ורוניקה לורן היא כנראה מהדיג'ייז הכי מצליחים שיש כיום בישראל ואתם עדיין לא מכירים אותה בשם. בשנה שעברה, הספיקה לנגן בטומורולנד, לחתום באלטזה רקודס, הלייבל של ויני ויצ'י (שבעצמו נמצא תחת לייבל הענק של דימיטרי וגאס ולייק מייק) ולחרוך במות פסיי-טראנס ברחבי העולם. "כשהייתי בת 16 מצאתי את עצמי בגני חוגה (פסטיבל מאוד מפורסם, ז"צ) ופתאום התאהבתי במוזיקה", היא מספרת על ההתחלה. העובדה שאתה יכול להתלבש איך שאתה רוצה, להיראות איך שאתה רוצה, שיש לך את הספייס שלך ואף אחד לא מנסה להתחיל איתך. אפשר להשתחרר. ישר ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות".
ומתי הבנת שאת גם רוצה ליצור ולא רק ליהנות מהמוזיקה?
"בגיל 17 התחלתי לצאת עם איזשהו בחור שנפרד ממני ביום הולדת שלי בטלפון. הוא התקשר בחצות להגיד לי מזל טוב ושהוא נפרד ממני כי הוא התחיל ללמוד ואין לו זמן. כל הלילה בכיתי. הגעתי למסקנה שאני לא מוותרת על עצמי ולא מוכנה להקדיש את החיים שלי לנורמה הזו של זוגיות, משפחה וכו', ושמתי את עצמי במרכז. בבוקר, ההורים שלי נתנו לי כסף ללימודי נהיגה כמתנה ליום הולדת. לקחתי את הכסף הזה ומצאתי מורה שילמד אותי מוזיקה. עד היום, אגב, אין לי רישיון נהיגה".
בגיל 22, החליטה ורוניקה לעשות שינוי בחייה ועברה ללמוד הנדסת סאונד בברלין. אסור היה לה לעבוד בשום דבר שהוא לא בתחום המוזיקה בגלל סוג הוויזה שקיבלה ולכן החליטה לדחוף את הפרויקט המוזיקלי שלה דאז, אילוצ'ינה. "התחלתי לצאת להמון מסיבות טכנו ולגלות סגנונות חדשים", היא מספרת. "היו לי מטרות לפרויקט, לעבוד עם אמנים מסוימים ולנגן במדינות מסוימות - עשיתי את זה. הרגשתי סוג של מיצוי והבנתי שעכשיו זה להישאר באותו לופ או להמציא את עצמי מחדש. עשיתי הפסקה לשנה מפסיי-טראנס ואמרתי לעצמי 'מעניין מה יצא ממני אחר'. כשהתיישבתי לעשות משהו, יצא לי טראק ב-138 BPM וככה נולדה Reality Test".
הטראק, שנקרא "Welcome To Vice", זכה להצלחה גדולה. "הטראק הזה התפוצץ כי הוא היה מאוד שונה. אני חושבת שזה בגלל השנה הזו שבה לא שמעתי פסיי בכלל. קיבלתי פידבקים מעולים גם מאמנים מחתרתיים וגם מאמנים מסחריים. עם הדמות 'ריאליטי טסט' היה לי מאוד קל. קיבלתי הצעות מהמון סוכנויות והכל התחיל לרוץ. למרות זאת, עדיין ראיתי את זה כתחביב שפשוט מכניס לי כסף".
View this post on Instagram
מתי הבנת שזו בעצם הקריירה שלך?
"עדיין לא ראיתי בזה עבודה, זה היה סוג של תחביב שמכניס לי כסף. בפסטיבל MAYA 2018 בברזיל הבנתי שהעבודה הקשה שעשיתי והיצירה שלי התנקזו לרגע הזה, שם הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות".
