כמה התרגשנו מדודי סלע מול רוסיה בגביע דייויס! האמת זה התחיל עוד לפני כן בטורניר ווימבלדון, שם הפתיע סלע את כולנו, כולל את עצמו באיזשהו מקום, ביכולות לא מובנות מאליהן עבור בחור צנום כמוהו על מגרשי הדשא המהירים בלונדון.
דודי נמצא בימים אלה בשיא הקריירה שלו ויש דווקא האומרים שהשיא עוד לפניו. אם נבדוק את העובדות היבשות, יכול להיות שזה נכון. קודם כל דודי הוא היום בן 24 וטניסאים בסבב הגברי היום מגיעים בממוצע לשיאם בסביבות גיל 26 (בניגוד לנשים הפורצות מוקדם בהרבה).
דבר שני וחשוב לא פחות - גם מבחינת הטניס נטו, ברור שיש עוד מקום לשיפור, וזה, בניגוד למה שחושבים לפעמים, דווקא מחמאה ונתון מעודד במיוחד. אם דודי מדורג היום במקום ה- 30 בעולם, (שיאו 29 לפני כשבוע) ויש לו עוד לאן ללכת מבחינת הטניס - הרי שהעתיד עוד לפניו.
סלע גם התבגר מאד כשחקן וכאדם בחודשים האחרונים, ובשנה האחרונה בכלל למד עבודה קשה מהי - וקטף את הפירות. אבל גם בתחום הזה הוא טרם סיים את העבודה וגם זה נתון חיובי כי זה סימן שיש עוד לאן ללכת ולמה לשאוף.
מבחן המציאות
אבל האם זה ייתכן? האם בטניס העצמתי כל כך של היום יכול טניסאי עם 1.75 גובה, השוקל 67 ק"ג, כישרוני ככל שיהיה, להצליח עוד יותר ממה שסלע הצליח עד כה? האם הוא יכול ביום בהיר אחד בעתיד הקרוב לעבור את הטניסאי הישראלי הטוב אי פעם, עמוס מנסדורף ולהיות מדורג אפילו מעליו, קרי להגיע למקום ה- 17 בעולם? ואולי אף יותר מזה?
כאן יש סימן שאלה גדול. דודי אולי כישרוני יותר ממנסדורף, יכול להיות שאפילו אתלט קצת יותר טוב ממה שמנסדורף היה בזמנו, ויש לו חוכמת "רחוב" על המגרש שמתבטאת בחוצפה נגד כל מי שעולה מולו בצד השני של הרשת, אבל שני דברים שהובילו את מנסדורף לגדולה עדיין אין לסלע - ראש חזק מאד ובעיקר יציבות. הבעיה - לא בטוח שאלה דברים שניתן ללמוד.
הקריירה של סלע עד היום, מאז הפך למקצוען בשנת 2002 ידעה המון עליות וירידות. עד לתקופה האחרונה, למען האמת, בעיקר ירידות. גם היום, כשהוא בשיאו ובכושר מצוין, הוא עדיין מפסיד משחקים אותם הוא לא צריך להפסיד, או ליתר דיוק, בדיוק את המשחקים שיעשו בסופו של יום את ההבדל, בין להישאר בין 40 הראשונים בעולם לעשות את ההתקדמות ואת הצעד הבא לקראת ה- 20 הראשונים בעולם.
לא שווה ציטוט
באתר הרשמי של איגוד הטניס הגברי, ה-ATP , מצוטט סלע כמי שמעריץ שניים – את מנסדרוף ואת רוג'ר פדרר. הוא גם מצוטט כאומר שהשאיפה שלו בקריירה הוא להגיע ל- 50 הראשונים בעולם.
בימים אלה של הצלחה גדולה אחרי הרבה קשיים בדרך, התהפכו היוצרות. פדרר מכיר את סלע בוודאי ושמע עליו, להגיד שהוא מעריץ אותו יהיה בוודאי מופרך, אבל מנסדורף בהחלט כן. לא רק שמנסדורף הפך למעריץ של דודי ובעיקר של יכולותיו, הוא גם עזר לו ועוזר לו לא מעט בדרך וזה ראוי להערכה.
אבל מה נהיה עם הציטוט הזה של להגיע ל- 50 בעולם? אולי ענווה הובילה את דודי לציטוט הזה (ואגב, דודי הוא אכן בחור עם רגליים על הקרקע ויש לקוות שזה לא ישתנה עם ההצלחה), אבל רק 50 ?
היו ימים עד לא מזמן, שגם אנחנו חשבנו שאפילו חמישים בעולם זו הגזמה פרועה. לא בגלל שלא ידענו שלדודי יש כישרון - את זה ידענו מאז היה זאטוט בן 6 . מה שלא היינו בטוחים זה האם דודי יבין מספיק בזמן שכישרון לבדו לא מספיק.
דודי הבין. הוא טרם סיים ללמוד ולהפנים ולהתקדם, ולא בטוח שיהיה המנסדרוף הבא או הישראלי הראשון בהיסטוריה בדירוג העולמי, אבל הוא כן יהיה ללא ספק, ואת זה אפשר להגיד כבר היום, השחקן הישראלי שהכי מרגש וכיף לראות משחק.