לאחר שהשתלט על בערך מחצית מברי הקוקטייל של רחוב דיזינגוף, המיקסולוג יותם שילה החליט להצטרף למיזם חדש – בר ה"קאנטרי קלאב" שעל גג הדיזינגוף סנטר - עם חבריו שחר קסמן, עידו אביב ומוש בודניק. המקום שסיים בשבוע שעבר את תקופת ההרצה, מאיים לכבוש את לבבות בלייני ישראל עם היצע עשיר של מוזיקה, אוכל ואלכוהול משובחים במיוחד. ובשביל שילה? מדובר בהזדמנות טובה להתפרע עם צנטריפוגות ומכונות קרח שיעזרו לו לממש את השלוק של חייו. סיפור על שאיפות, הגשמה עצמית, אלוהים, ורחוב אחד שהגיע הזמן לשנות מקצה לקצה.
"יצאתי מהבית בגיל 21. למעט שנתיים בהן גרתי בניו יורק, במשך כל חיי הבוגרים גרתי באזור הזה של רחוב דיזינגוף" משתף שילה. "מיד עם המעבר לעיר הגדולה התחלתי להתגלגל בחיי הלילה המקומיים כשהבר היה בשבילי תמיד העמדה הנכונה. התחלתי בגריפין המיתולוגי, די מהר הפכתי למנהל הבר ומשם ניסיתי את מזלי בברים הגדולים של העיר".
"אחרי כמה שנים בתחום הרגשתי בשל ורציתי לפתוח מקום משלי, אז פתחתי את הספייסהאוס. ההשראה באה מברי קוקטייל חבויים בניו יורק, למרות שהם מזוהים תמיד כמקומות של אמנים מיוסרים שחולמים רק לעשות את מה שהם אוהבים ולשבת עם עצמם. אני לא בדיוק שייך לדמויות האלה, אבל אני מאוד אוהב לארח, אז רציתי להביא את העיצוב והטעם של אותם ברים למרכז הבמה. החלטתי לעשות זאת במקום עם הכי הרבה תנועה בעיר, רחוב דיזינגוף. לא היה לי שקל להשקיע, ולמרות זאת חיפשתי מקום בלי הפסקה. כשהתקשר מתווך בכדי להודיע לי שיש מקום, לא עניין אותי כלום, פשוט לקחתי הלוואה ויצאתי לדרך".
מאיפה האומץ?
"גדלתי בכפר גנים בפתח תקווה, באתי מבית דתי לאומי וחונכתי בבית ספר דתי. כל האחים אצלנו החליטו בשלבים שונים של החיים לצאת מהמסגרת הזאת כשעליי הם תמיד אמרו שנולדתי חילוני. היה לי קשה להתחבר וכבר בגיל 10 הספקתי לברוח לשכנים, ובכיתה ו' ביקשתי מאמא שלי לעבור לבית ספר חילוני. בכיתה ח' היא נשברה והסכימה להעביר אותי. תמיד ידעתי שאגור בעיר הזאת, תמיד ידעתי שאחיה ואעבוד כאן. באותו יום כנראה קיבלתי את ההזדמנות שלי להגשים את הסיפור הזה, לא חבל לוותר?".
תחום העיסוק שבחרת לא נחשב בדיוק לעבודת השם. איך אמא שלך לקחה את זה?
"היא לקוחה קבועה שלי ועוד מתעקשת לשלם. כל פעם אני מסביר לה את הקונספט הזה שהיא אורחת שלי ואין צורך, היא מתקשה להבין. באופן כללי הם פחות מבינים את התחום, כבר לפני כמה שנים הגעתי לעמדת ניהול שתחתיי יש 30 עובדים, וההורים שלי היו בטוחים שאני מלצר. אחי פסיכיאטר בפילדלפיה, אחותי עורכת דין ואני בחיי הלילה. לקח להם זמן להבין מה המשמעות ומה העשייה שלי, אבל היום הם מפרגנים ומתרגשים בשבילי בכל פעם שאני יוצא למיזם חדש".
מאז פתיחת הספייסהאוס הספיק שילה לפתוח באותו הרחוב גם את הדאבל סטנדארד ואת ההונלולו, ולפני כשבועיים להיכנס כשותף גם ב"קאנטרי קלאב" החדש – כולם על אותו דיזינגוף סואן. מדוע?
