המפגש הקלאסי של דרום אמריקה יקרה שוב: ברזיל וארגנטינה ייפגשו בחצי גמר הקופה אמריקה, ב-2 ביולי (03:30 לפנות בוקר). כך נקבע הערב (שישי), לאחר שהאלביסלסטה עברו את ונצואלה ברבע, אחרי ניצחון 0:2. הנבחרת של ליונל סקאלוני לא הרשימה גם הפעם, אבל ידעה לדייק פעמיים משערים של לאוטרו מרטינס (10) וג'ובאני לו צ'לסו (74). ארגנטינה החמיצה את חצי הגמר רק פעם אחת בחמשת הטורנירים האחרונים (זה קרה ב-2011, אז היא הודחה ברבע) ובכל ארבעת הטורנירים האחרים, היא גם הגיעה לגמר. חומר למחשבה לסלסאו.
גם הפעם, אפשר להגיד שליאו מסי לא הורגש, אבל ארגנטינה ידעה להסתדר לא רע בכלל. מי שבלט היה, בעיקר, לאוטרו מרטינס: חלוץ אינטר לא רק כבש בדקה ה-10 עם העקב, אלא גם הגיע למרבית המצבים של הנבחרת ב-65 הדקות שבהן היה על המגרש. גם ההגנה עשתה את שלה, כשהצליחה למנוע ברוב שלבי המשחק מוונצואלה לתקוף את השער של פרנקו ארמני.
משחק קשוח התפתח במרקאנה הלילה. חמישה צהובים נשלפו במהלך המחצית הראשונה (יותר מבכל משחק אחר בשלושת הטורנירים האחרונים), ושורה של עבירות חזקות, בעיקר מצידה של הנבחרת של דודאמל, עוררו יצרים כמו כל מפגש דרום אמריקאי אופייני. עם זאת, בכל מה שקשור לכדורגל עצמו, ונצואלה לא באמת היוותה יריב. היא הגיעה למספר מצבים זעום ועסקה בעיקר בהתגוננות. ונצואלה עשתה את שלה, בעצם ההגעה לשלב הזה ועד כה, רק פעם אחת בתולדות הטורניר היא הצליחה לעבור את רבע הגמר (ב-2011, שם הודחה בחצי).
חמש שנים עברו מאז שהאצטדיון בבלו הוריזונטה אירח חצי גמר בטורניר גדול. בפעם האחרונה שהסלסאו הגיעו לשם, זה נגמר עם שביעייה. ארגנטינה לא בנויה התקפית כדי לתת שבעה שערים (גם לא שלושה), אבל היום היא הוכיחה שיש בה את היכולת להשיג את המינימום, לשרוט ולהילחם כדי להשיג את התוצאה הסופית. נבחרת ברזיל ללא ספק טובה יותר מזו שעלתה לחצי הגמר ההוא, ביולי 2014, אבל היא תפגוש יריבה שלא הולכת לוותר. בטח לא בדרבי הגדול של היבשת.
אז בדיוק כשחשבנו שהכל נגמר, ארגנטינה וברזיל סיפקו לנו עוד רגע שיא בקיץ 2019. שתי הנבחרות מגיעות במצבים שונים: ברזיל בהתפתחות ובקו עלייה מתמיד, עם לא מעט כשרונות צעירים, וארגנטינה עם אינספור חוליים ובעיות, וגם דור שחקנים שאולי עושה נפלאות בקבוצות (אגוארו עם סיטי, די מריה עם פ.ס.ז' וכמובן מסי עם ברצלונה) אבל בנבחרת לא מצליח לספק את הסחורה. אבל אחרי ככלות הכל, מדובר בדרבי.
לפני 12 שנה, זה היה בדיוק הפוך: ארגנטינה של אלפיו באסילה נחשבה לנבחרת הטובה יותר. חאבייר סאנטי, חאבייר מסצ'ראנו, חואן סבסטיאן ורון, קרלוס טבס וגם מסי הצעיר נראו כמו החבורה שסוף סוף תחזיר את הגביע, לראשונה מאז 1993. ברזיל נראתה אפורה, משעממת, בדמותו של המאמן שלה דאז, דונגה. תוצאת הסיום של משחק הגמר ההוא? 0:3 לסלסאו. ללמדכם שקלישאות הן אולי איומות, אבל בכל קלישאה יש גם בסיס של אמת. ולדרבי, עדיין, חוקים משלו.
