בפעם האחרונה שחגגתי במסיבת טראנס צרחתי את חיי מרוב אושר, קפצתי לשמיים, ניתזו עליי מים, אבדה לי נעל וראיתי עשרות שוטרים בשכר עומדים בכוננות ותוהים האם הם בחרו במקצוע הנכון. בשבת האחרונה ישבתי בתחתונים בסלון, נופפתי בידיים מול הטלוויזיה ודימה השכן ביקש ממני להנמיך. הזכרתי לו שגם אני ביקשתי שלא ישאיר לי זבל בחדר מדרגות. הוא התעקש, אז השתעלתי לכיוון המרפק והוא נס על נפשו. חזרתי לגוד טיים האלקטרוני שחיכה לי על המסך.

זה לא היה קרוב למה שחוויתי אי שם בין העצים והבחורות עם בועות הסבון, אבל זו הייתה תזכורת טובה. מפגש דיגיטלי אך שבטי בין חובבי הז'אנר מכל העולם. התוצאה? שידור הופעות של אמני טראנס בלייב ממועדון הגגרין עם סך צפיות שעולה על חצי מיליון, שחולקו בין כל עמודי הפייסבוק של חובבי הז'אנר תחת השם "Unite Psytrance Sessions". בין השותפים לאירוע אפשר למנות את פסטיבל "Boom" המוערך Iboga Records" Trancentral", וכמובן כמה חבר'ה ישראליים. העלנו אותם על הקו ויצאנו לבדוק איך עוברת התקופה המוזרה הזו על הסצנה כפי שהם רואים אותה. הם כבר רואים את העתיד.

"הקורונה הזאת גרמה לכולנו ללחוץ ברקס חירום בכביש מהיר, מ-100 קמ"ש לעצירה מוחלטת", משתף נתי גרוסמן, בעליה של חברת הסושיאל G Media. "אני עוסק במתן שירותי סושיאל עבור ברים, מועדונים ואמנים אלקטרוניים. זה עולם שבו אתה זמין 24/7, חי ונושם את עולם המוזיקה שנדרש למענה ופתאום, אין כלום. הקורונה גורמת נזקים כלכליים עצומים בכל העולם, גם בחיי לילה וכמובן למעטפת התעסוקתית שעוטפת אותם. דבר אחד בטוח, היא גורמת לאנשים להתגעגע לרחבה, למוזיקה ולעניין החברתי שהיא מייצרת".

לדברים של נתי מצטרף מיכאל קורדובוקס, בעליו של מועדון הגגרין: "בדיוק סיימנו לבנות את המקום החדש לפני מספר חודשים. המגפה תפסה אותנו ברגע מאוד קריטי מבחינה כלכלית, שניה לפני הפריצה התודעתית לכך שאחד המועדונים הגדולים בישראל חזר לפעילות. נתקענו עם המון סחורה, הופעות חו"ל שבוטלו לאחר ששילמנו מראש והחלה מכירת כרטיסים, אותם נאלצנו לבטל כשאנחנו כמובן אלו שנושאים בנטל הכלכלי של הדבר הזה. עם האמנים עוד אפשר להסתדר, אבל אף אחד לא יחזיר לנו את הכסף של כרטיסי הטיסה, הוצאות הפרסום, עמלות האשראי על רכישת הכרטיסים – זהו גזר דין מוות לענף".

מועדון הגגרין בלייב  (צילום: באדיבות FM בוקינג)
צילום: באדיבות FM בוקינג

"אכן", מאשר את הדברים רז גסטר, מנהל המחלקה העולמית של FM בוקינג המייצגת אמנים אלקטרוניים משמעותיים כמו ויני ויצ'י ואסטריקס. "לאחר שחרשתי כל רחבה גדולה בפסטיבלים הגדולים בעולם, החלטתי לעבוד בזה ונכנסתי לעסקי המוזיקה לפני עשר שנים. תמיד יש תקופות של עליות ומורדות, אבל אף פעם לא הייתה עצירה טוטאלית – אף אחד לא יוצא מישראל ואף אחד לא נכנס לפה. כשאנחנו יושבים במשבצת הפנאי, בוודאי שאנחנו גם האחרונים להתחיל בהליך ההתאוששות ולכן, כדי לשמר ברמה התודעתית את הדבר הזה שנקרא בילוי, סצנת הלילה צריכה לפעול.

