מילוש ראוניץ'. אחד המגישים הטובים בהסטוריה (צילום: Getty) (צילום: ספורט 5)
מילוש ראוניץ'. אחד המגישים הטובים בהסטוריה (צילום: Getty) | צילום: ספורט 5
ראוניץ' במסגרת אימונים בלייבר קאפ ב-2019  (צילום: ספורט 5)
ראוניץ' במסגרת אימונים בלייבר קאפ ב-2019 | צילום: ספורט 5

אני לא אדם יומרני. אבל מתוך הערצה, וגם יצר הסקרנות, ניסיתי לא פעם לחקות את חבטת ההגשה המקורית של מילוש ראוניץ' - וכשלתי בצורה מפוארת. זה לא שהיא נורא מסובכת (היא רק נראית כך) אבל המומנטום שהוא צובר מהקרקע ועד הפרונציה של כף היד היא חתיכת שרשרת אנרציה גרעינית שרק הוא מסוגל לבצע פעם אחר פעם בצורה מהמנה - ובאחוזים מטורפים.   

ראוניץ' חתום על אחד הסרבים המהירים בתולדות הטניס: 250 קמ"ש במפגש מול ויקטור טרויצקי ברוג'רס קאפ בשנת 2011, ויחד עם הפולני ירזי יאנוביץ'איבו קארלוביץ, ג'ון איסנר וכן האיטלקי אלבנו אולבייטי – יש לו מושב VIP במועדון ה-250 ומעלה. את מועדון ה-260 קמ"ש מאכלס רק אחד  – סאם גרות', שהגיש במהירות של 263 קמ"ש בטורניר הצ'אלנג'ר בבוסאן ב-2012. כן, קחו נשימה.  

בימים האחרונים, ראוניץ' מאותת שהוא מחויב לחזור למגרשים אחרי שנתיים של העדרות בעקבות פציעות בכף היד, הירך, קצוות האצבעות, שרירי הבטן והקרסול. והמחשבה ששוב נחזה במופע ההגשות הדרמטי של הקנדי בן ה-32 על המגרשים מעוררת עניין בענף הטניס ובמקביל מעלה סימני שאלה לגבי כשירותו: האם הוא באמת מסוגל לחשוף שיניים ולכרסם את דרכו בחזרה לצמרת הטניס העולמית, או שאולי המיטב כבר מאחוריו והוא יסתפק בניצחונות מזדמנים?

ראוניץ' הוא שחקן עם הרבה מאוד בטחון עצמי, ואולי הוא יחפש השראה דווקא מאירועים שקרו לו בצעירותו. בשנת 2014, כשהוא בן 23 בלבד – ומול שלושת הגדולים - ומול מיני-ענקים כמו מארי ו-וואורינקה, הוא באמת היה משוכנע שהמקום הראשון בהישג ידו. "אני מרגיש שאני יכול לעשות את זה. אני יודע שכמעט אף אחד לא אומר את זה – אבל אני באמת מאמין בכך. הלחץ להצליח מגיע מבפנים, אצלי. אני משחק טניס בשביל עצמי, ולא בשביל אחרים".

חוזר לדשא (צילום: ספורט 5)
חוזר לדשא | צילום: ספורט 5

לא הקנדי היחיד
ראוניץ' נולד במונטנגרו (יגוסלביה לשעבר) ב-1990 והיגר לקנדה בגיל 3, ובכך הוא חולק קווי דמיון לעוד כוכב קנדי מהגר שיש לו הרבה בטחון וכשרון אבל אף אחד לא יודע אם יממש אותם בצורה עקבית; אנחנו מדברים כמובן על "הפספוס הישראלי"  דניס שפובלוב שנולד בתל אביב ועבר עם משפחתו לקנדה כשהוא בן פחות משנה. פליקס אוז'ה אליאסים אגב הוא אמנם בן של מהגר מטוגו אבל אמו קנדית והוא נולד במונטריאול. הוא כיום הקנדי הבכיר בסבב, מדורג שישי בעולם. 

