בראל אדם רק בן 24, אבל למרות גילו הצעיר הוא הפך בשנים האחרונות לאחד מהכוחות העולים המשמעותיים בסצנת חיי הלילה המקומית. הוא עומד מאחורי מאחורי ההפקות של DIBUR, הנחית מספר אמני ענק ל"דזרט" בראשון לציון ופתח את "סר עבדול", אחד המקומות החמים ביפו.
"גדלתי לבית של הפקות. לאבא שלי יש חברת הפקות שקיימת כבר 40 שנה. גיל נורא צעיר והוא היה עושה הפקות נורא גדולות. אמא שלי מפיקת אירועים בעיריית פתח תקווה אז זה בא מהבית", מספר בראל על ההתחלה. "בגיל 13 הייתה ההפקה הראשונה. שאבא שלי שאל אותי 'מה אתה רוצה לעשות בבר מצווה'? אמרתי לו 'בוא ניקח מקום, אני יכול להביא הרבה אנשים'. הייתי ילד כוכב בבית הספר ולא ממש עניין אותי כותל ודברים כאלה. זו הייתה ההפקה הראשונה שלי ועל הדרך גם הרווחתי קצת כסף. כשגדלתי קצת אחי, שהוא גם מפיק, אמר לי 'בוא נעשה מסיבת חג בפתח תקווה לנערים, אתה תהיה היחצ"ן'. ככה הכל התחיל".
"כשהגעתי ליב' זה היה ברור לכולם – בראל עושה את הנשף. הייתי אחראי על ההפקות בבית ספר, הארגונים והכל אז זה היה טבעי. התקשרו אליי מחברת הפקות של נשפים ואמרו לי שהם רוצים להיפגש ולהציע את השירותים שלהם וכו'. בפגישה הם נורא נדלקו עלי ואמרו לי 'בואו נעבוד ביחד'. משם, המשכתי לעשות את כל הנשפים, תחילה בפתח תקווה ואז בעוד ערים".
View this post on Instagram
איך מעבודה על נשפים התגלגלת לעבוד בתיירות עם צעירים?
"אותה חברה של נשפים התעסקה גם בתיירות ובזמנו היה דבר כזה שנקרא "נציגים ביעדים", אני הייתי בן 18, כל החבר'ה שעושים את זה היו בני 24+ ואמרו לי 'אם אתה רוצה, אתה טס איתנו השנה'. זה משהו שהיה חסר תקדים. עשיתי את זה שלוש שנים".
כל הבילוי צעירים האלה באיי יוון וקפריסין עלו לכותרות בשנה האחרונה ולא מסיבות טובות. בתור מי שהיה שם, כמה המקרה הזה חריג?
"אני אחזיר לך בשאלה – כשיש בארץ מסיבה המונית של הגילאים האלה, לא קורים דברים? ראיתי את התהליך הזה קורה, את ההידרדרות. הדור שלי היה איכותי יותר בהתנהגות שלו, לא היה לך סטורי וכו', אנשים היו הרבה יותר רגועים. מה שקורה עכשיו שונה. זה כאילו דור אחר לגמרי למרות שלא עברו יותר מדי שנים. זו אחת הסיבות שעזבתי את התחום הזה. התבגרתי וזה נהיה רחוק ממני".
אתה חושב שהפרשה הזו שינתה משהו בהתנהגות של הצעירים? ביחס של אותם נציגים לצעירים?
"כמישהו שמכיר את הנפשות הפועלות ביעדים האלה – שמים על כל העניין הזה דגש. כשאני הייתי שם, הייתי חי את הילדים האלה, אבל בסוף אתה לא יכול להיות אבא ואמא. אני ניסיתי באופן אישי לגרום להם ליהנות וגם לשמור עליהם, אבל יש את הרגעים שאתה לא איתם. בסוף זה הם. זה יהיה בלתי נמנע כל עוד הם ימשיכו לטוס לשם".