במרוצת השנים אפשר לראות שחיי הלילה של תל אביב עוברים דרומה: מהנמל דרך הצפון הישן עד דיזינגוף, משם למרכז העיר – שדרות רוטשילד ועכשיו פלורנטין בואכה שוק לוינסקי. על מה ההתעקשות?
"כשעברתי לגור פה זה היה האזור הכי חם בעיר, ואתה צודק שהוא השתנה, אבל אני מחובר לאזור הזה, הוא מאוד נגיש, אני מכיר כל פינה כאן ומבין את הקצב פה. אני חושב שאתה לא יכול לפתוח מקום מבלי להרגיש בו נוח. בדיזינגוף אני מרגיש הכי נוח שיש. לצערי, בתקופה האחרונה דיזינגוף מתויג כמרחב בילוי סחי. אז הבנתי שהגיע הזמן לשבור את זה. מדובר באחד האזורים הכי יפים שיש בעיר, עם האוכלוסייה הכי טובה בעיר, ועד לא מזמן היה פה רוקנ'רול. אז למה לא עכשיו? הבנתי שהגיע הזמן שחיי הלילה הבועטים, אלו שעשו הגירה לדרום, יחזרו לאזור הזה - בין אם מועדון אנדרגראונד או גג לוהט. ה"קאנטרי" היה התשובה.
והקהל הישראלי גם עבר שינוי?
"תראה, הקהל בישראל נהיה אני טעם – הוא רוצה לצאת מהבית, מוכן לשלם כסף, אבל דורש את ההכי טוב שיש. עידן האדממה נגמר, זמנים בהם מציעים לך 'וודקה ב- 50 שקל או ב- 80 שקל' גם עתידים לחלוף מן העולם, וגם הימים בהם היינו קופצים ממקום למקום די עשו את שלהם. אז חברנו מספר אנשי לילה בולטים בעיר לכדי קבוצה אחת שתצליח לעצב מרחב בילוי בו תוכל לשבת בשעה מוקדמת, ליהנות משירות מוקפד, מאוכל מצוין ומאלכוהול שמדבר על שילובים של מיץ ענבים מסונן ולמון גראס, ולא רק על מותג וודקה בינוני, כשלאורך הערב חוויית הבילוי נבנית ממש מסביבך מבלי ששמת לב. ישיבת החבר'ה או הדייט מקבלים לפתע תנופה עם הסאונד הכי טוב בעיר ומינגלינג עם המון אנשים שמבינים איפה כדאי להם לבלות. בלי מוניות מיותרות, ובלי הרגשת פספוס – פה קורה הדבר הכי טוב בעיר, זה הכל".
במקום הכי טוב בעיר גברים ילמדו להזמין קוקטייל בלי בושה?
"זה נכון שהמון גברים נרתעים מלהזמין איזו כוס מסוגננת, לא כולם אוהבים שיפה להם מדי בעין, ומרבית הגברים רוצים את האלכוהול שלהם פשוט וברור. אבל אנחנו נמצאים במגמה של שינוי, התופעה הזו מתכווצת. גברים התחילו בשנים האחרונות להזמין יותר קוקטיילים מבעבר, בעיקר כאלו עם גוף וטעמים ברורים ועמוקים, נגרוני נניח. זה קורה גם בגלל שהיצע האלכוהול גדל וגם בגלל שהעולם התקדם, העולם היום מבין שגבר יכול להזמין משקה עם איזה פרח ולא יקרה לו שום דבר.
פרח?
"יש היום פרחים בכל מנה של מסעדת שף כזה או אחר. אז הנה, עכשיו גם בשתייה. בעיניי אסור להגדיר את השתייה כמדד לגבריות, ומי שיש לו בעיות עם עצמו, מבחינתי שימצא נחמה בוודקה ראשן אם זה הפתרון בעיניו. במקום החדש אני משתמש בלא פחות מ-3 מכונות קרח וצנטריפוגות שעוזרות לי להגיע לתוצאה שאני רוצה – אני רוצה אלכוהול טעים, נקי וכן, גם מסוגנן".