בגלל זה כולם עושים שידורי לייב?
"שידורי הלייב הם התוצאה, אבל מאחורי התוצאה ישנה גם משמעות. למשמעות הזו קוראים חיבור, זה חיבור בין אנשים, בין מותגים ובין מדינות. מדובר במיצוי הגלובליזציה, וכעת כולנו מצופפים שורות ונתרמים למען ערך אחד - הישרדות. בשבת האחרונה חזינו במשמעות הזו במיטבה".

בום פסטיבל בשידור ישיר ממועדון הגגרין, טומורולנד בשידור לייב מהופעה בסלון של ויני ויצ'י, אף אחד במשרד התרבות או התיירות לא מודע לעניין ולא פועל כדי לקדם את הדבר הזה. למה?
גסטר: "כשמדובר בטראנס יש סטיגמה ידועה ואף אחד לא רוצה לגעת בדבר הזה. ויני ויצ'י הצליחו לשבור את המחסום והפקות אחרות שאינן עוסקות פרופר בטראנס יודעות לאמץ אמנים כמו ויני ויצ'י ולהבין את הפוטנציאל. יש לזה משמעות גדולה מבחינת יחסי הציבור למדינה ומכאן משמעויות תיירותיות וכלכליות ובסוף? כשהמדינה נחלצת לעזרתם של האמנים השונים בתקופה הזו – האמנים האלקטרוניים נדחקים הצידה. זה אבסורד אבל זה גורם לנו לבסס את עצמנו כמוסד נפרד ועצמאי שממציא את עצמו מחדש כל פעם. אני מקווה שיבינו את זה לפני שיהיה מאוחר מדי. מלבד ההכרה, מהצד שלנו אין לנו בקשות לא מהרשויות המקומיות ולא מהמדינה".

"אבל לנו יש", מצטרף חליל מיירוד, המנהל בפועל של מועדון הגגרין. "אני נמצא בתחום חיי הלילה מתחילת המילניום. הגעתי לגגרין לאחר שנים בהן הפקתי בכלל מסיבות גייז. לאורך כל שנות הפעילות שלי הבנתי יותר ויותר עד כמה חשוב שהמדינה תאמץ את התחום הזה ותדאג לו, ככה זמרים ישרדו. אמנים אלקטרוניים אולי באמת מצליחים לבסס את מעמדם באופן נפרד, אבל איפה הצ'אנס לאמנים מהז'אנר האלטרנטיבי? לעולם האוונגרדי? אם יש לזה פחות קהל אז זה לא שווה ייצוג?"

מה אתה חושב?
"כנראה שאת הייצוג שלנו אין לנו איך להשיג דרך המיינסטרים של החברה הישראלית, אלא באמת דרך שיתופי פעולה כלל עולמיים שמצליחים לאחד גופים שונים ומנסים להביא את הקהל של המוזיקה האלקטרונית למקום נכון. מקום שמדבר על המשכיות והתפתחות גם בתקופה חשוכה כזו – 'בום פסטיבל' מפורטוגל, 'DM7' מברזיל, 'בוגה' מדנמרק, כל אלו נחשבים לשמות מובילים בעולם התוכן שאנחנו עוסקים בו והם איתנו. אולי יום יבוא ומישהו יבין את הדבר הזה ומה אפשר לעשות איתו. כרגע זה בגבולות האינטרנט, כשנצא מהמשבר אולי ייקרו דברים נוספים בעקבות כך".

