אחת הכוכבות של המשחקים האולימפיים בלונדון הייתה השחיינית האמריקנית מיסי פרנקלין, אז רק בת 17. פרנקלין הדהימה את העולם כשזכתה בחמש מדליות, ארבע מהן מזהב ואחת מארד, תוך שבירת שני שיאי עולם חדשים, האחד במשחה ל-200 מטר גב, והשני במשחה 4X100 מטר מעורב. פרנקלין הייתה לשחיינית המצטיינת של המשחקים, נזכיר שוב, כשהיא בת 17 בלבד.
שנה לאחר מכן, באליפות העולם בברצלונה, פרנקלין המשיכה לגלות עליונות, כשזכתה בשש מדליות זהב, הישג שיא לשחיינית וכמובן נבחרה למצטיינת של האליפות. שנתיים לאחר מכן, באליפות העולם האחרונה בקאזאן התמונה הייתה שונה לחלוטין. פרנקלין זכתה אומנם בחמש מדליות, אך לא הצליחה לנצח באף משחה אינדיבידואלי. שתי מדליות הזהב בהן זכתה היו במשחי השליחים 4X200 מטר חופשי ו-4X100 מטר חופשי משולב.
חצי שנה, פחות או יותר, לפני המשחקים האולימפיים בריו ופרנקלין נמצאת בשיאן של ההכנות לקראת המבחנים האמריקאים למשחקים שיערכו בסוף יוני. שם, 2,000 שחיינים ינסו להיכנס לנבחרת הלאומית הנוצצת במיוחד, כשאחת מהן היא כמובן פרנקלין בת ה-21. הגענו לשחיינית האמריקנית ובראיון מיוחד שהעניקה לאתר ערוץ הספורט מספרת אחת השחייניות הטובות בעולם על השנים שעברו עליה מאז אולימפיאדת לונדון, אליפות העולם האחרונה, התחרות עם קייטי לדקי ומה היא חושבת על השחיינים הישראלים.
איך את מסכמת את 2015 בכלל ואת אליפות העולם בקאזאן?
"2015 הייתה שנת מעבר. סיימתי את קריירת הקולג'ים, הפכתי לשחיינית מקצוענית באפריל ועברתי חזרה לקולורדו להתאמן עם המאמן הקודם שלי טוד שמיץ לקראת המבחנים האולימפיים. המסע לקאזאן כלל עליות ומורדות, אבל בסופו של דבר למדתי המון. לא השגתי את התוצאות שרציתי בכל המשחים האישיים, אבל כל משחה לימד אותי הרבה על מי אני כשחיינית וכספורטאית. בכל פעם שאני מייצגת את ארה"ב זה כבוד עצום עבורי ולמרות שלא השגתי את כל מה שרציתי, עשיתי כל מה שיכולתי לייצג את המדינה שלי בצורה הטובה ביותר. בהסתכלות מפרספקטיבה רחבה יותר, אני יכולה להגיד ש-2015 הייתה שנה של מעבר ולמידה עבורי וללא ספק השנה בה צמחתי הכי הרבה מבחינה אישית".
אנחנו הולכים ומתקרבים למשחקים האולימפיים בריו. כמה את כבר חושבת על ריו?
"אני מנסה לא לחשוב יותר מידי על ריו. כרגע אני מרוכזת באימונים ובהכנה למבחנים האולימפיים. אני צריכה להיות מפוקסת במה שאני יכולה לעשות כרגע בשביל להיות טובה יותר בכל יום, על מנת שאהיה איפה שאני רוצה להיות עוד 27 שבועות. אני לוקחת כל יום בפני עצמו וזה יהיה כבוד אדיר לייצג את המדינה שלי שוב באולימפיאדה. החוויה האולימפית הראשונה שלי הייתה מדהימה ואעשה הכל כדי לחוות זאת שוב".
ריו תהיה האולימפיאדה השנייה שלך. בלונדון היית בת 17 בלבד והצלחת להדהים את העולם. איך החוויה הזאת השפיעה עלייך? כמה השתנית מאז?
"החוויה שלי בלונדון הייתה באמת מדהימה. בארבע השנים האחרונות צמחתי, לא רק כאדם, אלא גם כאינדיבידואל. החיים שלי השתנו לגמרי אחרי לונדון וזה דרש ממני לעשות התאמות, אך קיבלתי את זה בזרועות פתוחות. הלכתי לקולג', חייתי רחוק מהבית והרווחתי המון ניסיון חיים מכך. השחייה והלימודים באוניברסיטה הציבורית הטובה בעולם היו אתגר עצום וחווית למידה עבורי. לעולם לא אשכח את האולימפיאדה הראשונה שלי, אבל אני ממשיכה להסתכל קדימה ואני מקווה להיכנס לנבחרת השחייה ולהגיע לריו. אני מרגישה שבארבע השנים האחרונות אני מתפתחת לאישה שאני רוצה להיות ואשמח להראות לעולם מיהי האישה הזו".
