בעשור האחרון בר הברזייה היה בית ל-DJים ולחובבי המוזיקה האלקטרונית, ואירח ערבי קונספט בנושאים שונים. עם השנים הוא הפך להיות חלק משמעותי מחיי הלילה של רחובות והיישובים מסביב. כבר כמעט 7 חודשים שהוא נסגר ונפתח לפי החלטות הממשלה – והחזרה לשגרה נראית עדיין רחוקה. תפסנו את אלאלוף לשיחה על חיי הלילה של לפני ואחרי הקורונה.
שם: הברזייה
משנת 2010
לוקיישן: הרצל 203, רחובות
קבוע על הבר: רונן ראסטה
ברמנית מיתולוגית: עומר
סגור מאז הגל השני
מה אתה אוהב בחיי הלילה?
"זה די בנאלי, אבל בלילה יש תחושה של חופש ללא דאגות ושל הכול מותר. ביום יש לנו כל כך הרבה איסורים והגבלות – גם לא בזמני קורונה – ובלילה פתאום אפשר להרגיש חופשי, עד גבול הטעם הטוב כמובן".
מה החוויה שנתנה לך השראה לקונספט של הברזייה?
"כל החיים שלנו מתבטאים באופן שהמקום הזה נראה. המקום מעוצב לפי האופי שלי ושל השותף שלי – שפכנו את עצמנו לתוך הקירות האלו".
מה הערב הכי טוב שזכור לך בימי טרום הקורונה?
"הערב האחרון שהיינו פתוחים בו במרץ היה בו די מטורף – כולם באו להיפרד והרגשנו את האנרגיה ואת האווירה של ההתרגשות אצל הלקוחות. היה ברור שמשהו קורה".
מה הלאה?
"האמת? אין לי מושג. אני לא יודע אם שווה לנו לפתוח תחת ההגבלות של 20 ו-40 אנשים, וזה גם בדיוק ההפך ממה שהתכוון המשורר בחיי לילה. לרוץ אחרי אנשים, לוודא ששומרים מרחק, לספור כל הזמן כמה אנשים נכנסים וכמה אנשים יוצאים – מי יושב ליד מי. ושוב, זה כמובן לא משתלם".
מה אתם עושים בינתיים?
"המקום סגור כרגע לחלוטין. בסגר הראשון עשינו שיפוצים אבל עכשיו אנחנו פשוט מחכים".
איך אתה חושב שחיי הלילה ישתנו בעקבות הקורונה?
"בסופו של דבר, ברגע שזה יעבור – אני רוצה לקוות שהם יחזרו לעצמם. אני מקווה. אבל אני לא רואה את זה קורה בזמן הקרוב. הדבר שכן הרגשנו שהשתנה זה הקהל - הקורונה הפכה את האנשים לפרנואידים. ייקח זמן עד שזה יעבור.
אני גם חושב שהתקופה הזו כל מי שיש לו עסק בתחום הזה, זה היה בשבילו מבחן של אורך רוח ושל סבלנות שהובילה לחשבון נפש של מה הלאה. אני רוצה להיות אופטימי ולקוות שהכול יהיה בסדר ושבקרוב נשתה בירה קרה יחד על הבר.