מקום שישי - שחר פאר
בבוקר ממליצה על מסעדה טובה, בצהריים משחקת זוגות עם עדי הימלבלוי, בערב חוגגת בטיול בספרד ואת הלילה מסיימת עם תמונה של קרם ברולה באינסטגרם. פאר היא הספורטאית האיכותית ביותר שלנו שכיום לא מזכירה את ימיה הגדולים, בשיאם הייתה במרחק נגיעה מהעשירייה הראשונה בעולם.
כיום היא במקום ה-619 בעולם, לוקחת חלק ב-4 טורנירים בשנה ובאמצע מעלה תמונות משעשעות בפייסבוק. למרות זאת, הטניסאית המצליחה ביותר בתולדות הענף בארץ עשתה יותר כסף בקריירה מהספורטאיות שלפניה ברשימה. הכבוד לגמרי מגיע לה.
מקום חמישי - מורן סמואל (מדליית ארד במשחקים הפראלימפיים בריו)
סמל לרוח הספורט - מי שהתחילה את הקריירה כשחקנית כדורסל בליגה הבכירה, הפכה למשותקת בפלג הגוף התחתון, ייצגה את ישראל בכדורסל בכיסאות גלגלים והשנה סגרה מעגל בריו עם מדליה אולימפית ראשונה כחותרת. איך שלא תסתכלו על זה היא תיחקק בספרי ההיסטוריה של הספורט הישראלי, ולא רק הפראלימפי.
מקום רביעי - לונה צ'מטאי (השתתפות במשחקים האולימפיים בריו)
לא מדובר בספורטאית השנה, אבל אין ספק שזוכה בתואר מעוררת העניין של השנה אחרי שפרשה מהמרתון בקילומטר ה-33 בריו בגלל שהיא עדיין מניקה, עניין שהוביל לכאבים בכתפה. חלק קטלו אותה, אחרים תמכו בה, אך זה לא באמת משנה בעד מי אתם. צ'מטאי עוררה את אחת הסוגיות הכי נשיות שיש - ועל זה מגיע לה את המקום הרביעי.
מקום שלישי - נבחרת ההתעמלות האומנותית (מקום 6 בריו, 3 מדליות באליפות אירופה)
בזמן שבנות בגילאים שלהן מצטלמות בסנאפצ'ט, כשהן מעמיסות שקיות בזארה ושומעות באוזניות סיה, החמישייה הזו הולכת כל יום לאולם ספורט במתנ"ס, חוטפת צעקות במקרה הטוב (ואתם יודעים מה במקרה הרע), כדי שביום אחד מסוים, הסרט לא ייפול סנטימטר שמאלה ואיזו שופטת בלארוסית תוריד להן 0.3 עשיריות נקודה.
את הסערה שהן עברו בחודש האחרון, רגע לפני יריית הפתיחה של המשחקים האולימפיים בריו, שחקני כדורגל בני 30 לא עוברים בקריירה שלמה, אלא אם הרגע הפסדתם 5:0 בדרבי.
מקום שני - חנה קנייזבה-מיננקו (מקום 5 בריו, מדליית כסף באליפות אירופה)
מקום חמישי בגמר אתלטיקה במשחקים האולימפיים. בלי בית ניחומים, בלי משקלים, שיוטים, אין רוחות, יש רוחות. בואו נפשט את זה - יש רק 4 נשים בעולם שטובות כרגע מחנה שלנו בקפיצה משולשת.
ארבע שנים בלבד בארץ וחצי מדינה נשארה באמצע הלילה כדי לראות אותה. מדברת עברית, פעילה ברשתות ובשורה התחתונה - הדבר היחיד שיש למדינה שלנו להציע כרגע באתלטיקה.
מקום ראשון - ירדן ג'רבי (מדליית ארד בריו)
אין בכלל ספק. איפון לכולן. ירדן ג'רבי היא ספורטאית השנה - ואולי אפילו ספורטאית העשור. הישראלית הראשונה שזכתה במדליה מאז 1992. תוסיפו לזה לוק ישראלי, דמעות של ניצחון, אצבע על הדגל, שערים בעיתונים ו-ווזארי על יפנית. פאקינג יפנית. מישהו מכם עשה ווזארי על ג'ודאית יפנית בחיים שלו? ג'רבי היא פשוט הפנים של ישראל.
אבל יותר מכל - ירדן ג'רבי היא ספורטאית השנה כי היא עשתה את הדבר הכי לא 'ישראלי' שיש. היא עמדה בציפיות. היא נשלחה כמי שאמורה להביא מדליה ועמדה בזה. לא באה כאנדרדוג, לא הגיעה ''לגנוב'' ולא התביישה לתת הצהרות עם כיסוי. וואחד כיסוי.
