שבוע בדיוק עבר מאז חגיגות אירוויזיון 2019 והלילה הלבן של תל אביב, במסגרתם סצינת חיי הלילה של תל אביב הייתה בשיאה ונראתה כמעט נורמאלית. אבל באמת של החיים מדובר בסצנה שעדיין דורשת רפורמה רחבה. יש פה אלפי אנשים שמפללים לשינוי חוקתי, כזה שיצליח למסד את תרבות הבילוי, בה המדינה נוהגת להתגאות ולחסל באותה נשימה.
אנשי הלילה חולמים על הפשטת הליך הרישוי להקמת וניהול עסק, והבליינים ממשיכים לפנטז על היום בו לא יאלצו להיפרד מ-60 שקלים עבור כוס וודקה. זה עוד לפני שאנחנו בכלל נכנסים לעניין מחירי הנסיעה המופרזים של המוניות בתל אביב.
חוסר ההכרה ושיתוף הפעולה בין המדינה לסצנת הלילה גורם לעוסקים במלאכה לחשוב על פרישה. על פי בעלי העסקים הרשויות המקומיות רק מוסיפות אש למדורה ונראה כי עד שלא יגיע שליח ציבור ויתקן את העוול, הסצנה תמשיך להיאכל ולקרוס לתוך עצמה.
הסיפור השבועי שלנו מתמקד הפעם בטענות אנשי לילה שונים מרחבי תל אביב. דו"חות, התנכלות לכאורה מצד פקחים ובירוקרטיה בלתי נגמרת, מתחברים לכדי סיטואציה כמעט בלתי אפשרית לקיום עסק בצורה בריאה. בתוך הבלאגן הבירוקרטי שחווים בעלי הברים והמועדונים (ובעקבותיהם, כנראה שגם אתם הבליינים), איתרנו כמה מהם שהסכימו לפתוח את הפה לראשונה.
בגלל פחד מהתנכלות הם הסכימו לשתף, אבל תחת עילום שם. התיישבנו לשיח פתוח בו הם מציפים את הבעיות השונות, משתפים את שעל ליבם ותוהים מה המדינה והעירייה רוצות מהם (כסף?). תמונת המצב העגומה מתבהרת כבר עם כניסתו של א', בעלים של בר מוכר במרכז תל אביב אל מקום המפגש: "קיבלתי רישיון עסק ל-10 שנים!", הוא מתמוגג.
אתה פתוח כבר כמה שנים טובות, איך יכול להיות שקיבלת רישיון רק עכשיו?
"אצלנו במדינה הכל עובד הפוך, לא יודעים איך להתנהל מול בעלי העסקים, הכל עקום".
ר', איש לילה נוסף שהמחזיק בבעלותו בארבעה ברים שונים ברחבי תל אביב ואחד נוסף בעיר גדולה אחרת, מנסה להסביר: "במדינות מערביות אחרות בעולם, לפני שאתה פותח מקום כזה או אחר אתה מקבל דרישות מסוימות לפני פתיחת המקום ולפיהן אתה מקים אותו, כשבסוף התהליך אתה מקבל רישיון עסק ורשאי להתחיל בביזנס. פה לא. בישראל אתה קודם פותח את העסק, מגיש בקשה לרישיון ואז אתה מתחיל מסע כזה שיכול להימשך חצי שנה, שנה, חמש שנים ולפעמים גם לא נגמר לעולם".
לדבריו, "היום כדי להשיג את האישורים הנדרשים יש לך עורכי דין ואדריכלים שמלווים את בעלי העסקים, הם הפכו למתווכים עבורנו כדי להשיג רישיון. בלעדיהם מצפצפים עלינו. קרה לי כבר שפתחתי מקום ואמרו לי רק לאחר מכן שאין לי בכלל מה לנסות אפילו להוציא אישור קבע, ש'חראם על הכסף'. שעדיף לי לגרור את הסיפור הזה כרישיון זמני בגלל שגם ככה החוזה מול בעל הנכס הוא לזמן קצר. זאת המציאות. ההתעסקות מול כל הגופים הרלוונטים והכסף שמושקע בסיפור הזה פשוט בלתי נגמרים ואנשים מוצאים את עצמם נסחבים עם חובות ודרישות לא רציונליות".
