במשך שש שנים הסתובבתי בעולם עם תיק מחבטים ענק על הגב, עליתי על עוד מטוס, ביקרתי בעוד מדינה בעולם (ליתר דיוק בעוד שדה תעופה, מגרש טניס ובית מלון של עוד מדינה בעולם), ובכל פעם זכיתי כאן בארץ לאותן תגובות – איזה כיף לך! נו....לא ממש.
חייהם של שחקני הטניס בסבב העולמי לא כולם זוהרים. ההיפך הוא הנכון. רוב טניסאי העולם, אלה המדורג בין המקום ה- 100 והלאה, חיים חיי נוודות לא פשוטים, חיים שהם המון דברים חוץ מזוהרים. ואגב – גם מאד יקרים.
נכון שאי אפשר להתעלם מהעובדה שרוג'ר פדרר למשל, אלוף צרפת הטרי, שלשל לחשבון הבנק שלו לפני כשבועיים יותר ממיליון יורו, אבל מה לעשות, פדרר הוא ממייצגי הדובדבן שעל הקצפת וכל השאר - וזו עובדה – נלחמים על כל דולר ועל כל יורו משבוע לשבוע.
מיליונרים מטניס יש בודדים, יחסית כמובן למספר השחקנים המנסים את מזלם בטניס מקצועני. הכסף הגדול מתחלק בין מספר קטן של שחקנים.
בין כאלה שזכו לפחות בגראנד סלאם אחד ששווה לפחות מיליון אחד (דולר או יורו – תבחרו), כאלה שזכו ביותר מאחד (מדובר על כמה עשרות במהלך ההיסטוריה של הענף), וכאלה שזכו בשניים ויותר ובאמת עשו קופה – ואת אלה באמת אפשר לספור על שתי ידיים.
יש גם קטגוריה נוספת ומעניינת של בודדים ובעיקר בודדות , שלא זכו אפילו בגראנד סלאם אחד או בתואר משמעותי בכל הקריירה, אבל יש להם פנים יפות, או גוף יפה, או אופי כריזמטי, שהביאו להם חוזי פרסום שמנים שהפכו את רווחיהם על המגרש לחסרי משמעות. אנה קורניקובה היא רק דוגמא אחת.
אז אחרי שעשינו סדר עם אחד מהמיתוסים הגדולים ביותר האומר שטניס = מיליונרים, נעבור לעובדות. אם אתם רוצים לראות את ג'וניור שלכם הופך לשחקן טניס מקצועני, לאוו דווקא לפדרר כזה אלא סתם לשחקן נחמד במאייה הראשונה בעולם, תצטרכו לשבור כמה תוכניות חיסכון ולקחת כמה הלוואות.
בהנחה שלילד או לילדה יש את כל הנתונים הנדרשים כמו אתלטיות, כישרון בסיסי ונכונות לעבודת פרך, מגיל 12 ועד שיגיע לסביבות גיל 18 שהוא בדרך כלל (אצל גברים) גיל הפריצה הממוצע בדירוג העולמי (השקעה של 7 שנים לערך), ואם אתם רוצים לעשות זה נכון (ותיכף נסביר מה זה אומר נכון....), תידרשו להשקיע סכום של כ- 250 אלף דולר.
מה זה לעשות את זה נכון?
להעניק לילד או לילדה מגיל צעיר מאמן טניס אישי, מאמן כושר, יעוץ תזונתי, פסיכולוג ספורט, ציוד מתאים ובעיקר להוציא אותו לחו"ל לתחרויות בינלאומיות כבר מגיל צעיר. קשה להודות בכך אבל זו עובדה, שגם אז ההצלחה לא מובטחת. יש פציעות שלא נדע, לפעמים מגלים שהילד ממש רוצה אבל החוסן המנטאלי שלו לא משהו ולפעמים הכול בסדר אבל מגלים שהתחרות קשה ואכזרית מדי.
הדבר היחיד המבדיל לטובה טניסאים מכדורגלנים למשל, היא העובדה שלטניסאים אין כרטיס שחקן והם לא שייכים לאיש. אי אפשר למכור אותם או לקנות אותם כמו מלפפונים בשוק וכל השקעה כשתניב פירות – תוכלו לאכול אותם לבד.
בשאר הפרמטרים קל כנראה בהרבה להיות כדורגלן. למה? אפשר לשבת לנוח על ספסל עונה שלמה ועדיין לעשות המון כסף טוב, להיפצע ועדיין לשמור על מקום טוב בקבוצה והיא גם אחראית על הטיפולים הרפואיים היקרים עד להתאוששות. כמו כן, אפשר להיות גרוע ועדיין לנצח, דבר שבטניס הוא בלתי אפשרי.
אז בפעם הבאה שתשקלו בתור מה יתפרסם ילדיכם – בתור רונאלדו או נדאל - תציצו שוב במילים האלה ותחשבו היטב. יש מצב שלשלוח אותו לאוניברסיטה ללמוד רפואת שיניים עדיין הכי משתלם....