פדרר מתוסכל (צילום: רויטרס, רויטרס1)
פדרר. בסך הכל בן אדם | צילום: רויטרס, רויטרס1


כל טניסאי מקצועני יודע זאת היטב. החוכמה ברמות הגבוהות ביותר היא לא להתקדם במעלה הדירוג אלא לשמור עליו לאורך זמן. תשאלו את שחר פאר. תשאלו את רפאל נדאל. תשאלו את רוג'ר פדרר. את פדרר?

אחרי שליטה מוחלטת של קרוב לחמש שנים, גם הגאון משוויץ עומד מול האתגר הגדול ביותר שלו עד כה בקריירה.
אם עד לפני שנה חשבנו שכל מה שנותר לשחקן המבריק הזה הוא לזכות בתואר הגראנד סלאם האחרון שעוד חסר לו בצרפת ואז לפרוש בשקט כטניסאי הטוב ביותר בהיסטוריה אי פעם, הרי שבשנת 2008 התחלנו בתחביב חדש – ספירת ההפסדים שלו.

פדרר הגיע לדרגה כזו של שלמות, שכל הפסד שלו הפך מיד להספד. אבל אם נבדוק את הרקורד שלו גם בשנה "גרועה" כמו שהייתה לו עד כה, הרי שניווכח במהרה עד כמה זה מגוחך. פדרר התחיל את השנה עם הפסד בחצי הגמר של האליפות הפתוחה של אוסטרליה (מאוחר יותר התברר ששיחק כשהוא חולה במחלת הנשיקה). כחודש וחצי מאוחר יותר הפסיד בסיבוב הראשון בטורניר דובאי לאנדי מארי הבריטי, בהחלט לא צפוי אבל לא בדיוק הפסד לשחקן טירון. שבועיים מאוחר יותר מפסיד פדרר בחצי הגמר של טורניר "אינדיאן וולס" בארה"ב לאמריקאי מרדי פיש, בהחלט פדיחה של פעם בקריירה כנראה, ואז מעניק סוף סוף אחרי 11 הפסדים לאנדי רודיק המסכן את הצ'אנס פעם אחת ומפסיד לו ברבע הגמר של טורניר מיאמי.



אז מה היה לנו?

חצי גמר גראנד סלאם (אלפי טניסאים בעולם היו חותמים על תוצאה כזו פעם בקריירה). חצי גמר בטורניר הענק בארה"ב (אלפי טניסאים ממשיכים רק לפנטז),שלושה הפסדים מעצבנים, פדרר עדיין אחד אלוהינו. כי הכול עניין של פרופורציות. פדרר לא נראה טוב. גם כשהוא מספר לכל העולם שהוא הבריא וכמו ספורטאי גדול לא משתמש בתירוצים אחרי הפסדים – ברור שמשהו עובר עליו וזה משהו קודם כל פיזי.

קשה להאמין שטניסאי כל כך יציב כמו פדרר, כל כך בוטח בטניס שלו וביכולות שלו, ייתן לחמישה הפסדים לגמור לו את הביטחון – זה פשוט לא מסתדר.

כל יום שיעבור ויקרב אלינו את טורניר ווימבלדון יהפוך את ארבעת החודשים הראשונים של 2008 עבור פדרר לזיכרון עמום. את המכה הגדולה באמת השנה הוא יחטוף שוב, איך לא, על החמר האיטי והמגעיל בצרפת, אבל אחרי שינקה את האבק, יחזור עם החליפה הלבנה לדשא הירוק והנקי ולרקורד נקי לא פחות.

בנפלאות ההישגים שלו השכיח מאתנו פדרר דבר חשוב – שהוא בסך הכול בן אדם. בן אדם שלפעמים חולה, שלפעמים קם בבוקר על רגל שמאל, בלי חשק, בלי מצב רוח, בלי סבלנות, לא פוגע. אבל זה בסך הכול מה שקורה כאן – הבן אדם חולה ולא פוגע. תהיו רגועים, זה זמני בהחלט.