עבור פול בידרמן הגרמני, אליפות אירופה בבריכות קצרות שנערכה בוינגייט היוותה ציון דרך. היא הייתה התחרות הבינלאומית האחרונה שלו בבריכות קצרות. שיאן העולם ב-200 ו-400 מטר חופשי חתם תחרות נהדרת עם מדליית זהב ומדליית כסף במשחיו החזקים שלו, ונראה שסיבוב הפרידה שלו מהבריכות עובר, עד כה, בהצלחה.
רגע לפני שעלה על מטוס חזרה לגרמניה, בידרמן העניק ראיון מיוחד לערוץ הספורט, ובו סיפר על היחסים עם השחיינים הישראלים, ההתרשמות שלו מהמדינה וכמה מיוחד להיות ספורטאי גרמני שמגיע לישראל, בעקבות ההיסטוריה שבין המדינות.
סיימת עם מדליית זהב ב-200 חופשי ומדליית כסף ב-400 חופשי. איך אתה מסכם את האליפות?
"זו הייתה התחרות הבינלאומית האחרונה שלי בבריכות קצרות ונהנתי כאן בישראל, זה היה מיוחד עבורי. התרגשתי מהתוצאות שעשיתי ומכל מה שהשגתי".
שמענו על שחיינים גרמנים שחששו להגיע בגלל המצב הביטחוני. אתה פחדת?
"לא. ממש רציתי לבוא ולשחות כאן, זה היה בתוכנית המקצועית שלי. בתקשורת בגרמניה שומעים על ישראל רק כשקורה משהו רע, אבל הגענו לכאן נבחרת גדולה, הרגשנו בטוח לגמרי, עשינו תוצאות טובות, ואנחנו אסירי תודה שהתחרנו פה והכל היה נהדר".
אמרת שהיה לך מיוחד כאן. למה?
"כי מדובר בתחרות האחרונה שלי בבריכות קצרות. הגעתי לכאן כדי להנות, כי מעכשיו אחשוב כל היום רק על ריו. כל יום זה ריו, ריו, ריו.. כך שרציתי בעיקר ליהנות ולהשיג את הטוב ביותר".
איך התרשמת מישראל ומנתניה?
"אני אוהב את הים, נהניתי מהאוכל. האנשים פתוחים, אהבו אותנו. המתנדבדים היו נחמדים, תמיד עזרו והיו שמחים".
כספורטאי גרמני, זה מיוחד להגיע לישראל?
"זה די ברור שבגלל ההיסטוריה שלנו זה מיוחד בשבילנו להגיע לישראל, אבל כולנו באנו לכאן בשביל הספורט. שחיתי הרבה עם שי לבנת, הכרתי אותו לפני הרבה שנים ודיברנו גם. יש בינינו יחסים מיוחדים, אבל כולנו הגענו בשביל הספורט. כולנו רוצים להשיג הישגים וזה מה שמיוחד".
מלבד שי לבנת אתה מכיר עוד שחיינים ישראלים?
"האמת שלא כל כך. אני רואה את השחיינים הישראלים בכל מיני תחרויות אבל אני בפוקוס על עצמי כי אני תמיד לחוץ לפני התחרות. אחרי שאני שוחה אני גם יכול ליהנות ולצפות באחרים".
שתף אותנו קצת באימונים שלך.
"אני מתאמן 30 שעות בשבוע, 6 ימים בשבוע. בהתחלה הייתי בבי"ס של ספורט, שמשלב בין הספורט ללימודים. למשל בכיתה ה' היה לי אימון מ-7 עד 9, אחרי זה עד 15:00 בבי"ס ואז שוב אימון, כך שכל היום יש לך אימונים. אם אתה הולך לבי"ס כזה אתה ממש רוצה לעסוק בספורט, כך התחלתי. שנה הבאה אהיה בן 30, ויש לי 18 שנים של שחייה, זה המון ולכן אפרוש בשנה הבאה ולא משנה מה. גיל 30 זה די מבוגר לשחיין ואני חושב שיש הרבה לראות ולחוות בעולם מאשר רק שחייה".