View this post on Instagram
"השנה הראשונה שלי בתל אביב גרמה לאנשים להגיד - 'הילד הזה כוכב'"
משם, התקדם בראל לניהול בר בהרצליה, עד שקיבל הצעה לנהל ליין של ימי שישי בתל אביב. "צריך להבין שלפני 5 שנים המצב היה אחר, לעשות ליין שישי בתל-אביב הופך אותך לסופרסטאר בתחום".
את השנה הראשונה שלו בעיר הלבנה מגדיר בראל כאחת השנים המעצבות והחשובות בקריירה שלו. "יש איזשהו תהליך שאתה עובר, בייחוד בחיי הלילה. השנה הראשונה שלי בתל אביב הייתה בעיקר פוליטיקה – דאגתי שבעלי מקומות, יחצנ"ים ומפיקים יכירו אותי. זו שנה שמהצד לא נראית משמעותית, אבל היא גרמה לאנשים להגיד – 'הילד הזה כוכב'. עד שמגיעים לזה, עובדים נורא קשה, הולכים לימי הולדת, מסיבות ולמקומות הכי שווים".
מתי הגיעה הפריצה הגדולה?
"קישי (שי פדלון) ז"ל פנה אלי ואמר לי 'תקשיב ילד, אני חושב על מי יהיה בקלרה בקיץ. אתה ילד בן 20 ואתה עוד לא אמור לעשות את זה. ואני נותן לך מבחן, אם תעמדו בו – זה שלך'. הוא נתן לי את ההאנגר 17 ואמר לי 'אני מוכן להשקיע במקום לשיפוץ, אתה מחליט איך מעצבים ומה עושים. אם אתה עומד ביעדים – אתה מקבל את הקלרה בקי'. לקחתי את הצוות שרץ איתי בתל-אביב ואומר להם 'זה המקום, אני בלעדיכם לא מקבל החלטה. אתם איתי?'. ידעתי שהם יגידו כן, אבל ברגע שאתה רותם את כולם איתך וההחלטה משותפת, זה אחרת. יצאנו עם זה, שיננו שם, הקמנו מועדון משלנו שנקרא 'ליאו' וכמובן שעמדנו ביעדים".
עד כמה שונה לתפעל מקום כמו הקלרה לעומת המקומות האחרים?
"אתה מקבל חתיכת מפלצת לידיים. זה לא להביא 700-800 איש, אלא אשכרה להביא 3-4 אלף איש כל שישי. זה דורש לנהל אופרציה ברמה עסקית גבוהה וגם צריך לפרנס את כולם, יחצנ"ים, ברמנים וכו'. זה כמובן קרה לפני ההידרדרות של המועדונים וסצנת חיי הלילה".
מה גרם לאותה הידרדרות שאתה מדבר עליה?
"כאדם שעבד בלילה מגיל צעיר, אני ראיתי את ההשפעה של הרשתות החברתיות על חיי הלילה. פעם היית שומע על מקום חדש שנפתח, הדרך היחידה לבחון אותו הייתה לבלות. היית מגיע ובאמת מבלה. היום, מספיק שילדה בת 18 העלתה סטורי ממקום אז בחורות בוגרות יותר בגיל לא באות כי המקום של ילדים וגם אלה שמגיעות, מצלמות לסטורי. הן כבר לא נהנות באמת מהחוויה".
מצד שני הרשתות החברתיות גרמו לכך שכולם יודעים על כל האירועים כל הזמן.
"זה לאו דווקא טוב ובאופן אישי, הייתי מעדיף שזה לא יהיה. פעם אם היה מוצר טוב, הוא היה מגיע למספיק אנשים. היום, בגלל שהכל נראה אותו דבר, חייבים להגיע ממש ללקוח, לדבר איתו, להסביר למה אתה ולא ליין אחר".
בקיץ האחרון ניהלת ליין בדזרט, יש לא מעט אנשים שלא אוהבים את הקהל שם.
