את שאגות ה"יש" של שירה ראשוני, החיבוק הגדול ממאמן הנבחרת שני הרשקו והדמעות שזלגו בסיום ההתמודדות בקרב על מדליית הארד בגראנד סלאם פריס - אף אחד לא יכול היה לפספס. הג'ודאית בת ה-24, שמתמודדת בקטגוריית המשקל עד 48 ק"ג, גברה על מריאנה צ'רניקב האוקראינית וזכתה במדליה באחד מהטורנירים היוקרתיים בסבב העולמי.
אחרי שנה שכללה לא מעט אכזבות והפסדים כואבים שמנעו מראשוני לעלות על הפודיום, כמו למשל בגראנד פרי טשקנט רק לפני כשבועיים, הישראלית לא נתנה הפעם למדליה לחמוק ממנה ורשמה את הישג השיא בקריירה. באופן טבעי, היא לא מתכוונת לעצור כאן.
"אני מאוד מתרגשת, עוד לא זכיתי במדליה בתחרות ברמה כזאת", סיפרה ראשוני בשיחה מפריס עם אתר ערוץ הספורט. "היו לי השנה הרבה 'כמעטים', גם לפני שבועיים ואפילו במאסטרס (הפסידה בקרב על הארד - ש.א). אלה דברים שאני עדיין חושבת עליהם ופשוט לא הייתי מוכנה לקבל את ההרגשה הזאת שוב. הרגשתי שאני חייבת את המדליה הזו ושהיא תקרב אותי לאולימפיאדה וזה דירבן אותי. הרגשתי שסוף סוף עשיתי את זה, זה ריגש אותי והכל יצא החוצה".
"לאורך כך היום שני אמר לי שאני עושה את זה, שאני שווה מדליה. כל קרב שעשיתי בנה לי עוד יותר את הבטחון, גם אחרי שניצחתי את הרומניה בבריח, שזה משהו שאני בדרך כלל לא עושה, אבל במיוחד אחרי הניצחון על הטורקיה שהפסדתי לה את המדליה במאסטרס. אחרי הניצחון הזה הרגשתי שזו ההזדמנות שלי", הבהירה ראשוני וסיכמה: "יש הרבה אנשים שאני צריכה להודות להם אבל במיוחד לשני. עינת ירון שגם היתה בתחרות, לנמרוד משה הפיזיוטרפיסט ולחבר שלי עידו, שגם ישב איתי על הקווים בקרב הראשון וגם עשה איתי חימום לפני המדליה והיה שם בשבילי כל היום".
ומה השאיפות לעתיד? "הוכחתי לעצמי שכל העבודה הקשה משתלמת ושאני באמת יכולה לעשות את זה בתחרויות הגדולות", אמרה ראשוני, שנאבקת על הכרטיס למשחקים האולימפיים בריו מול אמלי רוסאנו, שחזרה לפני שבועיים מפציעה קשה בברך. מבחינתה של ראשוני, המטרה ברורה - להגיע לריו. "המטרה שלי כרגע היא להשיג את הקריטריון לריו ולהתברג בין 14 הראשונות בקטגוריה שלי. אמלי היא פשוט עוד אחת מהיריבות, אני לא חושבת עליה כיריבה העיקרית שלי", סיכמה.