היה לך קשה לקבל את ההחלטה הזאת? כי נשמע שזה לגמרי סופי
"נהניתי מכל רגע, ניסיתי להנות מכל רגע כי זה לעולם לא יחזור על עצמו. הרגשה שיש בתחרות, הסיפוק שאתה משיג משהו ואתה גאה בעצמך כי עבדת על זה במשך שנה. התקופה של הספורט קצרה, אני יודע שעכשיו יש לי תשעה חדשים ואחרי זה יש לי חיים אחרים".
אתה יודע כבר מה תעשה ביום שאחרי?
כן. בחברה של אבא שלי כנראה. אני לא חושב שאשאר בספורט ואהיה מאמן. אם אתה רוצה להיות מאמן חייבת להיות לך תשוקה להיות בבריכה כל היום".
ואין לך את זה יותר?
"היה לי את זה. אבל ראיתי כל כך הרבה בריכות שאני חושב שלא יזיק לי לקחת חופש. יש גם קצת בעיות עם השכר ואין לך הרבה זמן חופשי ואני ממש מחכה לזמן החופשי שיהיה לי".
מה שמוביל אותי לשאלה הבאה. השחייה זה ענף תובעני. הרגשת שהקרבת הרבה מעצמך?
"כן, אבל רציתי להקריב מעצמי, לא הייתי חייב. ההורים שלי תמיד אמרו לי: 'אם אתה לא רוצה לשחות יותר פשוט תפרוש'. הייתה לי את התשוקה לעשות את זה, אני עדיין מאוד אוהב שחייה, והאמת שעבורי זה היה הספורט הכי טוב שיכולתי לעשות. לא הייתי שחקן כדורגל טוב או משהו כזה כך שלהיות שחיין השתלם לי".
היה לך רגע משבר שאמרת לעצמך שאתה לא רוצה לשחות יותר?
"כן, ב-2013 הייתי חולה לשישה שבועות וזו הייתה תקופה קשה כי היא גם הייתה קרובה לאליפות העולם. אמרתי לעצמי: 'אני מאוד חולה אבל אני לא יכול לפרוש כרגע, אני צריך לקחת לעצמי הפסקה'. לקחתי הפסקה של חצי שנה ואחרי זה הבנתי שאני עדיין רוצה לשחות. כמובן שהיו לי את המחשבות שאולי אפרוש אבל ברגע שנכנסתי למים ולאימונים אמרתי לעצמי 'זה מה שאני רוצה לעשות, 2016 זה המטרה, זה לא כזה רחוק' ולכן נשארתי.
המשחה אולי הכי מפורסם שלך הוא באליפות העולם ב-2009 כששברת את שיא העולם של מייקל פלפס ב-200 מטר חופשי. יוצא לך עוד לחשוב עליו?
"לא, כבר לא. הייתה תקופה שהצלחתי וחשבתי לעצמי שאני הטוב ביותר, אבל זה הגביל אותי באימונים. היה לי קיר עם כל המדליות שלי והייתי מסתכל על זה ואומר שאת כל זה השגתי וזה עשה אותי עצלן. פשוט הורדתי את כל המדליות ואמרתי לעצמי 'עכשיו אתה מתחיל מהתחלה, לא עם כל מה שהשגת אלא תעבוד בשביל להשיג עוד אחת'".
שיאי העולם שלך ב-200 ו-400 חופשי מחזיקים מעמד כבר שש שנים. אתה חושב שהם ישברו?
"אני מקווה. שיאים קיימים כדי שישברו אותם. כמובן שעם החליפות זה היה אחרת. אני בחור די כבד כך שזה עזר לי יותר מאשר לאחרים".
עדיין לא השגת מדליה אולימפית. עד כמה אתה נחוש להשיג את זה בריו?
