את אדם רקטוב יוספה, יליד נחל עוז ותושב אילת, תפסה השבת של ה-7 לאוקטובר בבנימינה אצל חבר, כשהבן שלו בן ה-16 נמצא עם חברים אחרי שבוע של כיף בתל אביב. כחייל, שירת בנח"ל, בעת שהתרחש אחד מהאסונות הכי קשים שאירעו אי פעם, אסון המסוקים, בו נהרגו 73 חיילים בעת ששני מסוקי יסעור התנגשו זה בזה, כשהובילו לוחמים לפעילות מבצעית בלבנון. מה שראה שם נשאר איתו לנצח. בכתבה במסגרת יום הזיכרון שפורסמה פה ב-mako קנאביס, סיפר על הטראומה שהוא סוחב מאז. "יש חושך שהולך איתי מאז, פרוז'קטורים של צה"ל שהולכים איתי מאז, ריח שהולך איתי מאז. זה היה לילה תנ"כי, אין לי מילה אחרת. תופת ברמה תנ"כית. להיות ב-13 לוויות של חברים בשלושה ימים".
המלחמה המתחוללת בימים אלה והאירועים המבעיתים היו כמובן טריגר גם עבורו. "אשתי בבית שלנו באילת בלחץ, ובי מתעוררים כוחות-על של הפוסט טראומטיים", הוא מספר, "כבר כמעט 30 שנה אני מתאמן לקראת ימי קצה בעל כורחי. בישראל קוראים לפוסט טראומה בטעות 'הלומי קרב' אבל אני אף פעם לא הייתי בהלם. אני תמיד דרוך ומוכן. היום שהתכוננתי אליו כל החיים הגיע. אני בן קיבוץ נחל עוז, בוגר בית ספר "שער הנגב" ואני לא נושם. אני גר באילת כבר 23 שנים. חיפשתי את המקום הכי פחות ישראלי בישראל. אני מודה לאל שאבא שלי נפטר ולא רואה מה עשו לקיבוץ. יש לי שם המון חברים. לבת שלי יש חברים בקיבוץ. אחת מהחברות שלה נרצחה ואני חושב שזאת הייתה פעם ראשונה שנשברתי".
איך אתה מחזיק מעמד?
"אני חזק מהממוצע. אני נמצא בהמון מעגלי שיח של מפונים. קודם כל אני מקשיב, כי לפעמים טוב לשתוק ביחד. ברגע שאדם מצליח לדבר, לפעמים הוא מדבר אלינו ולפעמים הוא רק צריך להגיד את הדברים. אספתי גם את כל קבוצת הפוסט טראומטיים באילת. אף אחד לא אמור להצליח להכיל טבח של 1,400 איש. לכאן נכנסים מנגנוני הגנה אם זה במשימתיות או בהדחקה. מי שלא גויס בצו 8, מוצא את עצמו בחוסר אונים. אבל ברגע שאתה מצליח למצוא תפקיד קטן שבו אתה מרגיש שצריכים אותך, זה עוזר. אני כפוסט טראומטי מכיר את זה היטב. אין פתרונות קסם. פוסט טראומה זה בקע בין תפיסת המציאות לבין מה שקורה. אני גיליתי כבר לפני שנים ארוכות שמה שמניע אותי לעזור לעצמי, זה לעזור לאחרים. אני מחבק את החברים שלי בנחל עוז ויוצא מחוזק יותר. כדי לעזור לעצמי אני קם, לובש את חליפת חיי, ויוצא לדבר ולספר את הסיפור שלי. גיליתי שהנוכחות שלי עוזרת. פוסט טראומה היא פציעת קרב".
גם עבור אדם הטיפול בקנאביס רפואי מסייע מאז ועד היום. "זה מוריד לי הרבה רעשי רקע של מחשבות טורדניות שלא מאפשרות לי להתמקד. רעשי הרקע הולכים ומתפוגגים ואני לא נסחף לתוכם. בחיי היומיום מצאתי את האיזונים הנכונים", תיאר באותו הראיון. בימים אלה הוא מתאר כי הוא אכן צורך יותר קנאביס, שמסייע לו לישון ולעשות יותר, לדבריו. "הקנאביס מאפשר לי לעצור, להכיל ולהיות בתוך הרגע בלי לברוח ממנו. הוא מאפשר לי לעשות. הרבה אנשים מסתכלים על קנאביס כמשהו שעוצר אותך, אבל אני מדליק ג'וינט והולך לעשות משהו. הוא מאפשר לי להתרכז. בלי הקנאביס אני לא ישן."