View this post on Instagram
למי שלא יודע, החורף באוסטרליה מתחיל בכלל ביוני, והקיץ מתחיל בדצמבר. לכן, מהרגע שהגעתי לאוסטרליה במאי של השנה, כולם תמיד הפצירו בי ״לחכות ל'עונה'". למרות שאני מתעב עיגולדים, ובהתאם גם את הקיץ, כמו ילד טוב חיכיתי שהעונה המיוחלת תגיע. והנה, עכשיו דצמבר, וכל הפסטיבלים המצופים קורים בכל רגע.
התרבות הכי מפותחת כאן היא התרבות של מסיבות פתוחות, הרבה יותר מהקלאבינג במקומות הסגורים. יש משהו בקהל ובאווירה האוסטרלית שמחובר לאוויר הפתוח, לטבע. אין לי מושג מאיפה זה התחיל, אבל זה כבר מושרש בדי אן איי של המקום.
״פיקניק אלקטרוניק״ (Piknic Electronik) היא סדרה של אירועים המתקיימים במהלך הקיץ במלבורן (ובעוד ערים בעולם), כשבכל אירוע הם מזמינים דיג׳ייז גדולים מהעולם לנגן במסיבה מיוחדת עם נושא מוזיקלי אחר. מנהלת היח״צ של הפסטיבל סיפרה לי שחשוב להם להביא שמות שיוסיפו לחינוך המוזיקלי של הקהל; כי בסופו של דבר, רוב האנשים יוצאים למסיבות האלה כדי להידלק ולהעלות סטוריז, ולכן להפקה יש אחריות לדאוג לרמה גבוהה של תוכן.
View this post on Instagram
המסיבה האחרונה התרכזה בדיפ האוס חושני, שלכבודה הם הזמינו את מר ג׳י, דיג׳יי ומפיק מפורסם מלונדון שידוע במופעי הלייב המהפנטים שלו, ומודימן - אחד הדיג׳ייז הכי אהובים בקהילה האלקטרונית, שביסס את מעמדו כאמן ששינה את המסלול של הדיפ האוס כפי שאנחנו מכירים אותו.
חשוב רגע שנגיד כמה מילים על מודימן. קני דיקסון ג׳וניור הוא אגדה חיה מדטרויט, מלאה בכריזמה ומסתוריות. הוא ידוע בהפקותיו הפאנקיות והמרימות, ולמעשה הוא מהראשונים שלקחו טכנו והוסיפו לו מימדים של סול ופאנק, ובכך הגדיל את הספקטרום של האוס על מידותיו.
מלבד כישוריו המוזיקליים, ישנן מאות אנקדוטות שמעידות על אישיותו הייחודית. לדוגמה, כשאני תפסתי אותו בברלין לפני שנתיים, הוא התחיל את הסט עם טיונים שלו שעדיין לא שוחררו (והם היו וואו). אחרי שהוא ניגן 3 מהם, הוא לקח את המיקרופון ואמר - ״טוב סתם השווצתי לכם בטראקים האלה, עכשיו התקלוט מתחיל״. כשהוא ניגן בבלוק בתל אביב ב-2010, פרומוטר מקומי סיפר לי שכשהוא ניגן את אחד מתקליטיו, הוא עצר אותו, אמר לקהל ״חכו רגע - יש פה חתיכת אבק״, הוציא אותה, תוך כדי שיצר רעשים היסטריים, וחזר לנגן את הקטע, כשהקהל מריע בטירוף. לכן, הציפיות לראות אותו שוב היו גבוהות מאוד.
View this post on Instagram
האווירה במסיבה הייתה טובה. המזג אוויר היה פצצה, כל הקהל מלא באנשים יפים ודלוקים ש״חיים את הרגע״. היה שם ארגון שנקרא ״Safe Mates", שלמרות השם הקרינג׳י, המטרה שלו די טובה - הוא נועד להפיץ בטיחות ומודעות במסיבה, בעיקר נגד סמים וחילק חינם קרם הגנה, קונדומים וכו׳ לכל מי שביקש. מיניות הקיץ של מלבורן שונה לחלוטין מהמתח המיני המיוזע של הקיץ התל אביבי. כאן הדברים יותר זורמים, נונשלנטיים, פחות מודעים לעצמם.
במהלך המופע גם הגיעה חבורה של אוסטרלים יהודים שהבינו שאני מישראל, ולפני ששמתי לב אחת הבחורות הזמינה אותי לארוחת שישי אצל סבתא שלה, ואחר כך אילצה אותי שנתנשק פעמיים מול חברותיה שמצלמות. אבל חוץ מזה, בכלליות, כשאתה נותן ספייס וכבוד לסובבייך, נותנים לך בחזרה, רוב הפעמים (למעט הבחור שנגע לי בכתף בזמן שהשתנתי ושאל אותי אם אני יכול לארגן אותו).
למרות שלא כל כך הכרתי את מר ג׳י, המופע שלו הרים לי ברמות, והעובדה שהבחור בן 58 פשוט מעוררת השראה. הטריק שלו פשוט - הוא מפרק את הטראקים שלו לגורמים, ומנגן אותם במלואם, תוך כדי שהוא משחק עם האלמנטים (מוריד את הקיק פה, מוסיף את המצילות שם, וכו׳). הטראקים שלו מלאים בסמפולים סקסיים של כל מיני משפטים, שמוסיפים הרבה נשמה לעניין. בנוסף לכך, הבחור רקדן מדופלם, דופק מובס של הביוקר, ולמעשה זה אחד הדברים שהכי ייחדו את המופע שלו.
View this post on Instagram
לאחר מכן עלה מודימן, שהתחיל את הסט שלו עם אולדסקול היפ הופ, ועבר בין ז׳אנרים ומקצבים כאילו כלום. הוא ניגן בעיקר להיטים, ובין האמנים שצצו בסט שלו תוכלו למצוא רשימה מגוונת במיוחד: גאנג סטארר, טוקינג הדס, ג׳יי דילה, פור טט, ג׳יזה (וו טאנג קלאן), פרינס ועוד. אבל למרות הרצון לגוון, ציפיתי שהוא ינגן יותר קטעים שאני לא מכיר ויעיפו לי את התחת.
ואז, לקראת סוף המופע כשהשמש כבר שקעה, ו"Pick Up" של דיג׳יי קוצה מנגן ברקע, מודימן הרים את המיקרופון ואמר - ״אתם יודעים, חוץ מזה שאני דיג׳יי, אני גם ברמן״. לפתע הוא עזב את העמדה, לקח בקבוק וודקה וכוסות, והתחיל למזוג לקהל דרינקים. מצד אחד זה היה מגניב, אבל מצד שני כשראיתי שהבמה הייתה ריקה, זה יצר תחושה של חוסר מקצועיות וזריקת זין. אבל כנראה שזה פשוט מודימן, וזה חלק מהפרסונה שלו.
View this post on Instagram
סך הכל, מדובר בחוויה חיובית ואחלה של מסיבה עם תרבות. כן ציפיתי ליותר ממודימן, כי אני יודע מה היכולות שלו ומה הוא מסוגל להביא לשולחן, אבל כנראה שהפעם הוא בא בגישה של לעשות כיף ולנגן את הלהיטים שהוא הכי אוהב. לעומתו, מר ג׳י הפציץ, ולגמרי אצפה לראות אותו בפעם הבאה. תל אביב - לשיקולך.