וכשפקח מגיע אליך לעסק ורואה שאין לך רישיון, מה קורה?
"אם אין לך רישיון אתה מקבל הזמנה לדין, אם הם רואים שאתה בתהליך אז הם מקלים איתך".
"לא תמיד", מתפרץ ל', מבעלי אחד הברים המצליחים בתל אביב: "נכון שמדובר בסוג של הסכמה לא כתובה בין הצדדים, אבל אין לה תוקף משפטי. בעבר הייתי שותף בבר אחר, קיבלנו כמה דברים לתיקון, כמובן, אחרי שנפתח המקום, ואז החלו להגיע פקחים. כל יום. בגלל שרטוט לא מדויק חטפנו כל ערב דו"ח על סך 475 שקל. לאף אחד לא היה אכפת מהרישיון הזמני".
"במקרה אחר קרה לי שעסק לידי הרים איזו גרילנדה והדיירים התלוננו עליו. גם לי הייתה גרילנדה שלא הפריעה לאף אחד ומעולם אף אחד לא התלונן. עכשיו תחשוב, משהו שהיה בסדר מבחינת העירייה במשך שנה וחצי ולפתע הופ! צריך לשנות. יש היגיון? מישהו חושב שהסיפור הזה בחינם? לא. בגלל שהתלוננו על עסק לידי, עכשיו העירייה מתגלגלת אליי, פתאום גם הגרילנדה שלי מפריעה לה. יודע למה? כי היא שווה לקופת העירייה בערך 10,000 שקלים. אז אנחנו נאלצים לשלם".
ר' מוסיף: "זה לא רק גרילנדה, זה מתבטא בכל שטות שאתה מעלה על הדעת. אסור להזיז, לשנות או להוסיף כל דבר מעבר לצורתו המקורית של העסק שנקבע בתכנית. טכנית? אסור לי לשים מקרן באזור החוץ של הבר. מה אני אמור לעשות? לא לשדר משחק כדורגל? יש בעיה רצינית בנושא הזה, אבל הבעיה המהותית יותר היא שאין 'הכוונת התנהגות' שלשמה קם החוק. אין אחידות - פעם תקבל דו"ח ופעם לא. הרישיון הזמני תולה את כולם באוויר ואין למדינה ואין בוודאי לעירייה אינטרס לשנות את המצב הזה בגלל סיבה פשוטה - מנגנון האכיפה הפך לחלק אינטגרלי ממקורות ההכנסה. כל עוד הם מרוויחים אין להם אינטרס לוותר על הסאגה הזאת, אז שיטת העבודה הופכת כזו לפיה לא סוגרים לך את העסק אבל חולבים אותך כל עוד אפשר".
אז הקנסות ניתנים לפי מצב הרוח של הפקח?
"לפי מצב הרוח של המפקד שלו, הוא יודע מה המצב שלי ובוחר לנהוג איתי בהתאם. אם יש עוד מה לקחת? כדאי. אם לא? בפעם אחרת".
סיפורו של ר' מחזק את טענותיו של ל': "אני קניתי מקום שעבד כבר 30 שנה, כשבכמה שנים האחרונות לא היה לו רישיון וזה בגלל שעל פי החוק לכל רישיון יש תוקף מסוים. כל פעולה שאתה עושה מבטלת לך אותו: שינוי במיקום הבר, שיפוץ כללי, יציאה של שותף ותיק או כניסה של שותף חדש - כל שינוי כזה מצריך ללכת לכיבוי אש, משטרה, איכות סביבה - מדובר פה באלפי שקלים, וזמן שלא חוזר".