"דיג'ייז בישראל היו אומרים לי 'את לא תיקחי לנו את המקום'"
כיום, ריאליטי טסט נחשבת לדיג'יי המובילה בסצנה, אך כשהתחילה הדברים נראו אחרת לנשים יוצרות. "העובדה שאני אישה עבדה לרעתי, בישראל האנשים מאוד שמרנים. היה להם מוזר שאני מנגנת והייתי מקבלת מדיג'ייז מקומיים הערות כמו 'את לא תיקחי לנו את המקום'. בנוסף, בישראל בסצנה יש עניין של מינגלינג. אם תשב בבית של מפיק מסוים אז רוב הסיכויים שתנגן אצלו ובתור בחורה, כשהייתי מגיעה היו מתחילים איתי. גם אם אני מנסה למנוע את זה, נוצר מצב של אי נוחות. זו גם אחת הסיבות שבחרתי לעבור לברלין".
הדברים היו שונים בברלין?
"מאוד. קודם כל כי לא הכרתי אף אחד מהסצנה, אז מהתחלה שיווקתי את עצמי בתור מוזיקאית ולא ניסיתי למצוא חברים. גם העובדה שהם אנשים קרים יותר עזרה, אף אחד לא מעוניין לשבת איתך על בירה אלא מעוניינים שתבוא לעבוד אצלם".
דווקא כשעשתה את השינוי והחלה לשווק את עצמה כריאליטי טסט, ורוניקה טוענת שזה עבד לטובתה. "אמנים צריכים גימיק בשביל להצליח, זו המציאות. יש המון אנשים כל כך מוכשרים וצריך להבדיל את עצמך. תמיד הרגשתי שאני לא צריכה גימיק ודווקא העובדה שאני בחורה עוזרת לי. האמנים אפילו לא מתחרים בי כי יש לי את המקום שלי".
View this post on Instagram
איך את מסבירה את זה שבטראנס יש פחות דיג'ייז נשים לעומת הטכנו למשל?
"הסצנה של הטכנו גדולה יותר אז ברור שיהיו יותר בחורות, אבל אתה עדיין יכול לספור את אלה שמצליחות באמת על שתי ידיים. אף פעם לא הבנתי למה יש פחות דיג'איות יוצרות. הרבה בחורות עוברות דרכי כי הן רואות בי השראה ואני תמיד נותנת תמיכה. אבל כמעט תמיד כשהן מכירות בן זוג הן מפסיקות ליצור".
"היום המצב של נשים בסצנה השתפר משמעותית. ישראל מובילה את השינוי"
אז את חושבת שהבעיה היא דווקא אצל הרצון של נשים ליצור? או בסצנה?
"היום המצב של נשים בסצנה השתפר משמעותית. מפיקי אירועים מעדיפים להביא בחורה לבמה. כשהתחלתי בברזיל אמרו לי 'את תמכרי הרבה כרטיסים לבחורים', אבל קרה בדיוק ההפך ויותר נשים מעריצות באו לראות אותי. אמרו לי פעם משפט 'בחורות רוצות להיות כמוך וגברים רוצים להיות איתך', זה מאוד מהפנט לראות בחורה מנגנת ובמיוחד כשהיא נותנת שואו. עדיין, כשאנשים אומרים לי 'את בחורה הכי מוצלחת בסצנה', זה קצת מעליב. אני לא רוצה לשמוע שאני בחורה מוצלחת ביחס לבחורות אחרות בסצנה אלא מוצלחת נקודה".
כמה אנחנו רחוקים מהשינוי הזה בארץ?
"הוא כבר קורה. יש קבוצה סגורה של בחורות יוצרות. אנחנו מכניסות לשם נשים שכבר יוצרות, רובן מישראל או ברזיל. יש שם מפיקות מכל הסגנונות, טכנו, EDM, פסיי. אז כן, במובן הזה ישראל די מובילה את השינוי".