"אני מכיר את התדמית הזו ואני חי איתה. תל אביבים נגיד לא יצאו כמעט בחיים מתל אביב. האוכלוסייה שמגיעה לדזרט היא לרוב אוכלוסייה פריפריאלית שבאה, משלמת ונהנית מהבילוי. פחות מעניין אותם סטורי, מיתוג ומי הדיג'יי. הם באים לבלות פול ריל. החבר'ה התל אביבים לא יבואו לדזרט ובטח לא יקנו בקבוקים. כמתקן, הדזרט זה המקום הכי טוב שהיה בישראל".
היו גם לא מעט תלונות על ההתנהלות של ברמנים שחייבו את הלקוח סכומים אחרים ממה שסוכם.
"אם אנחנו מגלים שיש ברמן שעשה את זה אני דואג שהוא כבר לא יהיה ברמן באותו רגע. אנחנו תמיד מטפלים בכל תלונה ומפצים את הלקוחות. עם זאת, אי אפשר לשלוט בכולם כל הזמן".
"חלמתי על אירוע עם 3,000 בליינים ועוד 2000 איש בחוץ שמתחננים להיכנס"
DIBUR, הפקת החוץ שהקים בראל יחד עם שותפו אור מורביצקי. "35 יום לפני פורים 2017 לא מצאתי אולם לאירוע שרציתי לעשות. פתאום קיבלתי טלפון מחברים שעבדו איתי בתל-אביב שאומרים לי 'השגנו לך את חוות רונית'. המקום היה בעלות אחרת ממה שאני מכיר, לא רציתי לערב את אבא שלי ולא אף אחד והחישובים הראו שזה סיכון גדול מדי,אז החלטתי שאני לא עושה את האירוע. באתי לשותף שלי ואמרתי לו 'נראה לי שמאוחר מדי ומוותרים'. יום אחרי אמרתי לו – 'עושים את זה, לא משנה מה'".
מה קרה?
"האמת? חלמתי על זה, ראיתי את המסיבה. חלמתי על אירוע עם 3,000 בליינים ועוד 2,000 איש בחוץ שמתחננים להיכנס. 28 יום לפני התאריך יצאנו עם הפרסום הראשון ושישה ימים אחרי היינו כבר סולדאאוט. ככה נולד הדיבור ומהר מאוד הבנתי שזה הבייבי שלי. הרגש שנוצר לי לדבר הזה היה מדהים. פתאום בעולם הלילה אמרו 'הילד הזה לא קיבל רק קלרה בגיל 20, הוא גם עשה פסטיבל של 3,000 איש' זה הרגע שהבנתי שזה התחום שלי. באירוע השני של דיבור כבר התחברתי עם אחי כשותף ויחד עם אור, נהיינו שלושה שותפים".
בפורים השנה יש אינספור אירועים, למה להגיע לדיבור ולא למסיבה אחרת?
"הדיבור זו הפקה מקומית מהלב. היא נולדה כאן, זו לא הפקה שהובאה מחו"ל, לא התחלנו עם דיג'יי מחו"ל שרכבנו על השם שלו. זה התחיל מקבוצת אנשים עם חזון לעשות פסטיבל עם הערכים שלנו שמדברים על האהבה, חופש ודיבור בגובה העיניים. כל ההפקות אז היו רחוקות מהקהל ואנחנו נורא רצינו להיות איתו. מהות השם היא לתת ללקוח את החוויה שהוא רוצה ומגיע לו לקבל".
אם בהתחלה ראינו אצלכם גם מיינסטרים, היום זה טכנו.
"כדי להשתדרג, היינו צריכים אמן חו"ל. בהקשר של הטכנו, זה טרנדי עכשיו, אי אפשר להתכחש למה שקורה. צריך לעשות התאמות לטרנדים הקיימים. ככל שאתה גדל, אתה רואה שהילדים גדולים והם רוצים ללכת להפקות הגדולות והדיג'ייז הגדולים. לצערי, הדברים האותנטיים קצת מאבדים את המקום. בגלל שיש מיינסטרים במועדונים כל הזמן הבליינים כל הזמן הם חיפשו משהו אחר. הבנתי שהקהל רוצה טכנו, אבל כיוונתי נורא לטכנו המסחרי שמתאים לקהל הישראלי. אלה אמנים שאם תשים אותם ליד אדם באייר הוא יגיד 'זה לא טכנו', אבל בשביל הקהל הישראלי זה טכנו. להביא את גרין ולווט לאו דווקא 'מוכר לי כרטיס', אלא נותן אמירה לקו המוזיקלי שאני מאמין בו".
