באופן אישי חג שבועות אף פעם לא עשה לי את זה. עדיין לא זיהיתי את הקסם שחבוי בכתמים הוורדרדים על החולצה הלבנה לאחר שפגשה שאריות של רביולי ברוטב רוזה. אבל הפעם קרה משהו חריג. אלו היו כמה ימים של טירוף שנמשך כאפס אנד דאונס, ימים בהם חווינו נפילות מתח אך הספקנו לראות את חיי הלילה המקומיים במלוא תפארתם.

לצערנו, זה התחיל דווקא די צולע עם הפקת קאמלפאט בישראל. ההאנגר 11 שנסגר לטובת האירוע סירב להתמלא בבליינים, בליינים אותם ניתן לחלק לאגף טכנואידי משופשף ואגף רייברי שנראה כאילו ונחת היישר מטומורלנד. חוסר ההומוגניות בין הקהלים השליך על האווירה שסירבה להתרומם לשמיים וכשלרגע מצאנו זיק של תקווה, נפלה המוזיקה. כמה דקות נוספות של בלבול ברחבה שלחו אותנו לאבולעפיה בנמל. הזמנו סמבוסק בולגרית וויתרנו על Cola.

Camelphat בהאנגר 11 (צילום: אלברט ללמיאב)
"לצערנו, הערב לא התרומם" | צילום: אלברט ללמיאב

בזמן שאנחנו מתפנקים על הבצק כבר החלו להתגלגל לאוזנינו השמועות בנוגע לביטול פסטיבל ה"דוף" שהיה אמור להתקיים למחרת. בבוקר הגיע האישור הסופי . בצהריים כתבנו מה אנחנו חושבים שצריך לעשות . בערב זה התממש. הפגנת הענק הצליחה למשוך את תשומת הלב הציבורית והתקשורתית, ואולי חשוב מכך - לגרום לסצנה הטראנסיסטית הדי מפולגת להתאחד לראשונה למען השגת אינטרסים משותפים, דבר שלא קרה כאן כבר למעלה מ-20 שנה.

יומיים לאחר מכן הגענו לאירוע מרגש. 1,500 בליינים הגיעו למסיבה תחת אותה ההפקה שבוטלה. "עושים כבוד לדוף" אמנם לא התקיימה בחמת גדר, לא זכתה בליין אפ שכלל עשרות אמנים וגם לא התקיימה לאורך שלושה ימים בין נתיבי מים זורמים. אבל היא הייתה שווה בהרבה. היא הייתה לביטוי המחאה המתעוררת בסימן "תנו לרקוד בשקט" והצליחה למשוך בליינים שרצו ליהנות אבל לא פחות חשוב מכך - להביע הזדהות. כמותם, גם מספר לא קטן של אמנים וספקים שונים החליטו להציע את שירותיהם בחינם. יצאנו משם אופטימיים למדי.

"עושים כבוד לדוף" (צילום: אור ינקו)
"1,500 בליינים הגיעו למסיבה תחת אותה ההפקה שבוטלה" | צילום: אור ינקו
 

"עושים כבוד לדוף" (צילום: אור ינקו)
"עושים כבוד לדוף" | צילום: אור ינקו

שעתיים לאחר מכן החלפנו את אווירת הטבע ומגפי השטח ברוח החג. תחת קוד לבוש לבן ותקתוקי סמסים מתחת לרדאר הציבורי, הוזמנו למסיבת קונספט ראשונה מבית מיוזיק TLV בלוקיישן הכי נוצץ במזרח התיכון - מנחת המסוקים של מגדלי עזריאלי בת"א. על העמדה ניצחו מגית קקון ונאור נוריאלי, והמוזיקה הוקדשה ל-300 אורחים בלבד שזכו בנוף היסטרי שעמד כמובן על 360 מעלות כשמצד אחד אפשר היה אפשר לראות את הים ומצד שני את העתיד - חיי לילה באוויר הפתוח תחת לוקיישנים חדשניים ומקוריים. המוזיקה, הוייב והלוקיישן הנוצץ הצליחו לגרום לנו לשכוח לרגע מסיר הלחץ בו אנו מתבשלים כשמעט האסקפיזם שניתן לכל אחד מן האורחים הייתה המתנה הכי טובה שקיבלנו בחג הזה. אמרנו תודה מנומסת והמשכנו לתחנה הבאה.

הסופ"ש הארוך הזה נסגר בהפקת "פרח" שנערכה בגג אחר בעיר, ב"מונדו". ההפקה החברית שהתקיימה זו בפעם השנייה, הצליחה למשוך 400 מבלים כקליקה סגורה בה פגשנו אין ספור פרצופים מוכרים. הצבתם של חברים מהבית, מהלימודים, ההוא מהצבא ו"ההיא מפעם" במקום אחד, לצד מוזיקה מצוינת מבית תקירו, מוסקו, אוריה קדמון והרמטיקו, הצליחו להרים את האווירה מעל כל המצופה ממסיבה כמעט בתולית וזאת למרות סאונד בווליום לא גבוה במיוחד בהתחשב בשכנים היקרים. שאכטה עם דניאל, צ'ייסר יום הולדת עם מאיה, כוס מתנה על חשבון דקל ששפך לי בטעות כבר שתיים אחרות - כולם הצליחו להסב לי אושר ולגבש לי פרידה לשלום מחג שמח במיוחד.

"פרח" במונדו 2000 (צילום: דביר שסטל)
"הפקה חברית ומהנה במיוחד" | צילום: דביר שסטל