ראוניץ' יעשה את החזרה לסבב והמגרשים עם רזומה להתגאות בו, ומשם הוא יצטרך כנראה לשאוב את כל הכוחות המנטליים: יש לו שמונה תארים, הוא הופיע 15 פעמים במעמד הגמר כולל פעם אחת בגמר ווימלבדון 2016 (הפסיד לאנדי מארי בשלוש מערכות) ובשיאו דורג במקום השלישי בעולם. פרט לכך הוא מדורג 10 בעולם בכמות האייסים (מעל 8000), ראשון בעולם (כשחקן פעיל) במספר הנקודות שהוא השיג בהגשות ראשונות (מעל 81%) והוא צבר מעל 20 מיליון דולר הכנסות רק מטניס, כך שיש לו מרחב תפעול-כלכלי להסתובב בצורה חופשית. 

בפעם האחרונה שראוניץ' לקח חלק פעיל ברמה תחרותית הוא הפסיד לברנדון נאקשימה בטורניר אטלנטה בשנת 2021וסיים את העונה אחרי 12 משחקים, אבל זו כבר הייתה השתתפות על "קביים". הוא התחיל לדווח על בעיות בריאותיות עוד בשנת 2017, וזו גם הייתה נקודת המפנה בקריירה שלו, אחרי שהוא נפלט מהעשיריה הראשונה בעולם - ומאז לא חזר לשם. הדירוג האחרון הרשמי שלו פורסם בינואר 2022  כאשר הוא נסוג עד המקום ה-738 בעולם.

מה הלאה?
המאמן של ראוניץ', הסרבי מאריו טודור פרסם לפני כמה חודשים שראוניץ' מתחיל בהכנות ראשונות לשוב לפעילות חלקית אבל הוא נזהר מהכרזות לא אחראיות. ראוניץ' הוא שחקן מורכב לפענוח מבחינת סגנון מוגדר אבל הוא יודע לפצות על חולשות עם הניסיון שלו. למרות קומתו (1.96 מ') וצעידתו הגמלונית למד לבנות נקודה בצורה חכמה – וגם לא חושש להתקרב לרשת ומאוד משתדל לקצר נקודות. הבעיות העיקריות של ראוניץ' כרוכות במהירות הרגליים, חבטות החזרה, קצת הנחתות והיכולת לשנות כיוון במהירות – ושם הוא בהחלט פגיע. 

ראוניץ' מודע למגבלות הפיזיות (כמו על חימר למשל) אבל ברמות שלו, זה בעיקר תלוי מול מי הוא משחק, ובל נשכח שהוא ניצח שחקנים אולטרא מגוונים, כולל פדרר על דשא בווימלבדון ולכן הטורניר הראשון שלו מול קהל, באירוע יחסית משמעותי נבחר שלא בשליפה מתוך הלו"ז; הוא יחזור ב-12 ביוני לטורניר ה-250 בהולנד, הרטוגנבוש (ליבמה הפתוחה) ולא במפתיע, מדובר במשטח דשא עליו הוא מרגיש בנוח, וגם רשם על סוג זה את ההופעה הטובה ביותר שלו בקריירה (אותו גמר ווימלבדון מול מארי). ראוניץ' אולי כמעט ואינו מוזכר בשנים האחרונות בשל תהליכי השיקום הממושכים והירידה מהכותרות אבל הוא הקנדי היחידי בהסטוריה שעשה זאת. 

בניגוד למשל למארי, שהפציעה שלו הייתה מרוכזת בעיקר במקום אחד (הירך, ולחץ על אזור הברכיים), ראוניץ' החלים מפציעות יותר "מורכבות" שהקרינו מאזורים מרוחקים בגוף, ואלה קשות יותר לטיפול עבור שחקני טניס כי הן מאלצות את השחקן לבצע כל פעם התאמה אחרת. במיוחד זה נכון, כאשר חלק משמעותי מהרפטואר של ראוניץ' והיכולת לצבור נקודות בשליטה בנוי על הגשות ראשונות באחוזים גבוהים. מסיבות אלה, מוקדם לדעת מה צופן העתיד לקנדי בן ה-32 בשלב די מעורפל של הקריירה שלו.

הוא יפגוש באירוע הקאמבק בהולנד, שלוש שנים מאז הדריכה האחרונה על מגרשי דשא במסגרת טורניר מקצועני שחקנים ברמה הגבוהה ביותר, כולל את בן ארצו אליאסים וכן את הרוסי דניאל מדבדב, וגם את אלכס דה מינור, בורנה צוריץ', שני הולנדים חזקים – טים ואן רייטהובן ובוטיק ואן זנדשולפ. קל זה לא יהיה. אבל אולי נקבל אינדקציה טובה יותר לגבי האיכויות שנשארו ואלה שנשרו. כך או אחרת, טוב לראות אותו חוזר.