כמה פעמים שמעתם את הקלישאות החוזרות ונשנות של "הפתעת ענק", "סנסציה גדולה", "ניצחון נגד כל הסיכויים". כנראה שהרבה יותר מדי. ולכן, כבר אין כמעט דרך לתאר את הניצחון המפתיע, הסנסציוני וכנגד כל הסיכויים, אמש (חמישי) של המדורג 100 בעולם, לוקאש רוסול, על המדורג 2 בעולם, שרק לאחרונה זכה ברולאן גארוס - רפאל נדאל.
גם הדרך שבה רוסול הצנוע, בהופעתו הראשונה באול אינגלנד קלאב, ניצח הייתה פנומנלית. הצ'כי חזר מפיגור מערכה (7:6) ועם טניס יוצא מהכלל עלה ל-1:2 אחרי שניצח שתי מערכות 4:6, 4:6. רפא חזר עם 2:6 משלו בסט הרביעי, תוצאה שבדרך כלל שוברת את היריבים של רפא. בדרך כלל כן, אבל הפעם לא. רוסול השיג עוד שבירה, שמר בקנאות על משחקוני ההגשה שלו וניצח 4:6 במערכה החמישית והמכרעת ו-2:3 במשחק כולו. הצ'כי, שזכה לכותרות רבות בעיתוני הספורט בכל רחבי העולם הבוקר, כולל "לוקאס מי?" (מזכיר לנו את גרנט וצ'לסי), יפגוש בסיבוב השלישי את הגרמני פיליפ קוהלשרייבר, כאשר המנצח יעלה לשמינית הגמר.
רוסול, שהיה המום בסיום, אמר לאחר המשחק את מה שכולם חושבים. "זה נס ענק, בכלל לא ברור לי איך עשיתי את זה". על הרגשות שמציפים אותו כעת אמר הצ'כי, שנועל את המאייה הראשונה בעולם: "אני פשוט מאושר עד השמיים, נדאל הוא אחד הטניסאים הגדולים בעולם ואני באמת בהלם. נדאל שיחק טוב ואני באמת מצטער בשבילו, אבל זה היה המשחק הכי טוב בקריירה שלי". הצ'כי גם טען שנדאל נתקל בו בעוצמה במהלך חילופי הצדדים במשחק עצמו: "חבל שהוא נהג כך, רק ניסה להוציא אותי מריכוז".
ומה היה לנדאל להגיד אחרי ההדחה מהאול אינגלנד קלאב? "אני חייב להסיר את הכובע בפניו, במערכה החמישית הוא שיחק בצורה שלא תיאמן, זה היה מדהים. לא שיחקתי טוב במערכות הראשונות, אבל אחר כך דווקא השתפרתי כך שבאמת אין לי שום תירוץ והסבר מדוע הפסדתי. הוא היה ענק. עכשיו אני צריך לחזור הביתה ולנוח קצת לפני שאמשיך בסבב". על ההרגשה הכללית שלו אמר נדאל: "אני מאוכזב מאוד, אבל זו לא טרגדיה גדולה. בסך הכל מדובר במשחק טניס".
יש שיטענו אחרת, אבל ההפסד של נדאל מציב אותו בקלות ברשימת הסנסציות הגדולות בהיסטוריה של ווימבלדון. רשימה שבה ניתן למצוא את ההפסד של פיט סמפראס לג'ורג' באסטל השווייצרי (אז 145 בעולם) בסיבוב השני בשנת 2002, את התבוסה של לייטון יואיט, שדורג אז במקום ה-1 בעולם, בסיבוב הראשון לאיבו קרלוביץ' הקרואטי בשנת 2003 ואפילו את הזכייה של ריצ'רד קרייצ'ק בשנת 1996.
