תרצו או לא תרצו: ימי האימו שלכם חוזרים. אוקי, לא בדיוק, סתם רצינו להבהיל ולהביך אתכם קצת, אבל זה לא עד כדי כך מופרך: את חגורות הניטים ועניבות המשבצות כנראה לא נרגיש צורך להעלות מתהום הנשייה הקשוחה והאפלה בזמן הקרוב, אבל אלמנט אחד מהימים העליזים (NOT) ההם אכן עושה קאמבק חמוד למדי: הכוכבים.
האמת, קשה לחשוב על דימוי קלישאתי יותר מחמשת הקודקודים האלה שרובנו מילאנו בהם מחברות בתיכון, חיפשנו פרינטים שלהם ב"הוט-טופיק" וציירנו אותם בפינות העין עם עפרון שחור, או במקרה הגרוע והרווח אף יותר - בלורד שחור. אבל הדור שמזהה את הרפרנסים האלה צריך להיות באמצע-סוף שנות העשרים שלו עכשיו, וזה בדיוק הזמן לקבל חזרה את הכוכבים בנוסטלגיה מפויסת ואירוניה מודעת.
אז איך עושים את זה בלי שזה ייראה כמו ניסיון פתטי להיות בני ובנות 15 שוב? דווקא בעידן חדי הקרן שמתאפיין בצבעוניות וילדותיות מוגזמות, מילות המפתח כאן הן: קטן, עדין, מינימליסטי. הגרסאות המוצלחות ביותר הן אלה שמשחזרות את הטרנד ההוא של "עיני כוכבים", מפזרות אותם על שטח העפעף בקבוצה או ממקמות אסטרטגית כוכב אחד מנצנץ. המגמה גם משתלבת מעולה עם טרנד הנמשים המטאליים שלא הולך לשום מקום, כי כולנו רוצות להיראות בסוף כמו שמיים זרועי כוכבים בלילה שחור ואפל. לא?