המקומית בקיפאון אך בשבועות האחרונים זיהינו מגמה: לא מעט אנשי לילה בחרו לעלות על המטוס ברגע האחרון ופצחו בנופש בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. היא לא ממוקמת באמריקה הרחוקה אלא ממש כאן, ביוון השכנה.
סעודות זוהרות בטברנות המקומיות, חגיגות משוחררות בברים המובילים ולא מעט מסיבות מחתרתיות מתחת לעין הרשויות היווניות. ואם יש לכם ביקורת? לא תמצאו לה קשב בקרב האנשים שאיבדו את העסק, את מצב הרוח ובעיקר את האמון בממשלת ישראל. מסתבר שחיי הלילה של ישראל לא נמחקו, הם פשוט שינו את הכתובת, לפחות לעת עתה.
"נחתתי פה ערב לפני ראש השנה" משתף אותנו אחד מאנשי הלילה הבולטים בישראל. "הכל פה קורה, הכל נמשך ואני לא מתבייש להעלות סטוריז כשיש תוכן ששווה להעלות. אני יכול להגיד לך שמאז שנחתתי כאן הצטרפו אליי לפה עוד 15 ישראלים שהבינו שאין להם מה להישאר בארץ".
מה קורה ביוון שלא קורה פה?
"מלבד מועדונים הכל פה פתוח. העברתי כמה ימים באתונה ועכשיו אני במיקונוס".
מסיבות?
"לא בקצב המוכר לישראלים משנים עברו אבל כן, קורים דברים. במקומות הסגורים ישנה הקפדה על עטיית מסכות, אבל במקומות הפתוחים הכל בסדר. ישנה הגבלה לשולחן סביבו יכולים לשבת עד 5 אנשים וב- 23:55 מוגשים החשבונות לשולחן כי בחצות בדיוק המקומות חייבים להיות סגורים, הם מקפידים על כך. הרסטו-ברים והמגה ברים פתוחים, ביוון מבינים שאפשר לתת לאנשים להמשיך לחגוג, לפחות באופן מבוקר".
והוא מבוקר?
"במידה. יש כאן גם לא מעט אירועים פרטיים, מקיימים כאן מסיבות מחתרתיות עם דיג'יי והכל. הוייב פה פחות לחוץ מזה שקיים כרגע בישראל. אני יכול לספר לך שישבנו באחד הרסטו-ברים כאן וניגן שם דיג'יי. הרגשנו שיש אווירה טובה וביקשנו לשבת בשולחן גדול. כשהבינו שאנחנו לקוחות רציניים שבאו באמת להזמין וליהנות כמו שצריך אז אישרו לנו לשבת יותר מ-5 אנשים בשולחן רק תחת בקשה שאם מגיעה משטרה אז להתפזר".
הצליל הזה מוכר.
"כן, זה אותו משחק החתול והעכבר כמו בת"א".
אתה רואה את יוון ומדינות נוספות הופכות ליעדי חגיגות שנועדו להגשים את פנטזיית האירועים שנשכחה בישראל?
"חד משמעית כן, אי אפשר לכלוא אנשים בבית בלי אופק ובלי תכנית של חזרה לשגרה, אנשים ימצאו את הפתרון לפרוק את הלחץ ואם מדינת ישראל לא תאפשר את זה אני מאמין שאנשים ינהרו ליעדים שיאפשרו את זה, גם באופן חלקי. יוון היא רק ההתחלה. הנגיף הזה מסוכן, אבל הרגשת אי הוודאות לא פחות ואנחנו לא עומדים בה".
לדברים האלו מצטרף בראל אדם, מפיק אירועים מוכר. גם הוא מספר לנו על הסצנה המתהווה באיים השונים. "גם אני ארזתי מזוודה עם כרטיס לכיוון אחד. הגעתי לפה עם חבר שלי, דיג'יי זרחי, והחלטנו לשכוח מהצרות בארץ, קצת להתנתק מכל המספרים, מביבי, אפילו מהעסקים שנכנסו לקיפאון. תחשוב, עוד אחרי שהמדינה החליטה לאפשר הופעות חוץ בקפסולות פתחתי את ה-׳פשא׳, מתחם הופעות באוויר הפתוח שהותאם בדיוק לכל הדרישות".
איך זה נגמר?