"במשך שנים במקום הזה קשרו את הריהוט בחוץ. כשאני הגעתי שיניתי קצת את מבנה הישיבה בחוץ, צמצמתי את מספר השולחנות, הכנסתי את כל הכיסאות פנימה והתחלתי לקבל דו"חות על כך שהשארתי כמה שולחנות בחוץ. 'אם העסק לא פועל במהלך היום אסור לך להשאיר את הדברים בחוץ', אמרו לי הפקחים. אבל לפני היה פה בעל עסק שבמשך שנים השאיר את הדברים שלו בחוץ, אני עוד צמצמתי ובסוף באים אליי. זאת אכיפה סלקטיבית. לקחתי עורך דין, קבעתי פגישות, הגעתי למשרדים השונים, מה לא? בסוף הגעתי להבנות עם גורמי האכיפה - 'כל עוד לא יהיו תלונות, לא אקבל דו"חות'. מה אתה חושב שקרה?"
נשמע שמדובר במשחק בו כל אחד בודק את הגבולות של הצד השני.
"תראה מה קורה עם החוק שאוסר על עישון במקומות ציבוריים", מפנה את תשומת ליבי ל', "אין לי מאפרות, יש לי שלטים כנגד זה בכל מקום וצוות המלצרים שלי מציין זאת בכל הזמנה שנלקחת משולחן. בסוף מגיע לקוח, מדליק סיגריה, ויום אחרי מגיע פקח עם דו"ח על סך 5,000 שקל לאחר מבצע סמויים שתיעדו אותו. מה שמצחיק זה שהם מצלמים ולא מוכנים להראות לך, אם תרצה אתה מוזמן להתמודד בבית המשפט".
"יש חוק ואנחנו רוצים לכבד אותו, אבל בסופו של דבר אני לא יכול להעסיק עוד שני מאבטחים שיסתובבו בין השולחנות ויפנו מכאן כל מי שמדליק סיגריה, מה גם שזה לא מבטיח לי במאת האחוזים את מיגור התופעה. אם המדינה רוצה שנאכוף את החוק, קדימה, שיעזרו לנו. העירייה או משרד הבריאות, מישהו. אם החוק הזה לא נולד כדי לגלגל כספים, אלא באמת לשמור על בריאות הציבור, צריך למצוא דרך אחרת. לא יכול להיות שבכל פעם שיש מבצע מלביש פורצים לי שוטרים ופקחים למקום (כאילו, מה כבר יש כאן?), מדברים בצורה מבישה ללקוחות ולעובדים ובסוף מי הנפגע העיקרי? אני. הטון אף פעם לא נעים. בצעקות, באגרסיביות כלפי המארחות, למה? בואו נשב, בואו נחשוב איך משפרים את המצב פה באמת".
"אין פה משחק בגלל סיבה פשוטה, אין לנו כוח לשחק", טוען א'. "אנחנו רוצים להתפרנס ולתפעל עסק כמו שצריך ומדינת ישראל לא מאפשרת לנו. תבין את האבסורד: בעלי הברים והמועדונים צריכים לשלם לעירייה על 'היתר לילה' - רישיון להפעיל עסק בשעות מאוחרות וזאת בכדי לממן את הוצאות העירייה על תוספת שיטור וכו', עד פה נשמע מקובל. אבל אם אנחנו פתוחים רק בלילה, למה אנחנו צריכים לשלם ארנונה כשהעסק לא עובד בבוקר ולא מקבל שירותים כאלו ואחרים? אין לסיפור הזה אח ורע לא בניו יורק, ברלין או לונדון. אבל מפגן הצביעות חוגג, תל אביב מתגאה בחיי הלילה שלה בעוד ההיתר הזה מקנה לנו את האפשרות להפעיל את המקומות בפועל רק עד 02:00 לפנות בוקר. המדינה רוצה שיבואו תיירים, העירייה רוצה שהמקום יפעל עד מאוחר, היא יודעת שכולם עובדים עד אור הבוקר, אבל משאירה לעצמה את האפשרות לתת לך דו"ח".
"אני בחרתי לוותר על היתר לילה באחד הברים שלי" טוען ר'. "המקום שלי יושב באחת הפינות הכי מרכזיות בעיר, לעירייה יש אינטרס שהעסק שלי יפעל, התיירים לא מפסיקים להגיע, מגיע פקח ונותן לי דו"ח - אמרתי לו מדי ערב שישחרר אותי מהדו"חות האלה, שיסגור אותי ב-00:30 לפי החוק. אבל לא. העירייה לא רוצה לסגור אותך, רק לקחת לך את הכסף. זו מסחטת כספים, 'מס עוונטה'".