View this post on Instagram
כיום, ריאליטי טסט חתומה ב"אלטזה רקורדס", הלייבל של ויני ויצ'י שבעבר היה תחת לייבל הענק של ארמין ואן ביורן, ארמדה רקודס וכיום נמצא תחת הלייבל "סמאש דה האוס" של דימיטרי וגאס ולייק מייק. החתימה באלטזה הביאה את ריאליטי טסט לנגן ב-ASOT, אירוע הדגל של הדיג'יי האגדי באמסטרדם, אליו מגיעים עשרות אלפי אנשים מדי שנה. "זה היה כל כך מלחיץ שקיבלתי בלאקאאוט, אין לי מילים אפילו כדי לתאר מה שקורה שם, זה היה מטורף. בכלל, ארמין נתן במה מאוד יפה לפסיי, משהו שאף דיג'יי מסחרי לא עשה. הסצנה הזו פרצה החוצה די בזכותו".
בקיץ 2019 ניגנת בבמה של אלטזה בטומורולנד. עד כמה זה היה מיוחד בשבילך?
"זה שזה קרה בבמה של אלטזה רקורדס זה מה שמיוחד. זה לא כמו ה'מיינסטייג'' שהרבה אנשים מגיעים אוטומטית, מי שמגיע לשם - מגיע כדי לשמוע אותך. זו הייתה הצלחה מאוד גדולה ואני ממש גאה להיות חלק מהמסע הזה של הלייבל. השנה זה היה אמור לקרות בבמה גדולה יותר, אבל לצערי זה לא יקרה כבר, נקווה שבשנה הבאה".
ההצלחה של הטראנס הישראלי בעולם היא לא סוד, אבל סיפור מסוים של ריאליטי טסט ממחיש עוד יותר עד כמה. "בגלל שהויזה שלי הייתה של מוזיקאית אז בשביל לחדש את הויזה ביקשתי מהרבה הפקות שבאירועים וכו' יתייחסו אלי כמי שמייצגת את גרמניה. אותן הפקות שלחו לי הודעות ואמרו לי שהם מעדיפים דגל ישראל כי אנשים יודעים שאם יש דיג'יי מישראל זה אומר שמשהו טוב מגיע".
איך את מרגישה עם זה שדווקא בישראל ממש נלחמים בסצנה?
"אני חושבת שזה מגוחך. כל המהלך שהמדינה עושה פה רק יגרום ליותר בלגן, סמים ומסיבות לא חוקיות. ניגנתי במסיבה בשוויץ שהייתה של פורום ארגון פרו-סמים וזו דוגמה מעולה. המועדון היה ליד תחנת משטרה וכשאתה נכנס יש מעבדה, שמים את הסמים ובודקים. כל עוד אין שם יותר מדי חומרים מזיקים מחזירים לך את הסמים, מסבירים לך מה יש בפנים ואומרים 'החלטה שלך אם תיקח או לא'. אם אי אפשר להילחם בזה, למה פשוט לא לדאוג שלא יקרה לאנשים משהו רע? באותה מסיבה היו אנשים שהתפקיד שלהם היה להסתובב בקהל. אם הם רואים מישהו שרוקד יותר מדי ולא שותה מים לוקחים אותו לאוהל, נותנים לו לשתות ושולחים אותו חזרה לרחבה".
את אומרת שבמקום מלחמה מיותרת עדיף אולי לנסות למסד את כל עניין הסמים?
"בדיוק. אי אפשר להילחם בזה. בכלל, נתפסו על פסיי טראנס כי יש סטיגמה של סמים אבל בשאר הז'אנרים יש יותר סמים. דווקא בפסיי יש המון אנשים שבאים להשתחרר ואפילו לא שותים. יש שם הרבה פחות סמים מאשר במועדון טכנו אפל. זו מלחמה מיותרת ומגוחכת. המשטרה מנסה להראות שהיא עושה משהו אז נדבקו לסצנה עם הסטיגמה הכי גדולה. זה נטו פוליטי וגם מסכנים ככה יותר את האנשים כי במסיבות לא חוקיות אין אמבולנסים ואין אף אחד שיעזור".