לאן כל הטרנד הזה של הטכנו הולך?
"למקום לא טוב, לדעתי זה קרוב מאוד למיצוי. כמו כל טרנד שיש, יתחיל תהליך מחדש. השאלה מה יהיה הלאה, הרבה מהמרים שהיפ הופ, הרבה מהמרים ש-EDM אבל אי אפשר באמת לדעת. הדיבור ימשיך להיות מוצר של טכנו ובדיוק בז'אנרים האלה. אני מתכוון להמשיך לדבר באותה שפה בפרסומים, בצבעים ובערכים שלנו. להגיד לך שאני בטוח שהוא יישאר פסטיבל של עשר אלף איש? לא בטוח. נעשה התאמות".
בראל אומנם מפיק טכנו, אבל הוא לא מסתיר את אהבתו גם לסצנת ה-EDM ואף מעט מודאג מעט מהמצב שלה בארץ. "זה נראה לא טוב. הקהילה של הרייברים הצטמצמה קצת, הרבה בגלל שהטרנד של הטכנו תפס ואז מפיקים מעדיפים ללכת על בטוח. אני חושב שכן צריך להרים את הכפפה, אבל יש כאן אלמנטים מסובכים. מצד אחת קהילת ה-EDM הצטמצמה ומצד שני, השמות שכן מביאים הרבה קהל נורא נורא יקרים וקשה להביא אותם. הקונפליקט הוא מאוד קשה בתחום הזה. בטכנו לעומת זו, יש מנעד גדול של דיג'ייז מוכרים במחירים שאפשר לעבוד איתם. זה מתחבר טוב עם האנשים שאוהבים טכנו ואפילו טוב יותר עם האנשים שהולכים אחרי הטרנד בלי להכיר את המוזיקה או הדיגייז".
אתה אומר שצריך להרים את הכפפה בכל מה שקשור ל-EDM. כמי שאומר שהז'אנר חשוב לו, אתה הולך לעשות את זה?
"חד משמעית. אני יכול להבטיח לך שאני עושה את כל המאמצים להביא אחד מהדיג'ייז שנמצאים בטופ, זה יקרה 99 באחוז עוד השנה. כשזה יהיה סגור נעדכן. אני לא יכול לחשוף שמות רבים, אבל אני כן יכול להגיד שאחד השמות שאני כן רוצה להנחית כאן זה אלסו".
מה עוד נראה ממך השנה?
"אני הולך לנהל את ליין שישי של הדזרט ובנוסף, אנחנו הולכים לעשות גם מסיבות בשבת בצהריים שיגעו יותר בעולמות ה-EDM. יש לפחות שלושה שמות בז'אנר שאני רוצה להנחית כאן כבר בקיץ. בנוסף, עוד לפני פסח ננחית כאן אמן היפ הופ גדול".
עם כל כך הרבה אירועים והפקות, איפה העזרה של אבא שלך נכנס?
"עוזר לי ברמת הייעוץ".
הרבה יגידו שיותר קל להצליח בתחום כשאתה מגיע כל כך מקושר בתחום.
"אני נתקל בזה יום יום. אנשים אומרים 'טוב זה מהבית, אבא שלו סלל את הדרך וגם נתן לו כסף' ואני מחבק את זה. אם אנשים חושבים ככה, כנראה שעשיתי משהו נכון בדרך. אני לא מחפש להתמסכן, לספר סיפור סינדרלה של איש שלא היה לו כלום אבל בתכל'ס, לא קיבלתי עזרה כספית מהבית. אני עבדתי קשה והגעתי לאן שהגעתי בזכות עצמי. לא החסירו ממני כלום, אבל לא היה כסף בבית ברמה של 'קח, תגשים את החלומות'. קיבלתי אבא ואמא שהם הדבר הכי טוב בעולם וזה שווה יותר מכל כסף. הקשר שלי עם ההורים הוא המתנה הכי גדולה שלי בחיים".
