"אני באר שבעית במקור, ב- 93' עבדתי ברדיו פיראטי בבאר שבע. שם הכרתי את דדי כהן שלימים הפך לבן זוגי ובהמשך לגרוש שלי אחרי נישואים קצרים במיוחד. במקביל היה לי חבר ילדות שדרכו הכרתי את זיו, זיו מטושקה ז"ל. נפגשנו בפעם הראשונה בחנות הדיסקים המקומית בה הוא עבד ואני זוכרת שאמרתי לו "את המוזיקה שאני מחפשת אין בבאר שבע" – "תנסי אותי", הוא ענה. חיפשתי טכנו וטראנס ובאמת לא היה בחנות אבל הוא הזמין אותנו אליו הביתה.

נענינו בחיוב, נכנסנו לחדר שלו וזה הרגיש פשוט כמו חנות ציוד למוזיקה אלקטרונית שהתפרקה. מלא מחשבים, סינטיסייזרים, עשן והוא התחיל לכתוב קוד על המחשב. שאלנו אותו מה הוא עושה והוא סיפר שהוא מנסה לעשות האקינג ל- FBI, לא פחות". כך מספרת אלה גוטמן, התקליטנית המיתולוגית ומי שעומדת מאחורי תכניות מוזיקה אלקטרונית חדשניות ומקוריות ברדיו בארץ. כיום היא היא מגישה את התכנית "המגזין האלקטרוני" בגלי צה"ל.

באר שבע של הניינטיז, דרך מוזיקה אלקטרונית ועד ניסיון פריצה למחשבים של ה- FBI. איך את מגיבה לאירוע הזה?
"קלטתי שהוא טיפוס מגניב ואיכשהו נולדה שם חברות עמוקה. התחלנו לצאת למסיבות טבע ביחד, דדי בזמנו היה תקליטן במסיבות טראנס, גם אחיו יהודה, ואחרי שהפכנו לקבוצה כזו זיו הציע להקים הרכב טראנס, קראו לו P.Cok. אני לא הצטרפתי כי כבר התחלתי להגיש את תכנית הטראנס שלי ברשת ג', אבל מעצם החברות והרצון שלי להיות מעורבת הצעתי לפנות חדר בדירה שלי כדי שיהיה להם מקום ליצור, הם העבירו את כל הציוד שלהם לשם. מדובר בתחילת הניינטיז והציוד היה ברמה נמוכה בהתאמה. זיו תמיד היה אדם סקרן שקורא 'וויירד' ותוכנות שונות, היה לו ידע שלא היה נגיש לאף יוצר ישראלי באותן שנים. הוא היה חולם בלילה על איזה צליל, מגיע אליי הביתה, מחליט לפרק את מקלדת השליטה, מחווט אותה מחדש ופשוט יוצר באמצעות מניפולציה סאונד חדש שאף אחד מאיתנו לא שמע קודם לכן. לא פעם המחיר של זה היה פאזה שרופה וחשמל שפשוט נפל.

הוא היה מחליט לפרק את מקלדת השליטה, מחווט אותה מחדש ופשוט יוצר באמצעות מניפולציה סאונד חדש שאף אחד מאיתנו לא שמע קודם לכן


הם עשו מוזיקת טראנס פסיכדלית עם מלדיות בהשראת בתי כנסת שהגיעו מדדי שגדל בבית דתי, אבל זיו היה עושה מניפולציה על המלודיה והופך אותה למשהו שבחברות התקליטים לא התקבל – אמרו להם "זה לא אסטרל פרוג'קשן". היה להם קשה לעכל את זה כי הסאונד שלהם היה אחר, גם הקיק שלהם והגיע להם לפרוץ. זיו אהב טכנו, אקספרימנטל, כל סאונד שאחרים בזמנו לא הבינו. הוא ניסה להביא את עולם התוכן שלו לתוך הרחבה שיהודה ידע להרים, בחיבור עם המלודיות של דדי. הם השלימו אחד את השני ובדיעבד הקדימו את זמנם, זה היה אוונגרדי וחברות התקליטים לא רצו את מה שלא הרגיש כמוזיקת להיטים".

זיו מטושקה (צילום: אוסף פרטי)
סאונד שאחרים בזמנו לא הבינו | צילום: אוסף פרטי


איך זה השפיע על ההרכב?
"הם בחרו להישאר בקו שלהם ובגלל הנוקשות של חברות התקליטים הם חווה אי הצלחה כל הזמן, אף דיג'יי לא ניגן את הטראקים שנוצרו חוץ מיהודה, אין שום ריליס בחברות התקליטים וחוץ ממני שהוצאתי אוסף טראנס ושילבתי בו טראק שלהם, אף אחד לא באמת שם עליהם. כשעברנו כולנו לת"א ב- 97', זו-בי ובת זוגו דידי (מהמקימים של קרמבו רקורדס ר.צ), היו הראשונים להבין שחוץ מטראנס גואה מלודי ולהיטים שהגיעו מיפן ואוסטרליה, יכול לעבוד כאן גם סאונד אחר. הם החליטו לשחרר את האלבום שלהם. לימים כמה טראקים מן האלבום הזה הפכו להיות לקאלט בקרב הסצנה המקומית, אבל זה קרה באיחור של 20 שנה. הם התפרקו וכל אחד המשיך לדרכו. אני הפסקתי לנגן טראנס, גם יהודה הפסיק, דדי נכנס לעולם המוזיקה הישראלית והתחיל לעבוד עם אביתר בנאי, אסף אמדורסקי ואחרים וכל הסיפור הזה די התפוגג".