"אני עובד בשביל זה כל יום אבל במשך השנים ועם הניסיון אני מבין שאין פה עניין של מזל. אם אשיג את זה אהיה שמח אבל אם לא עדיין אדע מה עשיתי ומה השגתי. אין מדליה שיכולה לגרום לי לאושר כל יום. אני לא בונה את החיים מסביב על ההצלחה בשחייה. אם זה לא יקרה זה לא משהו שיחסר לי בחיים שלאחר מכן. החיים שלי אחרי שאפרוש מהשחייה לא תלויים אם אשיג מדליה אולימפית או לא".
זה אומר שאתה לא מרגיש שזה הדבר שחסר לך בקריירה?
"לא. עברתי הרבה והשגתי המון. ב-2012 כל מה שחשבתי היה שאני רוצה את המדליה ולא שחיתי כמו שרציתי, אז עכשיו אני אומר 'בוא נראה מה יקרה'. אני רוצה לשחות את הכי טוב שלי במשחקים האולימפיים ונראה מה יקרה".
אז עכשיו אתה מגיע הרבה יותר רגוע?
"כן, לחלוטין".
אתה חושב שזה מה שאולי יהיה היתרון שלך?
"אני מקווה (צוחק). אי אפשר לדעת, יש הרבה שחיינים צעירים ולמשחקים האולימפיים יש חוקים משל עצמם. יש המון מתחרים, מייקל פלפס, יאניק אנייל, ג'יימס גאי. יש המון בחורים מהירים בעולם כך שכל מה שאני רוצה מעכשיו זה להיות בריא, להתאמן הכי טוב שאני יכול ואז נראה מה יהיה".
אין לך הרבה זמן פנוי אבל בכל זאת, מה אתה אוהב לעשות בזמן הזה?
"ללכת להופעות עם חברים, אני מאוד אוהב משחקי מחשב, לקרוא ספרים. רואה הוקי קרח, אוהב את המהירות שבמשחק. לא כל כך מתעניין בכדורגל".
האם אתה חושב שהוועד האולימפי הבינלאומי צריך לארגן דקת דומייה בטקס הפתיחה של האולימפיאדה לזכר קורבנות הטרור (י"א חללי מינכן)?
"אני חושב שכן כי חשוב לזכור והספורט יכול להשיג דבר גדול. במשך המשחקים האולימפיים כל המדינות ו-1,000 איש הופכים להיות ביחד, אתה פוגש הרבה אנשים ויוצר קשרים. המשחקים האולימפיים קובעים מי הוא הטוב ביותר, מי הוא השחיין הטוב ביותר, מי רץ הכי מהר - אבל כולם יודעים שהבחור או הבחורה לידי היו צריכים לעבוד במשך שנים כדי להיות כאן וזה מה שמחבר את כולנו".
לסיום, איך זה להיות אחד ספורטאי גדול בגרמניה?
"בגרמניה מתעניינם בשחייה רק אחת לארבע שנים, קרוב לאולימפיאדה. אז אם אני רוצה שיזהו אותי אני הולך ליד בריכה ואם אני לא רוצה שיזהו אותי אני לא הולך ליד בריכה - שם אני לגמרי אף אחד. זה נחמד שיש מקום מסוים שכולם מכירים אותך אבל אם תצא לרחוב מהבריכה אף אחד לא יכיר אותך, אני חושב שזה נהדר".
הראיון מתוך המגזין האולימפי החדש מבית ערוץ הספורט, "ריו 2016", שילווה את ההכנות האולימפיות בארץ ובעולם, עד לטקס הפתיחה ב-5 באוגוסט. המגזין ישודר בכל יום שישי ב-18:00, ב-5SPORT, ובו נעקוב אחר ההתקדמות והתרחבות של המשלחת האולימפית הישראלית, וכל הסיפורים החמים מהעולם. את המגזין תגיש מירי נבו, וילוו אותה באופן קבוע אריק זאבי, רון קופמן ומולי אפשטיין, לצידם של אורחים בכירים מהספורט הישראלי.