המעבר מהרחבה לזירה הדיגיטאלית היא תחילתו של עידן חדש?
גרוסמן: "לחלוטין. אין ספק שאנחנו תמיד נעדיף את הרחבה, אבל בתקופה של חוסר וודאות אנו נאלצים להמציא את הזירה האלקטרונית מחדש וקורים שם דברים – תחילתן של שיחות בין פורטוגלים לברזילאים, פיזור אהבה ברשת בין בליין ישראלי למקביל איראני, פתאום נכנסה אלטרנטיבה צרכנית לבילוי שידענו לצרוך בצורה אחת. זה עוד לא מגובש, אבל זו התחלה של משהו. כשהכל ייגמר אנשים יירצו לצאת ולבלות. אנחנו נראה התפוצצות, אפילו עלייה במספר האמנים הישראלים שיצליחו לפרוץ, אבל הנהירה לקלאבים לא תחזיק לאורך זמן. בסוף, אנחנו נגלה שהקורונה שינתה הרבה דברים, בין היתר גם את הבליין המוכר לנו ונצטרך לתת לו מענה".

קורדובוקס: "נכון לעכשיו אנחנו מתכוונים להמשיך בשידורי הלייב וננסה לשדרג את השירות שלנו ללקוחות גם לנוכח המצב הקיים, אולי אפילו עד גביית תשלום כדי להבטיח את עתידנו. מנגד, אני רוצה לקוות שהזירה הדיגיטלית היא רגעית ותיעלם ברגע שהכל ייגמר לטובת חזרה לימים בהם אנשים יצאו לבלות ובמסות גדולות יותר מאלו שראינו בשנים האחרונות".

אתה מאמין שאנשים ימהרו להתקהל?
"כמו שאני מכיר את הישראלים המקומות יהיו מלאים בכל מקום, תהייה עלייה בדרישה הצרכנית ומנגד בעלי המועדונים יבססו את הליין אפ על הופעות ישראליות, יותר ויותר יוצרים מקומיים יבואו על חשבון הרכבת האווירית שהתרגלנו למצוא בכל קלאב כזה או אחר בסופי השבוע" – "אני דווקא לא בטוח", טוען גסטר. "כולם רוצים שזה מה שייקרה אבל זו שאלת המיליון, אי אפשר לחתום על זה. פמפמו לנו כל כך הרבה שאסור להתקהל שאני בטוח שבתפיסה החברתית משהו ישתנה פה, אבל בדיוק כמו שאנחנו מתאימים את עצמנו למצב הדינאמי הזה, נפעל בדינאמיות גם ביום שאחרי".

מועדון הגגרין בלייב  (צילום: באדיבות FM בוקינג)
צילום: באדיבות FM בוקינג

מיירוד: "לפני שבוע הצטרפתי לוועד המנהל של איגוד הברים, ואני יכול להגיד לך שכדי להבטיח את היום שאחרי, כל בעלי הברים והמועדונים שמו את התחרות בצד וכרגע הם נמצאים שם אחד בשביל השני, אבל זה לא מספיק.

למה לא מספיק?
"
העסקים שלנו שונים, אז גם הבעיות שלנו שונות ונדרשת הפנמה אמיתית לכך ש-'תחום חיי הלילה' הוא תחום גדול ורציני שדורש את התערבותה של המדינה למען בעלי העסקים. אם צריך ללכת למהלך כאוטי, הוא יבוא. לא יכול להיות שהסטיגמה שעליה דיבר רז היא דבר שעובר פשוט ככה בגרון, כששיתופי הפעולה התרבותיים הגדולים ביותר מתרחשים בזירה העסקית שלנו - צריך לדעת להעריך את זה. אנשים קורעים את התחת כדי לעשות את זה ובמקביל להתקיים מבחינה כלכלית. הגיע הזמן שזה יקרה ואנחנו חייבים להבטיח את זה עכשיו".