המורה הטוב ביותר למוזיקה אלקטרונית שהיה כאן

איך היית מתארת את ההתפתחות המוזיקלית של זיו?
"ברגע שהוא עבר לת"א הוא הקים את ההרכב "באבאגנושקה" ואחר כך המשיך לפרויקטים נוספים. בגלל שהוא לא הפסיק לחפש את האתגר במכשירים ולא הפסיק לשנות צלילים מוכרים, המוזיקה שלו אף פעם לא הייתה קונבנציונאלית מצד אחד אבל 'רקידה' מצל שני".

בסיבוב הראשון עם P.Cok הוא לא פרץ, גם בהמשך דברים לא קרו מהר. יכול להיות שלמרות שהסאונד היה הדבר המשמעותי ביותר עבורו ולמרות שעשה הכל כדי לייצר צליל שונה משל כולם, בסוף הוא כן רצה להיות קונבנציונלי כדי 'לעשות את זה בגדול'?
"קונבנציונלי לא, מסחרי כן. היום דרך אגב המוזיקה שלו הייתה עוברת ביג טיים, היום הכל אפשרי. תשמע את הסאונד הברלינאי, הרומני, המינימליסטי, מי שמע את זה לפני 25 שנה? הכל היום נגיש, הפקות ופרויקטים אינטרנטיים - מוזיקליים מקדמים מוזיקה שונה, מחפשים את הדבר הבא בלי הפסקה. פעם ג'ון דיגוויד וטייסטו היו הדבר המרכזי, הם אף פעם לא היו להשראה מבחינת זיו".

אין דיג'יי בישראל שלא למד קיק ובאס מזיו. הוא תמיד היה פנוי לכולם


מי כן?
"יוצרים מחתרתיים, אחד הבולטים שבהם היה פלסטיקמן, שמלבד המוזיקה שיצר והלייבל שהקים הוא היה גם מפיק מסיבות בעצמו מה שמיצב אותו בתור גורו עבור ז'אנר שלם, זה עניין של אופי. זיו תמיד היה אדם צנוע, כמעט סגפן, אדם שיודע להוקיר תודה וכל מה שמעניין אותו זה שיהיה סאונד טוב. הוא רצה להתפרסם, אבל זה לא היה הדבר שהוביל אותו. הוא היה מורה למוזיקה בבית הספר הראשון ובהמשך במיוזיק שנסגר. מעל כל צל של ספק הוא היה המורה הטוב ביותר למוזיקה אלקטרונית שהיה כאן. אין דיג'יי בישראל שלא למד קיק ובאס מזיו. הוא תמיד היה פנוי לכולם, הוא השפיע על המון אנשים אבל איכשהו הדברים שכתב בעצמו לא זכו להצלחה וזה תסכל אותו. היה לו הרכב עם בת זוגו נטלי ז"ל, קראו להם Re – Arbeiten והוא היה מאוד מחתרתי, הם זכו לנגן במועדון הבלוק וקיבלו תגובות טובות אבל זה לא התפוצץ".

הוא-היא ושאר העולם

למרות שהמוזיקה שלו לא 'התפוצצה' ומקור ההכנסה העיקרי שלו כמורה למוזיקה התפוגג, אפשר היה לראות שהקריירה שלו כמוזיקאי בהחלט התפתחה וכללה עבודה משותפת עם אמנים מהשורה הראשונה וביניהם ערן צור, אסף אמדורסקי, ברי סחרוף ואפילו שלמה ארצי. במקביל לכך גם התפתחה מערכת היחסים עם בת זוגתו נטלי בר ז"ל שהפכה על פי הפרסומים השונים עם השנים ל- 'הוא - היא ושאר העולם'.

יכול להיות שהחיבור בין הציר הזוגי המתפתח לבין זה המוזיקלי שהתפתח גם הוא, אך תמיד נותר בגדר אכזבה אישית, הוא זה שהוביל את הצמד להסתגר בתוך עולמם הפרטי בו אף אחד לא יכול היה לשים לב לסוף הטראגי הקרב ובא?
"חד משמעית כן. הם התכנסו בתוך עצמם, חזרו לבאר שבע וחיו בריחוק. הקטע היה כשהוא כבר תקשר עם הסביבה, בין אם זה היה קולגות, חברים או תלמידי עבר, אף אחד לא הרגיש שיש שם דיכאון או ירידת מתח מסוימת. הוא גם לא היה משתף ולכן אף אחד מאיתנו לא התערב. תשמע, גרתי עם הבחור באותה הדירה 3 פעמים במהלך חיי, הכרתי אותו לעומק ואם היה משהו הייתי מזהה, אבל בגלל הזוגיות הסגורה הזאת פשוט לא ידעתי מה קורה שם, לא ראיתי עליו משהו חריג".