בסוף 2019, פתח בראל יחד עם שותפיו את "סר עבדול", בר אוכל ביפו, שזוכה להצלחה לא קטנה. "במרוץ השנים אתה לומד את התהליך שעוברים אנשי לילה. האבולוציה גורמת לך להבין שאתה רוצה לתת ללקוח שמיצה את המועדון - כי זה כבר לא מגניב - את הדבר הבא. אתה גדל ביחד עם הקהל, ילדה שאירחת בגיל 18 מגיעה לגיל 21 וכבר לא בא לה מועדונים, אלא בר מגניב שמצטלם טוב בסטורי. יותר סטייל, יותר קטן יותר מגניב. אני אוהב את המועדונים, אבל אני גם מתבגר. רציתי מקום לעצמי שאני יכול לבוא ולארח ולהכיר אנשים, להביא פגישות עסקיות, דייטים וחברים".
למה יפו?
"אם היית שואל אותי לפני שנה הייתי אומר לך שהמקום האידיאלי הוא דיזינגוף או רוטשילד. מישהו שאני מכיר אמר לי 'שמע, יש לי מקום ביפו, אתה חייב לבוא לראות'. אמרתי לעצמי 'שחרר אותי', יש לי הצעות מכל מקום מצליח במרכז העיר אז מה יפו עכשיו?'. לבסוף השתכנעתי ובאתי מנימוס לראות את המקום. הוא רצה שאכנס איתו שותף ואמרתי לו – 'או שאני קונה ממך 100% או שלא מעניין. אחרי ארבעה חודשים של משא ומתן לקחנו את המקום". כשהגעתי לפה וראיתי את הפנינה הזאתי, עם הוייב והקסם הייחודי של יפו פשוט התאהבתי. באותו יום עשיתי טיול בשוק והרגשתי שאני לא בתל אביב. זה שונה מאוד מהמירוץ של ה-24/7 ופתאום יש בה חלק אחר שאני מרגיש שהוא לא תל אביב. זה מה שקנה אותי".
איך נוצר החיבור עם ליאור אוחיון?
"רצינו שף עם חותמת. השותף שלי אמר 'יש לי ידידה טובה, היא עכשיו במאסטר שף ואני לא יודע לאן היא תגיע אבל היא תותחית'. ישבנו איתה לפגישה והיא ממש לא הייתה בעניין. היא יצאה מכאן ואמרה 'אין מצב בחיים' ואנחנו אמרנו 'חייבים אותה, היא איתנו לא משנה מה'. לקח לה זמן לבנות את האמון בנו וכשזה קרה זו ממש הייתה חתונה. אנחנו קבוצה גדולה של אנשים שלכל אחד יש את תחום האחריות שלו".
מה סוד ההצלחה של המקום?
"אנחנו מדברים את הסטייל המקומי. רוב הבחורות בגיל שלי סביר להניח יבלו פחות במקומות כמו הדזרט, אבל כן יבואו לאירועים החד פעמים שאנחנו עושים פה. יש לנו גם סדרת אירועים מצליחה שתימשך בפורים. עשינו אירוע יפהפה בגלריה נור ביום הולדת שלי ובפורים, אנחנו מתחילים את האירוע בדינר חמוד בסר עבדול וממשיכים לגלריית נור".
"המשטרה רוצה לעשות לעצמה חיים קלים"
לאן חיי הלילה בארץ הולכים?
"למרות כל הסמים, האלימות וכו' שיוצרים אנטגוניזם, חיי הלילה בעיני הם מהדברים החשובים ביותר לתרבות כאן גם לדרך שרואים אותנו בעולם. זה שמנחיתים בישראל כל כך הרבה דיג'ייז, זה עושה שם מדהים למדינה. כשאני מטייל בעולם ואומר שאני מתל אביב אני שומע רק דברים טובים. לגבי המשטרה, המשטרה רוצה לעשות לעצמה חיים קלים. אם אפשר למנוע מלכתחילה – אז בואו נעשה את זה. אני מאמין שחייב לבוא פה שינוי, אי אפשר להרוג את ההפקות".