אם כבר ישראל, מה את חושבת על הטיפול של המדינה בקורונה?
"אני יכולה להבין את ההחלטה לסגור כדי לשמור על הבריאות אבל אם כבר עושים את זה, תנו לנו אוויר לנשום. בגרמניה מי שעצמאי מגיש טופס אונליין ותוך יומיים נכנסים לחשבון בין 7-4 אלף יורו. אני רואה מה חברים שלי בארץ מקבלים וזה באמת מגוחך. לאנשים יש משפחות, יש אמנים עם ילדים בבית - פתאום הכל נחתך ולא יודעים מתי תחזור העבודה. הם חיים מחסכונות, אבל זה יכול להימשך עד זמן מסוים".
איך ניצלת את זמן הקורונה?
"בחודש הראשון הסטודיו היה כמו חדר אסור, הרגשתי חסרת מוטיבציה לחלוטין. עשיתי לעצמי רשימה של דברים שאני רוצה לעשות שלא היה לי זמן אף פעם לעשות ואז אמרתי לעצמי 'אני חייבת לנצל את הזמן הזה'. הרגשתי שקיבלנו זמן במתנה וצריך לעשות איתו משהו אז התחלתי לעבוד על אלבום. דיברתי עם ויני ויצ'י והם אישרו שהוא ישתחרר באלטזה".
מה את יכולה לספר על האלבום?
"הוא לא כולו יהיה פסיי טראנס. אני רוצה לשים שם טראק אמביינט וגם טראק EDM. זו הפעם הראשונה שיש לנו אופציה לעשות מוזיקה בלי להיות תלויים בתגובה של הקהל. זו הפעם הראשונה שיש לנו הזדמנות לעשות מוזיקה שהיא אנחנו וזה מה שאני רוצה להביא באלבום הזה. את הצד האומנותי שלי ולא רק את מה שהקהל מצפה. אני מקווה לעשות עוד טראק עם בלסטויז כי שיתוף הפעולה הקודם שלי איתו היה מוצלח".
View this post on Instagram
לפני כשבועיים, שחררה יחד עם מר. בלאק את הקליפ הרשמי ל-"Bang Bang", ששוחרר בלייבל העל של הארדוול, ריבילד. "מר. בלאק התקשר אלי ואמר לי שהוא ישמח לשיתוף פעולה איתי באלבום שלו. באותו יום, בשיחת טלפון אחת, כתבנו את כל הליריקס. העבודה הייתה מאוד מהירה ומאוד טובה. שלחנו את זה לריבילד, הם התלהבו מאוד ואמרו שהם רוצים את הטראק תוך שבועיים בחוץ בלי קשר לאלבום".
איך זה להוציא טראק כזה בזמן שאי אפשר לבדוק אותו על הקהל?
"זה באמת מוזר אבל מהתגובות שקיבלתי אנשים מאוד אוהבים אותו. אולי זה יעלה בהם זיכרונות מרייבים".
הטראק הזה קרוב יותר ל-EDM ביחס למוזיקה שלך. את רואה את עצמך ממשיכה בכיוון הזה?
"כן, לפחות עוד קצת. אני מאוד אוהבת את צורת הבנייה של המוזיקה הזו, היא עניינית מאוד. אני גם אוהבת לשמוע EDM, אני מטורפת על מרטין גריקס וההפקות שלו".
איפה בכל העומס הזה מכניסים חיים אישיים, אהבה?
"לא היו לי חיים אישיים. היה לי בברלין בן זוג שנתיים אבל היו מצבים שלא ראיתי אותו כמה חודשים. דווקא בזמן הקורונה הכרתי מישהו והתאהבתי. אנחנו כל יום ביחד ואם לא הקורונה, זה לא היה קורה. אני מאוד מאושרת".