שנה וחצי חלפו מאז שפגשנו בפעם האחרונה את ויני ויצ'י. באותו ראיון, סיפרו אבירם סרחאי ומתן קדוש על ההתפתחות המוזיקלית שעברו לאורך השנים - איך התחילו כנערים צעירים מעפולה ועד לכניסה הבלתי נשכחת למצעד מאה המובילים של ה-Dj Mag, המעבר מהבמות הקטנות לבמות הענק מסביב לעולם, וכמובן על שיתוף הפעולה עם ארמין ואן ביורן שהביא לפריצתם הגדולה והבינלאומית.
רגע לפני שהם עולים על מטוס שינחית אותם ישירות בפסטיבל ה"אולטרה" במיאמי, תפסנו את מתן קדוש לשיחה בין האריזות וההכנות לקראת המופע הענק. בהתרגשות אמיתית מספר מתן על השנה האחרונה בה הספיק להרים לייבל אלקטרוני מצליח עם שותפו, להופיע בלי הפסקה, ולקבל אלבום זהב בשוודיה, המדינה המפתיעה שמוקירה הערכה עמוקה על תרומתם המוזיקלית של השניים לעולם. ומה עם ישראל? גם הוא עדיין לא מבין מדוע המדינה ממנה הוא מגיע לא משכילה לאמץ את הז'אנר ממנו הוא בא.
בראיון האחרון שלכם טענתם כי "הסצנה נמצאת במקום הכי טוב בו היא הייתה אי פעם". שנה וחצי אחרי, הטענה הזו עדיין בתוקף?
"אני חושב שהסצנה עדיין נמצאת בתקופה הכי טובה שלה, די כמו פעם. היום אתה כבר יכול לראות מקומות חדשים בעולם שנפתחו לזרם האלקטרוני כמו סין, לדוגמא. אם בעבר רק אינפקטד משרום זכו לנגן שם, עכשיו גם אנחנו, לצד בלסטויז שמיוצג אצלנו בלייבל ואחרים. המוזיקה בפריחה. הבעיה היא שהרשויות לא מבינות את זה".
עשרות מיליוני צפיות ביוטיוב ועוד מיליונים נוספים בספוטיפיי. איך יכול להיות שהמדינה לא מבינה את הפוטנציאל התרבותי, הכלכלי והתיירותי שאתם וכמותכם מביאים לפה?
"הזוי שמסביב לעולם אנשים קופצים עם דגלי ישראל מסביב לבמה, שהדיג'ייז הישראליים מהז'אנר הם השגרירים הכי טובים שיש לנו, שאנשים בעולם משנים את הדעות שלהם על המדינה שלנו בגלל התופעה הזאת, וכמובן שהמדינה לא מבינה שצריך לחבק את הסיפור הזה ולא לחבל בו".
"פסיי-טראנס נתפס בישראל כמושג מקביל לסמים, העולם התקדם והבין שיש סמים בכל ז'אנר אחר שקשור לחיי הלילה במקביל, ולא באופן ספציפי לזרם כזה או אחר של מוזיקה. אנשים לא התקדמו בנושא הזה כבר 20 שנה. המגמתיות הזו של לסגור אירועים מוזיקליים שונה לגמרי ממה שקורה במדינות אחרות בהן מרימים אירועים בשותפות עם הממשלה והרשויות".
איך סוגרים את הפער?
"זו שאלה גדולה, אבל אולי שווה שמישהו בשלטון יתייעץ עם נציג מקביל בבלגיה - שם המטוסים מקושטים בשלטי 'טומורלנד'".
הז'אנר הטראנסיסטי ישרוד לדעתך או ייאלץ להשתלב עם זרמים מוזיקליים אחרים כדי להמשיך להתקיים?
"ב-5 שנים האחרונות אין ז'אנר אחד שמכתיב את הטון. מי שיבחר להמשיך לעשות מוזיקת טראנס יצליח. לסצנה הזאת יש שורשים אמיתיים כאן שהם מעבר למלחמה מול הרשויות, התמסחרות או כל מכשול לכאורה שמוצב כנגד סצנת האנדרגראונד. באופן אישי אנחנו בחרנו לשלב כוחות עם סגנונות אחרים, לפרוץ גבולות ולנסות גם דברים חדשים".
ה"דברים החדשים" של ויני ויצ'י כוללים לייבל מצליח בשם "אלטזה רקורדס" בו הם חתמו על שותפות עם דימיטרי וגאס ולייק מייק - כשהם אמונים על החלק האמנותי, בעוד הצמד הבלגי המצליח על החלק הניהולי, והם גם יופיעו איתם במהלך חודש אפריל כאן בישראל. במקביל, ויני זכו לקבל במה משלהם בפסטיבל הטומורולנד, בה קיבלו הזדמנות להציג את כל האמנים החתומים באותו הלייבל, שחרורו טראק נוסף עם ארמין ואן ביורן ובעוד כמה ימים משחררים טראק נוסף לקהל הרחב. אז האם ההתפתחות המוזיקלית שלהם היא אכן "התפתחות" או תהליך שנועד לספק את הסחורה עבור קהל ההמונים?
"אם לא היינו עושים את כל השילובים האלה, רק אז היינו מרגישים שאנחנו מתמסחרים. היינו צריכים לעשות משהו שנכפה עלינו כדי להמשיך להיות מקובלים בקרב הקהל. היום מדובר בהגשמה, אנחנו אוהבים את מה שאנחנו עושים. הלכנו כמובן גם למקומות מסחריים – לאחרונה קיבלנו ,תקליט זהב משוודיה על הלהיט Great Spirit, זכינו בתואר 'הקפיצה הגדולה ביותר' בדירוג האמנים של ה-Dj Mag, והגענו לעשרות מיליוני צפיות בפלטפורמות המוזיקליות השונות. אבל במקביל, הריליס האחרון שלנו הוא גואה טראנס לגמרי. הכי חשוב לעשות את מה שאתה אוהב, והביקורת מהצד הזה או הצד הזה לא צריכות להשפיע על היצירה המוזיקלית".
ומה צפוי אצלכם בעתיד?
"אנחנו לא רוצים לחשוף הכל - בגלל שמאחורי הקלעים מתרחשות תהפוכות. גם בינינו לבין אמנים אחרים איתם אנחנו יוצאים לשיתוף פעולה, וגם בינינו לבין עצמנו. לא פעם ברגע האחרון החלטנו לבטל, לא פעם גם דובר באמנים מהטופ 5 ברשימה העולמית. אתה יכול לעבוד על טראק ורגע לפני שמוציאים להחליט שאתה לא שלם עם הסיפור. בסוף? זאת האמת של האמן. וזאת האמת שלנו".