מאיפה בכלל מתחילים? באמת, מאיפה לכל הרוחות מתחילים להסביר את מאורעות ה-29 בינואר 2012 במלבורן מבלי להשתולל עם סופרלטיבים או להשוות את המשחק ההוא לקרבות האיגרוף הגדולים בהיסטוריה? איך אפשר לחזור ליום ההוא מבלי לצפות בתקציר, לא להאמין שזה אכן קרה, ואז לצפות שוב בתקציר, לסנן "וואו", ולהתקשר לחברים כדי לשאול אותם אם גם הם זוכרים את הרגעים ההם, ואיפה הם היו בזמן אמת? כנראה שאי אפשר. ובכל זאת, בואו ננסה לפתוח עם הסבר פרקטי.
זה מה שיכולתם אתם - האדם הממוצע - להספיק לעשות בזמן שגמר אליפות אוסטרליה הפתוחה ב-2012 שוחק: לאכול ארוחת בוקר, לצאת לשתות קפה ולקרוא עיתונים. לעשות קניות, לחזור הביתה, לתת שעה שינה ולקום לעוד כוס קפה. להכין ארוחת צהריים, ואז לאכול אותה. להתרסק לאיזה שעתיים מול האינטרנט, לצאת לריצה, לחזור שוב לדירה, להתקלח, ולהתפנק על איזה קינוח טוב. ואנחנו עוד עדינים. 5 שעות, 53 דקות. זה הזמן שלקח למשחק ההוא להתנהל. ואם ווימבלדון 2008 נחשב למשחק הטניס הטוב בהיסטוריה, לא בטוח שזה לא משחק הטניס הכי מרשים פיזית ואתלטית בהיסטוריה.
לחצו לכתבה המלאה באתר איגוד הטניס