לכמה מדליות את שואפת בריו?
"אם אכנס לנבחרת ואגיע לריו, אני שואפת לעשות את הכי טוב שלי. אני אף פעם לא מגיעה לתחרות בציפייה לזכות במספר מסוים של מדליות, זה אף פעם לא המטרה המרכזית שלי. לפני תחרות אני יושבת עם המאמן שלי ואנחנו מגדירים זמנים שאני צריכה לעמוד בהם במשחים, וזו המטרה שלי - לעמוד בזמנים האלה, בלי קשר לאם הזמנים האלה יזכו אותי במדליית זהב או ישאירו אותי ללא מדליה".
יש לך תחרות קשה במשחה ה-200 מטר חופשי מול קייטי לדקי. מה את חושבת עליה? ואיך את מכינה את עצמך להתמודדות מולה?
"קייטי שחיינית מדהימה וגם חברה. היו לה שנים נפלאות מאז לונדון. אני ברת מזל שאני יכולה לקרוא לה חברת נבחרת וזה היה נפלא להתחרות איתה במשחי השליחים בקאזאן. למדתי ממנה הרבה ואני מעריצה אותה על ההישגים שלה. היא דוחפת אותי הרבה והופכת אותי לספורטאית טובה יותר. תמיד קשה להתחרות מולה, אבל אני צריכה להתרכז בעצמי ולשחות הכי טוב שאני יכולה".
הגעת לפסגה בשלב מאוד מוקדם בקריירה. איך ההישגים שלך השפיעו עלייך? אישית ומקצועית.
"ההישגים שלי הביאו לא רק סיפוק, אלא גם ציפיות גבוהות ולחץ. אני ברת מזל שהשגתי כל כך הרבה בגיל כזה צעיר, אבל עדיין יש לי הרבה דברים שאני רוצה להשיג בחיים. החיים הם מסע ואני עושה את הכי טוב שלי כדי למצות כל יום. אני מצפה לראות מה העתיד צופן עבורי בהמשך. החלק הכי טוב בלהציב מטרות, הוא שברגע שמשיגים אותן מחכות מטרות גדולות וטובות יותר בהמשך".
היה לך רגע משבר בשנים האחרונות?
"הפציעה בגב שעברתי באליפות הפאן פסיפיק ב-2014 הייתה בהחלט רגע מבחן עבורי, אבל היא גם לימדה אותי הרבה על עצמי. לעבור פציעה בסדר גודל כזה זה היה דבר קל, אבל זה הראה לי גם על מה אני מסוגלת להתגבר. הפציעה היא עדיין משהו שאני מתמודדת איתו כל יום, אבל אני מרגישה שאני מסוגלת ב-100 אחוז להתמודד איתה ואני שמחה שהיא לא החמירה. בנוסף, לעזוב את הקבוצה שלי בקולג' היה קשה. השחייניות והמאמנים באוניברסיטת ברקלי הם כמו משפחה והם לימדו אותי המון גם על שחייה וגם על עצמי. אני מתגעגעת אליהם בכל יום וכבר לא יכולה לחכות לחזור בסתיו 2016".
החיים שלך שונים מאוד, מן הסתם, מחיים של בחורה נורמטיבית בגילך. יצא לך לחשוב איך היו נראים חייך בלי השחייה?
"אני לא יכולה לדמיין איך חיי היו נראים בלי השחייה. אני נמצאת בספורט הזה כבר המון שנים וזה משהו שאני מאוד אוהבת. השחייה עיצבה אותי לבן אדם שאני היום. אני יודעת בוודאות שגם אם לא הייתי שחיינית הייתי עוסקת בספורט אחר, מכיוון שאני אדם מאוד תחרותי ואוהבת ספורט גדולה".
היית פעם בישראל? היית רוצה לבקר כאן?
"לא הייתי בישראל, וזה מקום שאני בהחלט מקווה לבקר בו. החלק האהוב עליי בביקור במקומות חדשים הוא לחוות תרבויות חדשות, ואני חושבת שבישראל יש תרבות מדהימה שאשמח לחוות בעצמי".
מה שמעת על ישראל ועל השחייה הישראלית?
"השחיינים שפגשתי מהנבחרת הישראלית נחמדים וזה תמיד כיף לראות אותם בתחרויות בינלאומיות. יש להם גאווה לאומית יוצאת דופן שתמיד מעורר השראה לראות. אני מאחלת להם הצלחה רבה בעתיד".
