לינה דנהם ממשיכה להיות מסוג הסלבס שאנחנו אוהבות - זו שלא מציגה כלפי הציבור תדמית מלוטשת וקשה להשגה של כוכבת זוהרת, אלא מקפידה לשתף כמה שיותר בקשיים היומיומיים האנושיים שלה. זה לא שהיא לא חושבת שיש לה פריבילגיות - כאישה לבנה, כאישה שגדלה בעיר גדולה וכבת לאמנים, אבל בתוך כל זה, היא מזכירה שגם היא לא נטולת צרות, ונותנת לנשים את היכולת להזדהות איתה ולהבין שלא צריך להיות מושלמת כדי להיות מצליחה.
דנהם דיברה באופן פומבי שוב ושוב על החרדות וההפרעה הטורדנית כפייתית (OCD) שהיא סובלת מהן מגיל שבע ושיתפה את העוקבים ברשתות החברתיות בטיפולים הרבים והקשיים הפיזיים שעוברים עליה בעקבות האבחון כחולת אנדומטריוזיס, מחלה נשית שסובלות ממנה 5% מהנשים אך רבות לא מאובחנות בה עד גיל מבוגר. למה? כי זו מחלה נשית. למרות שמדובר בכמות גדולה מאוד של נשים שסובלות ממנה, אין מספיק מחקר בתחום, רופאים מתקשים לאבחן את המצב כשמגיעים אליהן נשים עם סימפטומים וגם הטיפולים שמציעים היום הם כל כך פרימיטיביים ומסבים נזקים וכאב, שרבות בכלל לא רוצות לעבור אותם.
אבל לא לשם כך התכנסנו. עכשיו, דנהם משתפת בעוד מצב רפואי לא נעים שמלווה אותם, והפעם מדובר ברוזיצאה - מחלה שמשפיעה על עור הפנים. דרך הניוזלטר הפמיניסטי המצוין שלה ״לני לטר״, היא שלחה חיבור שנקרא ״העור הפאקינג מושלם שלי״, בו היא מספרת איך שילוב של סטרואידים שנמצאים בתרופות שנטלה ואיפור כבד בצילומים גרמו להתפרצות המחלה, שמכונה גם אקנה של הגיל המבוגר, מכיוון שהיא נוטה להתפרץ לאחר גיל 30. איך נראית רוזיצאה? היא מתחילה מאדמומיות אבל לאחר מכן מתפרצת בצורת פצעים קטנים שמכסים חלקים נרחבים מעור הפנים.
באופן אירוני, הסיבה שדנהם לא דיברה על המחלה עד כה, נובע מכך שהיא נתלתה בעור המושלם שלה, שבגיל צעיר יותר היה נקי לחלוטין מפצעים, כנקודת אור. ״אולי זה לא נראה ששבע שנים של להיות בדיחה בעיניי הציבור ודוגמה לאיך נראות נשים לא מושלמות התישו אותי, אבל האמת היא שזה הכריח אותי להישען רגשית על משהו שגם הוא שייך לשיח של היופי הקונבנציונלי: העור הפאקינג מושלם שלי״, כתבה דנהם והסבירה את כותרת החיבור. ״אבל סוף סוף מצאתי את הצניעות שלי ואני מבינה שלדבר על זה לא רק עוזר לי להחלים רגשית, אלא גם להעביר את המסר לנשים אחרות שאף אחת לא חסינה בפני תשומת לב שלילית לגבי המראה שלה״.
לכן, היא אומרת, כשהחלו להופיע הפצעים הכואבים על פניה, הם לא שרפו כמו הגאווה שלה. כלומר, השיתוף במחלה לא נועד רק לנשים שסובלות ממנה גם הן, אלא להעברת מסר חשוב מכך - שלתופעות בריאותיות שפוגעות במראה החיצוני של נשים יש השפעה רגשית לא פחות מאשר פיזית. לפעמים, כשאת אישה והעולם החיצוני שופט אותך על פי היקף המותניים, גודל החזה ועד כמה העור שלך בהיר או חלק, להתכער הוא סימפטום נורא יותר מכל כאב.