המצב הנפשי של אנשי חיי הלילה בישראל

איך אנחנו כחברה יכולים לזהות את המקרים הבאים?
"חלה עלינו החובה להתעניין ולשאול ועל הצד השני חלה החובה לשתף, לפחות לנסות. אם לא מדברים על כאבים, משברים ובוודאי מצוקות נפשיות, זה יכול לקרות בכל בית. תראה מה קורה פה בתקופת הקורונה, לא מדברים על זה יותר מדי אבל יש כאן לא מעט מקרי התאבדויות, אתה יודע על כמה כאלה שמעתי מהתחום שלנו? זיו ונטלי הם רק שניים, אני באופן אישי שמעתי גם על יחצ"ן שהתאבד, גם על איש סאונד וגם על עוד כמה נוספים שהגיעו לסף ייאוש. הלחץ גורם לאנשים לחשוב בצורה שאינה רציונלית ואם לא משתפים, המרחק לשים לזה סוף הוא קצר. עכשיו תוסיף לזה סגר, בידוד ואובדן מקום עבודה. אנשים קמים בבוקר ושואלים "למה אני קם?". זה קורה".

אלה גוטמן וזיו מטושקה (צילום: אוסף פרטי)
הבנתי שאין מצב שאתן למוזיקה שלו להיקבר ביחד איתו | צילום: אוסף פרטי


איך את רואה את המצב בעולם התוכן שבו את מתעסקת?
"יש כאלה שמנסים לשמור על קשר אבל רוב האנשים נעלמים, הרבה אנשים נמצאים בלחץ כלכלי ולא מעט אנשים פשוט ירדו למחתרת. עולם הלילה פשוט קרס. מי שעושה מוזיקה זה זמן טוב להיכנס לאולפן וגם אם קשה לו למצוא את המוזה, צריך לזכור שלאורך ההיסטוריה בתקופות הכי קשות נוצרו היצירות הכי גדולות. מה שדי מחזיק אותי ושומר לי על השפיות זה התכנית שלי בגלגל"צ, זה המזל שלי. דווקא עכשיו אני בוחרת לחשוף אנשים לסאונד אחר ושונה מזה שהתרגלנו לאהוב בשנים האחרונות. די לטכנו המלודי, יוצרים צריכים להמציא מוזיקה מחדש, לא לחקות אחרים. תראה איזה חותמת יפייפיה רד אקסס יצרו".

 

הרבה אנשים נמצאים בלחץ כלכלי ולא מעט אנשים פשוט ירדו למחתרת


את הולכת לרד אקסס, אני רוצה לקחת אותך לזיו ז"ל. החידוש ליצירה שנעשתה תחת ההרכב הראשון שלו, היא מאפיינת סאונד חדש?
"היא יותר מזה, היא פרידה מסאונד מהפכני שטרם נראה פה לפני. בהלוויה שלו דיברתי אליו, לא חשבתי שבצורה הזו דרכנו המשותפת תיגמר. לקח לי חודש לקלוט שזה באמת קרה ואחרי שנפל לי האסימון הבנתי שאין מצב שאתן למוזיקה שלו להיקבר ביחד איתו. הטראק שעשיתי הוא מחווה לדרך שלמה, "עשינו מטושקה", שינינו סאונד של משהו מיוחד אבל שמרנו על הבסיס שלו. על המחווה הזו חתום איתן רייטר שהצליח לכתוב את היצירה הזו מחדש והיא יצאה בלייבל של אסטריקס, שאמניק טיילס. יום אחד עוד יבינו את המשמעות של הדבר הזה וכמה שיותר מוקדם כך טוב יותר".


החידוש של גוטמן למטושקה 

אם יכולת להגיד לזיו ז"ל משהו אחד, מה היית אומרת?
"שמותר לבכות. ובלי קשר שהמוות שלו חיבר בין המון אנשים, אני נניח חזרתי לאחרונה לקשר יהודה ודדי. תשמע, השנה אני סוגרת 25 שנות פעילות, תכננתי לצאת למסע הופעות עם דיג'ייז צעירים לחגוג את הדרך הארוכה הזאת והקורונה עצרה את הכל. אנשים חושבים שלהיות דיג'יי זה מקצוע קל, הם טועים. דווקא בנקודה הזו שבה דיג'ייז ובכלל אמנים לא מוצאים תקווה, חשוב לי לחזק מכאן את כולם ומאחלת לכולם להישאר אופטימיים, נצליח לעשות זאת אם נצלול לתוך היצירה. החיים עצרו, אבל הם ימשיכו ביום שאחרי".

אובדנות היא תופעה הניתנת למניעה. במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו.

נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים:
ער"ן - בטלפון 1201