אתה ממשיך בחיי הלילה?
"כן, אבל אני בעיצומו של תהליך התבגרות. ניהול ליינים לא יהיה לנצח. סביר להניח שבעתיד הקרוב אני אעשה הפסקה או שאנהל את זה מלמעלה, אבל להמשיך להגיע בימי שישי בגיל 27 למועדונים – סביר להניח שזה לא יקרה. אני רואה את עצמי לגמרי ממובילי עולם ההפקות ואפילו המוביל".
יש לך ויז'ן כלשהו?
"אני רואה אותי נוגע בהכל – מה-EDM שאני מאוד מחובר אליו ורוצה להביא את האמנים הגדולים ביותר לעוד ז'אנרים יותר קהילתיים כאלה ועד לדברים שידברו לכל המדינה. שוב, אני רואה את עצמי כאחד המפיקים שהיו פה ובדור שלי אני שואף להיות הגדול מכולם".
כמה זה חשוב לך להיות הכי טוב?
"לא חשוב לי שיגידו ויסתכלו עלי כהכי טוב אלא חשוב לי להרגיש שאני הכי טוב. ולא כי אני מנסה שאחרים יהיו פחות טובים, כי לי חשוב להיות מנצח".
בתחילת השנה, בראל הצטרף לחברת ההפקות של אביו, "אדם גרופ". יחד, הם הקימו את הפארקים הרשמיים של נינג'ה ישראל. "לא רציתי להיכנס לעסק המשפחתי כדי שלא יגידו 'הוא מצליח בזכות אבא'. אבל היה רגע שהמשפחה הייתה צריכה להתאחד", מספר בראל על ההחלטה שקיבל. "בסוף, המשפחה הם היחידים שאיתך בטוב וברע והיינו צריכים להתאחד לקראת משהו גדול. אני קרוב מאוד לאבא שלי ומלווה אותו שנים. כמו שהוא ייעץ לי בדברים, גם אני ליוויתי אותו וייעצתי לו. היה שלב שאמרו לי 'בוא תהיה חלק'. כל מה שיש לי היה מדהים והכל, אבל המשפחה בסוף זה הדבר האמיתי בחיים. התכנסנו כולם לפרויקט הגדול של פארק הנינג'ה וראינו שהעבודה המשותפת מולידה דברים מדהימים. בסוף האיחוד הזה אמרנו שאבא שלי בעוד כמה שנים ייקח כבר צעד אחורה ומישהו צריך להיכנס לנעליים האלה. זה היה מתבקש שאני ואחי נעשה את זה".
ומה הלאה?
"ב-2021 אנחנו הולכים לעשות את אחד הפרויקטים הגדולים בארץ בשיתוף פעולה עם אחד הגופים הגדולים בישראל".
בין כל הפרויקטים האלה, איפה מכניסים לכל זה חיים? אהבה? חברים?
"אני השתדלתי להקיף את עצמי באנשים שאני רוצה קרוב אלי. השותפים שלי הם חברים שלי. אני מאוד מתמלא מהעשייה. אני כן מפנה זמן למשפחה, לחברים מהבית. חיי אהבה זה משהו שיש לי פחות זמן בשבילו כרגע כי זה עוד לא שם. אני עושה את מה שאני אוהב. מבחינתי, אני לא עובד 24/7, אלא עושה את מה שאני אוהב 24/7".
יש לך מסר לדור הבא?
"אני רואה את עצמי כמנטור. חשוב לי שהדור הצעיר של אנשי הלילה יראה שחיי הלילה זה לא סמים ולחזור ב-8 בבוקר הביתה. אפשר להיות אנשי עבודה, יזמים ואפשר להיות אנשים טובים, עם ערכים, משפחה וחברים טובים. חשוב לשמור על דברים כאלה. אל תאבדו את מי שאתם ותשמרו את הרגליים על הקרקע".