איך מסבירים למי שלא ישב מול הטלוויזיה (או אם התמזל מזלו, במגרש המרכזי בווימבלדון), מה בדיוק קרה בין השעות 16:00 עד 23:15 שעון ישראל, ב-6 ביולי, 2008? דרך אחת היא לספר את הסיפור כמו שהוא. להיצמד לנתונים היבשים: נדאל ופדרר התמודדו בגמר נהדר שנמשך 4:48 דקות נטו, היו שם שתי הפסקות גשם, חמישה סטים, המון נקודות יפות, המון קאמבקים וכמעט מהפך אחד גדול, ובסופו של יום הספרדי ניצח ומנע מהשוייצרי לשבור שיא זכיות ברציפות על הדשא. נשמע טוב אה? אחלה דרך להעביר אחה"צ-ערב של יום ראשון. אולי, אבל זה תיאור שכל כך רחוק מלתפוס את גדולת הגמר ההוא.
יש אירועי ספורט - משחקים, שערים, זכיות בתארים - שמקבלים גושפנקה על היותם גדולים רק עם הזמן. זה לא היה המקרה. מיד בסיום המותחן, כותרות האתרים בארץ ובחו"ל הכתירו אותו כאחד הגדולים בהיסטוריה. גם מי שלא עשה זאת באותו ערב, השלים פערים מאוחר יותר. והאפקט (המוצדק) לא נעצר אחרי שנה-שנתיים. נסו לרשום היום בגוגל או ביוטיוב "the best match in tennis history" (או כל ורסיה אחרת של אותו רעיון), ותגיעו איכשהו לגמר ווימבלדון 2008. ואם כולם אומרים, מישהו בטוח צודק. אז רגע לפני שרוג'ר פדרר ורפאל נדאל קוטעים בצורת בת שנתיים ונפגשים הערב שוב, הפעם בגמר טורניר באזל, הנה פלאשבק קטנטן לאותה דרמה ענקית.
לכתבה המלאה וצפיה בווידאו לחצו כאן >>
