שם: ג'ימי הו
משנת 2012
לוקיישן: שדרות רוטשילד 24, תל אביב
ברמניות מיתולוגיות: מאי זונשיין, מיטל חדד, עדי אזרד
סגור מאז הגל הראשון
מקום שהוא אבן יסוד בתל אביב
מה אתה אוהב בחיי הלילה?
"את הכול. את העצמאות את האנשים, את זה שאני מוכר כיף, זה שאני מוכר חוויה לאנשים. החוויה זה כל מה שהג'ימי יודע לעשות למכור בצורה כיפית ואמנותית – זה דיג'ייז מכל העולם, זה הופעות חיות וערבי להקות מתחלפות – שאלו קונספטים שאין יותר מדי באזור".
מה חשוב לך לתת בחוויה של המקום?
"חשוב לי שאנשים ייהנו מהמוצר שנקרא 'ג'ימי הו' – שיום אחרי זה ידברו על המקום, על מה היה אתמול ולמה זה מרגיש מיוחד ממקום אחר. אני מת על הג'ימי. אני לא מהמייסדים של הג'ימי הו, אבל אני מכיר אותו עוד הרבה לפני שנהייתי שותף. כשהייתה לי את האופציה להיות חלק מהבעלים של המקום הזה יחד עם עוד כמה חברים, לא חשבתי פעמיים. זה באמת מקום שהוא אבן יסוד בתל אביב.
מה הערב הכי טוב שזכור לך בימי טרום הקורונה?
הערב שאני הכי אוהב בג'ימי, זה ימי ראשון בג'ימי – ערבי הופעות חיות. כל יום ראשון מגיעים להקות ואמנים ותמיד יוצא ערב ממש מגניב. כל מי שרוצה עולה לשיר – ערב אחד זו יכולה להיות ריטה, שבמקרה נמצאת שם ובערב אחר אמיר דדון, שהוא חבר מאוד טוב שלנו – עולה לשיר. זה ערב שהוא קצת שונה באופי שלו מתל אביב, פחות היפ הופ או טראנס אלא יותר להקות והופעות חיות.
מה אתם עושים בינתיים?
לא יותר מדי. חושבים על העתיד – על מה לשפר ובמה לא לגעת. אבל בעיקר בעיקר – מחכים ליום שאחרי, שנוכל כבר לפתוח.
איך אתה חושב שחיי הלילה ישתנו בעקבות הקורונה?
אנשים למדו ליהנות מסגנון יציאה אחר, שבו יושבים על ספסל עם בקבוק יין, זו תרבות בילוי אחרת. זה כמובן לא עונה על הצורך של יציאה למועדון אבל זו עדיין יציאה. התקופה הזו בעיקר גרמה לנו להבין שאי אפשר לדעת כלום – זה לא שהייתה דרך להתכונן לרגע הזה.
עוד משהו?
שיסתיים בקרוב, אמן.