פליקס, שהגיעה לישראל על מנת להזניק את המירוץ הלילי של נייקי, העניקה ראיון לערוץ הספורט בו דיברה על הזכיות השונות, התחושות שליוו אותה בלונדון, מצבה של האתלטיקה הישראלית, וגם על ספורטאים וקבוצות אמריקאיות שונות. כאלה שאיכזבו אותה, וכאלה שפחות. ולא, לא שכחנו את שיא העולם הסנסציוני ששברה ביחד עם חברותיה לנבחרת השליחות ב-100X4.
"כשזכיתי בזהב ב-200 מטרים זה היה שילוב של אושר והקלה. רגע מאוד מיוחד", היא סיפרה. "היית בשליטה, הרגשתי שאני נמצאת במקום יותר טוב מאשר בלונדון. הייתי מוכנה וידעתי למה לצפות אחרי אתונה ובייג'ין. למדתי מטעויות והרגשתי נוח היתה לי המשפחה שלי והרבה תמיכה".
בהמשך נשאלה פליקס על הציטוט המפורסם שלה לפיו אם היתה יכולה, היתה מחליפה את 3 מדליות הזהב שלה מאליפויות העולם במדלית זהב אולימפית אחת. "זו היתה בדיחה. זו פשוט הדרך בה אני מתייחסת למשחקים האולימפיים. זה היה לי חשוב, ושום דבר לא משתווה לזה. הצלחתי באליפויות עולם, אבל המטרה שלי היתה לעשת את זה באולימפיאדה".
ומה היה לפליקס לומר על השיא בן 27 השנים של מזרח גרמניה ששברה יחד עם חברותיה ב-100X4? "הכי חשוב היה לשמור על המקל", אמרה בחיוך. "לארה"ב יש תמיד כישרון גדול בספרינטים, אבל עבר כל כך הרבה זמן עד שהבאנו את המקל לקו הסיום. ההצלחה הגיעה בעקבות העובדה שהתאמנו הרבה ביחד והכימיה היתה מצויינת. הייתי בהלם כשראיתי את השעון. הסתכלתי על התוצאה וזה אפילו לא היה נראה הגיוני. זה לא היה נראה כמו זמן רשמי. לכן לא ציפיתי לזה לחלוטין".
כחובבת ספורט וכאמריקאית מעניין לשמוע מה מחשבותיה של פליקס בנוגע לנפילה של לאנס ארמסטרונג. "אני מאוכזבת מאוד. בכל פעם שנתקלים בספורטאי שבוחר לקבל החלטות כאלה זה שובר את ליבי. יש הרבה ילדים שמעריצים אותו ולראות אותם טועים זה כואב. אני יודעת על עצמי שחוויתי אותו דבר במקרה של מריון ג'ונס. בתור נערה היה מאוד מאכזב לגלות מה היא עשתה".
האתלטיקה בישראל, וזה לא חדש, במצב נוראי. פליקס נמנעה מלתת עצות, אבל סיפקה נקודת מבט מעניינת והבהירה שלטעמה החינוך צריך להתחיל מגיל צעיר. "גיל הנוער הוא הגיל שבו צריך להתחיל לעסוק בספורט בצורה מסודרת. ילדים צריכים להיות חופשיים ולגלות מה הם אוהבים. גיל 14-15 זה השלב שקיבלתי את ההזדמנות כשלקחתי חלק בתחרויות מאורגנות, והתאהבתי".
