View this post on Instagram
אוסטרליה בוערת. כל העולם מדבר על זה עכשיו. מרגישים את הפאניקה ברחובות, בייחוד כשהם מתמלאים בעשן ונהיים אפרוריים. אפילו חברים ישראלים משתפים תמונות ומביעים צער על מה שקורה פה. מעל לחצי מיליארד בעלי חיים, 15 מיליון דונם של שטח, זה לא ייאמן.
למרות שהשריפות הובילו לביטולים עצומים של אירועים ופסטיבלים, כדוגמת Sub Sonic ו-Falls, במלבורן זה פחות השפיע, למזל התושבים; מה שיוצר אפקט מסוים של בועה, כולם כאן מאוד מודעים למה שקורה בחוץ, אבל עדיין זה לא מחלחל אלינו ברמה שמכתיבה לנו את החיים. עם כמה שזה נשמע רע, רובם מתייחסים לזה בקטע של ״אוי זה נורא״, אבל שם זה נשאר. ממש כמו מה שאומרים על תל אביב ואולי גם מעט בצדק.
בשבוע האחרון קפצתי לפסטיבל שנקרא Sun Cycle. בחרתי ללכת אליו בגלל הליין-אפ המשובח, שכלל את הראפר והגאנגסטר פרדי גיבס, דיג׳יי סיינפלד, ו-Floating Points, שהוא פאקינג דוקטור למדעי המוח ביום, ומוזיקאי אלקטרוני מחונן בלילה. הוא השיק מופע לייב חדש שזכה בהרבה תשבחות בכל העולם.
תפסתי מהקהל סוג של היפים עם אינסטגרם. למרות שכולם סופר מודעים למה שקורה, הם פשוט שמים את זה בצד וחוגגים את הרגע, את השנה החדשה. הפסטיבל התחלק ל-3 במות מרכזיות - במת אלקטרוניקה, שהייתה בוייבים של חוף עם עמדת עץ וחול מפוזר על הרצפה, במה ראשית ובמת אנדרגראונד. הגעתי לתחילת הסט של Jayda G, דיג׳יית קנדית מרימה, שידועה בתקלוטי הדיסקו המקפיצים שלה.
אחרי שביליתי שם קצת זמן קפצתי להופעה של פרדי גיבס, אבל הרגשתי שהוא מדבר יותר מדי שטויות. כל הזמן ירד על הדיג׳יי שלו, ואפילו התחיל עם מישהי מהקהל שהייתה עם בן הזוג שלה ואמר - ״כל מה שהיא רוצה זה לשכב איתי״. מה גם שהייתה התנגשות סאונד בין שתי הבמות, אז החלטתי כבר לחתוך לג׳יידה ג׳י.
איזה הבדל היה ביניהם. בהופעה של פרדי היו 80% גברים, ובכללי האנרגיה הייתה מאוד מצ׳ואיסטית, כולם שרו את המילים וקפצו על הברכיים. אצל ג׳יידה הקהל היה מורכב בעיקר מנשים, רובן מחויכות. האנרגיה הייתה הרבה יותר נוזלית.
View this post on Instagram
אחר כך המשכתי לבמת האנדרגראונד, שם ניגנו דיג׳ייז מקומיים בסביבה צנועה. תפסתי אחד בשם UMUT, שנתן בראש עם האוס מחשגז שהקפיץ את כל מי שהיה שם. הקהל בבמה הזו היה מאוד פתוח וחביב, כי היה הרבה מקום לעומת הבמה האלקטרונית השניה. נשארתי שם לנוח, תפסתי קצת מהסט של דיג׳יי סיינפלד שהיה נחמד, ואז הלכתי להתמקם למופע המרכזי עבורי - Floating Points.
אין מה לומר, ההייפ הוכיח את עצמו. הבחור עלה ב-9, בדיוק לשקיעה. הוא התחיל את המופע עם טכנו בועט, תוך כדי שהוא משחק בכל מיני סינת׳ים כמו הכלאה בין מדען למכשף. איך שהחושך השתלט ונעלמה השמש - הגיע ההארדקור. היה רגע שבו הוא עשה דרופ כל כך מסיבי, שהוא הבריח המון אנשים מהקהל כי הם לא ידעו איך להתמודד עם זה.
עד הרגע שהוא עוד פעם הפיל באנגר. מיד כולם חזרו להריע ולרקוד בטירוף. הנה מוזיקאי שמופיע מול אלפי אנשים ויודע בדיוק מה הוא עושה בכל פרמטר אפשרי. הוא יודע איך כל נגיעת כפתור תישמע, ואיך הקהל יגיב אליה. זה היה מעורר השראה, לחזות באמן כזה בשיא היצירתי שלו מאתגר קהל גדול כל כך.
View this post on Instagram
הפסטיבל הזה הצליח לעשות משהו שלשמו מסיבות נוצרות - ליצור רגע של בריחה מהמציאות. אנחנו מוגנים בפארק הזה שם בצפון מלבורן, למרות שעדיין יש לנו חשבון להגיש. אם אנחנו לא נתפוס את עצמנו בידיים וניקח על עצמנו להיות יותר ירוקים, הכל יכול להישרף בשניה. צריך להודות על עוד מחזור של השמש שאנחנו עדיין כאן על העמדה, ולכבד את השהייה שלנו על הכדור הזה. עבורנו, ועבור הדורות הבאים.