגע לשאלה – האם קנאביס הוא הגורם להתאבדות? או שמא אנשים אובדניים נוטים יותר לפנות לקנאביס כחומר שעשוי לסייע להם להתמודד עם הסיטואציה? במילים אחרות – האם מדובר פה בקורלציה בלבד או בסיבתיות?

ג'ף האנט, מנכ"ל של מספר חברות גדולות לו עשרות אלפי עוקבים בטוויטר, הסעיר את המגיבים שלו כשפרסם את הנתונים והביע עמדה המשתמעת בבירור כהאשמת הקנאביס במספר מקרי ההתאבדות הגדול. טורי דעה נוספים שפורסמו באתרים אמריקאים שונים הביעו דעה דומה, וגרמו לתרעומת בקרב תומכי השימוש בקנאביס בקולורדו ובאמריקה בכלל.

מבט מעמיק בנתונים מבהיר שבהחלט לא מדובר בנתון שיש לזלזל בו, שכן 42.9 הוא אחוז הגבוה בהרבה לעומת נתוני השימוש בקנאביס של כלל אוכלוסיית קולורדו באותם הגילאים. ב-2019 פורסם כי 20% מתלמידי התיכון בקולורדו צורכים קנאביס. סביר להניח שבשנתיים שחלפו מאז ועד סיום איסוף נתוני ההתאבדות שהוצגו כאן, מספר הצרכנים לא הכפיל את עצמו. אבל האם ניתן להסיק מכך שקנאביס הוא הגורם להתאבדות? כמובן שלא.

ראשית, כפי שהעירו מספר מגיבים, קנאביס נשאר בגוף זמן רב יותר לעומת חומרים אחרים, כך שגם אם נער צרך קנאביס שבוע או שבועיים לפני ששם קץ לחייו, הקנאביס עדיין עשוי היה להימצא בדמו. חומרים אחרים, שיתכן כי צרך אותם יום או יומיים לפני המקרה הטראגי, עשויים היו להתפוגג מאז. גורם נוסף, שצוין כאן מקודם, הוא עניין הסיבתיות, או 'מה קדם למה?'. קנאביס מסייע לצעירים רבים להתמודד עם קשיי חיים המתבטאים כדיכאון וחרדה, המאפיינים מאוד גם נערים עם נטייה אובדנית. לפיכך הגיוני למדי שאנשים הסובלים מתסמיני דיכאון יצרכו יותר קנאביס. זה לא אומר שהקנאביס הוא שדחף אותם אל מעבר לקצה.

נער יושב על מדרגות. אילוסטרציה (אילוסטרציה:  stefanel, shutterstock)
אילוסטרציה: stefanel, shutterstock

הזנחה פושעת

באופן לא מפתיע, אחרי קנאביס מופיע האלכוהול כחומר שנמצא בריכוז השני הגבוה ביותר בגופם של צעירים בני 15-19 ששמו קץ לחייהם. אבל אם נסתכל על גילאים צעירים אף יותר נראה תמונה שונה. בגופם של קורבנות ההתאבדות בגילאי 10 עד 14 בולט חומר אחד בלבד, והוא קנאביס. אכן, קנאביס נמצא בגופם של כ-15% מקורבנות ההתאבדות בגילאים הללו, ואילו חומרים אחרים לא נמצאו כמעט בכלל. בגילאים כה צעירים נשאלות השאלות הקשות ביתר דגש: האם השימוש בקנאביס של אותם הילדים קשור בהזנחה? האם הוא קשור במצוקה? האם זה הוא רק עוד ביטוי של מצב נפשי רעוע שמוביל למעשה קיצוני כהתאבדות? או שמא יתכן כי הקנאביס הוא אחד הגורמים עצמם שהובילו את הילד ליטול את חייו?

באוכלוסייה הכללית, בכל אופן, הנתונים מתאזנים: בקרב כלל הגילאים, אלכוהול תופס בבטחה את המקום הראשון כחומר שנמצא בשכיחות הכי גבוהה בגופם של קורבנות התאבדות. קנאביס, במקום השני, עומד על 23.3% - שיעור דומה לנתוני השימוש בצמח בכלל האוכלוסייה.