״בקושי הספקנו לקיים שם הופעת סטנדאפ אחת ובלי לשים לב, תוך רגע, ההגבלות הוטלו שוב והתבטלו לי שתי הופעות סולד-אאוט של ישי ריבו. הבנתי שאין לי מה לחפש בארץ כרגע ויצאתי עם זרחי לחפש את ההשראה שאבדה לנו. הפכנו לכבויים. כרגע אין מתווה, אין אופק, אז אמרנו ׳פאק איט׳ ועפנו. השכרנו וילה, פגשנו עוד ישראליים, הרמנו אירוע משותף עם החבר'ה של חשמליקו, עם עוד כמה אנשי לילה והתחלנו להרים מסיבות מחתרת פרטיות. התחלנו פה כמה בודדים, במסיבה האחרונה נכחו כבר למעלה מ- 50 ישראליים ואני מאמין שזה רק ילך ויתפתח".
אתם לא חוששים מביקורת? שיגידו "הנה הישראלים לא עומדים בהגבלות גם בחו"ל", שיגידו שאנחנו שוב מציגים את עצמנו בעולם באופן שלא משתמע לשתי פנים? הרי אסור לקיים מסיבות.
"אסור לקיים מסיבות אבל מותר להשמיע מוזיקה, כל האורחים במסיבות שלנו הם ישראליים אורחי המלון שעשו בדיקת קורונה לפני שעלו על המטוס והכל בסדר. חוץ מזה ביוון עצמה אנשים מסתובבים בלי מסכות, לא מחייבים כאן אף אחד. ולגבי הביקורת, באמת שלא אכפת לי ממנה, על מה יבואו אליי בטענות? המדינה לא מראה לי אופק, אין לי אפילו תאריך יעד לחזור כי אף אחד לא מדבר איתנו, עם בעלי העסקים, אף אחד לא הציג לנו תכנית לשיקום תרבות הבילוי והפנאי, אין לי כרגע שום אופק תעסוקתי, אז מישהו יטיף לי שאני מנסה למצוא את עצמי למרות המצב הכאוטי הזה? אין לי מה להפסיד, פה לפחות אני מצליח להתנתק ולמצוא קצת אופטימיות".
גם ע', צעירה בת 23 ממרכז הארץ מצאה לנכון לארוז כמה חפצים ולצאת עם כרטיס לכיוון אחד אל עבר פנינת התיירות השכנה לנו. על חוויית הבילוי היא מספרת לנו בשיחת טלפון שנערכת על סף הבריכה בכריתים. "טסתי עם חברה אחת, בהמשך הצטרפו אלינו שתי חברות נוספות ויצטרפו אלינו 2 נוספות במהלך שבוע הבא. גם אני וגם החברה נדבקנו בקורונה, זה קרה לנו ביחד כשבילינו״.
זה לא אמור להרתיע?
״אחרי שהיינו נעולות בבית במשך תהליך החלמה ארוך, לא יכולנו לשאת סגר נוסף ועוד אחד ואולי עוד אחד בהמשך, אז החלטנו להעביר את הזמן שלנו פה, ביוון. גילינו פה אנרגיה מדהימה ומשוחררת, יש כאן מסיבות, בערב טברנות, הכל משוחרר יותר".
נדבקתן במקום בילוי, אין חשש שהאירועים הפרטיים של הישראליים יהפכו למדגרה שתוביל למקום שאנחנו לא רוצים בו?
"לא, מה שקורה כאן זו לא קרחנה חסרת שליטה, הכל קורה פה בהילוך נמוך. תראה בישראל מה קורה. יש סגר, ישנה חובה לעטות מסכות, כל היום משגעים עם נתונים – זה מוביל רק לחוסר תקווה ופה, שהכל נעים ואין היסטריה, פשוט לא נשקפת שום סכנה באופק, זה לא נמצא בתודעה של השוהים כאן בכלל. הקורונה מרגישה פה כמו משהו רחוק, היא לא מנהלת אותנו וכשהיא עולה בשיח זה נמצא רק במסגרת מה שקורה בארץ תחת עדכונים ממשפחה וחברים".
את לא חושבת שבקצב הזה יוון תהפוך ליעד מסיבות פופולארי בעל כורחה וזאת בתקופה בעייתית?
"אין כאן המוניות והכל בצ'יל. כולם פה מכירים את כולם, זה חבר מביא חבר וקשה לי להאמין שזה ייצא משליטה. האנשים כאן הם אנשים טובים, לא פורעי חוק. באופן אישי נרשמתי ללימודים וכשראיתי איך שנת הלימודים הזו עתידה להיראות הבנתי שאין לי מה להירשם וכדאי לדחות. כמוני יש אלפי צעירים ישראליים שאין להם שום כיוון בנוגע להמשך חייהם, אז לפחות שווה לנצל את מה שיש, כל עוד אפשר".