הקמפיין לדמוניזציה של המריחואנה והוצאתה אל מחוץ לחוק החל בארה"ב, לפני 91 שנה (1930). יזם אותו אדם שאפתני בצורה בלתי רגילה בשם הריאנסלינגר (1892-1975) שעמד בזמנו בראש משרד קטן וחסר חשיבות בשם "המשרד לאכיפת חוקי הסמים". אנסלינגר הגה תכנית גאונית אשר הפכה את משרדו, תוך פחות מעשרים שנה, למנגנון אדיר, מנופח ובעל משאבים כספיים בלתי מוגבלים.
כיצד הוא עשה זאת?
הוא הציג בפני האומה האמריקאית אויב שטני, מסוכן ביותר, שמשחית את הנוער, שגורם לאי שפיות, מעודד אלימות ואף רצח. זהו אויב שרק הוא, הרי אנסלינגר, יכול להילחם בו ולהציל אמריקה. האויב הזה נקרא "סם המריחואנה" והוא מופץ בדרך כלל באמצעות סיגריות תמימות.
מאחר ורכיבי הקנאביס אותרו, בודדו ונחקרו רק בשנת 1963, הרי שכל מה שטען אנסלינגר בזמנו היה חסר כל בסיס מדעי או עובדתי. אבל זה לא הפריע לו לפתוח במסע ציד המכשפות תוך גיוס התקשורת שפרסמה את הודעותיו.
"קבוצות של כושים ומקסיקנים נוהגות להתכנס במרתפים, לעשן את סם המריחואנה ולנגן מוסיקה שטנית בשם ג'אז", בישרה כותרת אחת.
"כושי שהביט לאשה לבנה בעיניים הודה: עשיתי זאת תחת השפעת סם מהריחואנה!" בישרה כותרת נוספת.
"מר אנסלינגר, ראש המשרד לסמים נרקוטים אומר כי אם המפלצת הנוראית פרנקנשטיין תעמדו פנים אל פנים מול סם המוות מריחואנה, המפלצת תנוס על נפשה מרוב פחד".
הנה עוד כמה כותרות נוספות שאנסלינגר עמד מאחוריהן:
"פקיד הקבלה במלון זיהה את היורה כאיש שעישן מריחואנה"
"הרוצח עם הגרזן הודה: ארבעה ימים לפני הרצח, עישנתי את סם המריחואנה. משפחה שלמה נרצחה בפלורידה בידי צעיר שעישן מריחואנה".
בנוסף, אנסלינגר פתח במסע הרצאות ארצי לגיוס כספים לצורך המלחמה באויב החדש והרצחני. הנה דוגמא לטקסטים שנכתבו על גבי עלונים חינוכיים שחילק משרדו.
"היזהרו, צעירים וקשישים! זה (ציור של ג'וינט) עלול להיות מועבר אליכם על ידי זר ידידותי.
זה מכיל את הסם הרוצח מריחואנה – חומר נרקוטי חזק שגורם לרצח! אי שפיות! מוות!
זהירות: סוחרי הסמים הם ערמומיים! הם עלולים לשים את הסם בקנקן התה/קפה שלך, במשקה הקוקטייל או בטבק לסיגריות".
אנסלינגר גייס למאבק בסם המוות גם את הוליווד: “Reefer madness” ("שיגעון הג'וינט) הינו סרט הוליוודי משנת 1936.
הסרט מספר על תיכוניסטים בני טובים (לבנים כמובן) שמעשנים מריחואנה וכתוצאה מכך נערות לבנות תמימות מאבדות כל רסן מוסרי ומקיימות יחסי מין עם גברים שחורים, אבל זו רק ההתחלה.
בהמשך יש לנו גם תאונות דרכים, התאבדות, רצח ואובדן השפיות. אני ממליץ בחום לצפות בסרט, או לפחות בקדימון שלו, תוך כדי עישון ג'וינט (למי שיש אישור רפואי כמובן).
"החומר הזה מגיע לארצנו בטונות!" הזהיר אנסלינגר בתקשורת והוסיף: "מריחואנה היא קיצור דרך לבית משוגעים!"
וכך, באפריל 1937, כאשר הקרקע הייתה בשלה, הגיש הרמן אוליפנט לקונגרס הצעה להוציא את המריחואנה אל מחוץ לחוק. כאשר הגיע המועד להצבעה בקונגרס, העיד אנסלינגר, "חמישים אחוז מכל הפשעים האלימים בארה"ב קשורים במריחואנה"
- "האם התייעצתם עם איגוד הרפואה?" שאל אחד הסנטורים.
- "כן, נועצנו והם בהחלט בעד הצעת החוק!" השיב מר וינסון, עמיתו של אנסלינגר.
זה היה שקר מוחלט. מאוחר יותר התברר כי איגוד הרפואה אף התנגד להצעה, אך התוצאה כבר היתה כתובה על הקיר.
כך, בעזרת שקרים והמצאות שטובלו בהרבה גזענות, הצביע הקונגרס בעד הוצאת המריחואנה אל מחוץ לחוק.
העולם התחתון, שהפסיד שנים אחדות קודם לכן מקור הכנסה בלתי נדלה לאחר שהאלכוהול הפך לחוקי, קיבל עתה פיצוי הולם - הוא קיבל במתנה את השליטה על השוק השחור של הקנאביס, מתנה ממנה הוא נהנה, בחלק מהעולם (כולל ישראל), עד היום.
שלומי סנדק הינו יועץ בכיר ב"עץ הדעת" – המרכז לקנאביס רפואי
לבדיקת זכאות ב"עץ הדעת"