יש נקודת אור בקצה המנהרה שלכם?
א': "יש נקודה אחת כזאת וקוראים לה על איילת ווסרמן, ראש מחלקת רישוי עסקים. היא הגיעה לפני כמה שנים, הצליחה לדחוף את הסיפור שלנו לא מעט בכנסת, דאגה להביא בחור מקסים בשם יובל שיהיה זמין בשבילנו ויטפל בעניינים השונים של הלילה וזה ראוי להערכה. יחד עם זאת, לא יכול להיות שחידוש רישיון לוקח לי 3 שנים שבמהלכן אני חוטף בלי הפסקה מהפיקוח. לגוף הזה אני קורא 'היד של אלוהים'. אין להם דין ואין להם דיין, הם עונים רק לבן אדם אחד, רובי זלוף סמנכ"ל ומשנה למנכ"ל העירייה, והוא למעשה עושה דברו של חולדאי. גוף נוסף שאיתו בכלל אי אפשר לדבר הוא הפרקליטות. לא יכול להיות שטענות לא מקבלות מענה, לא יכול להיות שיש אכיפה סלקטיבית על אותה עבירה - חלק נקנסים וחלק לא".
איך ייגמר כל הסיפור הזה?
ל': "בעלי העסקים המבוגרים שבינינו, אלו שכבר אין להם מה לחפש ולהתעסק בדברים אחרים ימשיכו להיאבק על חייהם, בעוד הדור הצעיר יותר יבין את המצב ויחפש את עצמו בתחומים אחרים. כשאנחנו התחלנו עם חיי הלילה זה היה תחום שעשו בו כסף, היום זה תחום מפסיד. אם נמשיך ככה יש רק אופציה אחת - השתלטות של גופים מסחריים ומונופולים על השוק וחזרה של העבריינים לתחום. שיהיה לנו בהצלחה".
מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: תל אביב-יפו הינה עיר של עירוב שימושים, כאשר העירייה שואפת לאזן בין התושבים לעסקים ככל הניתן, תוך הקפדה על שמירת הסדר הציבורי לרווחת הציבור הרחב. כחלק מהחשיבות הרבה שהעירייה רואה בפעילות העסקים השונים בעיר ומדיניותה לקיום דיאלוג עם המגזר העסקי בעיר, מתקיימות פגישות על בסיס רבעוני בו מתקיים דיון פתוח ומענה של אגף הפיקוח לסוגיות השונות. כמו כן, על מנת לסייע לעסקים הקימה העירייה את מינהלת קידום עסקים הפועלת במטרה לשתף, ולקדם את הקשר בין העירייה לעסקים הקטנים והבינוניים בעיר. באשר לטענות השונות יובהר כי עיריית תל אביב-יפו הינה עירייה הפועלת לפי חוק העזר העירוני לשמירת הסדר הציבורי והניקיון. העירייה דואגת להקפיד על שטח ציבורי נקי ומעבר פנוי להולכי הרגל, כאשר ככלל, ההנחיה לפקחים הינה להתחשב בזמן שעות העומס והאפשרות להציב שולחנות וכסאות בחזית העסק ניתנת רק לעסקים בתחום המזון ובכפוף להוצאת היתר. העישון בתוך בתי עסק אסור וחלה חובה על בעלי העסקים להציב שילוט האוסר עישון בתוך בית העסק. במקרה של עבירה על החוק, הן בעל העסק והן המעשן נושאים באחריות וצפויים לקבל קנס כספי. עוד נדגיש כי רישיון עסק זמני מהווה רישיון לכל דבר ועניין ולא ניתנים דוחות בגין פעילות ללא רישיון עסק, במידה וניתנים דוחות הם ניתנים כאמור בהתאם לחוק ולא כפי שנטען באופן סלקטיבי.