לצערי, שימוש פסול בז'רגון מתחום השואה, בקריאות גנאי ושירי אוהדים, נפוץ מאוד במגרשי הספורט בישראל מזה שנים רבות. תופעה זו באה לידי הקצנה בעיקר ביריבות הספורטיבית האמוציונאלית שבין מכבי והפועל ת"א, שתי קבוצות אהודות מאוד, שנדמה כי היריבות הגדולה ביניהן גורמת לאוהדיהן לעבור לא אחת את הגבול. מרבית אוהדי הספורט מגנים כמובן את התופעה, אך למרות כיעורה - עוברים עליה לסדר היום מהר מאוד והיא נשכחת תוך ימים, לעיתים אף תוך שעות.
אמנם לצערנו ימי הקורונה מונעים מאיתנו את חווית המגרש לתקופה הקרובה, אבל עדיין, ביום השואה, ברצוני לספר לכם כיצד הדבר נחווה על ידי ניצולי השואה ובני משפחותיהם, ובעיקר - לבקש מהאוהדים ומהקבוצות לגלות התחשבות וספורטיביות, לוותר על "שירי השואה" ולהשאיר אותה מחוץ למגרש הספורטיבי. כדי שכאשר נחזור לשגרה ונמלא את המגרשים, תופעות אלו לא יחזרו על עצמן.
אני מייצג את ניצולי השואה מזה שנים רבות, פועל למענם וחווה את מצוקתם היומיומית. לפי הערכות שונות, ישנם כיום בישראל מעט יותר מ-200,000 ניצולי שואה, בהם גם עשרות אלפי יוצאי מרוקו, אלג'יר ועירק שהוכרו כנפגעי התנכלויות אנטישמיות בתקופת מלחמת העולם השנייה. ככל שעוברות השנים ומספרם של ניצולי השואה החיים בינינו הולך ופוחת, האחריות שלנו כחברה לשמר את זיכרון השואה ולהוקיר את אלה שעדין עימנו הולכת וגדלה. ככל שיש פחות אנשים שיכולים לספר את הסיפור, כך חשוב שאנחנו נדע לשמור עליהם, ואף להקל על חייהם בשנות החיים שעוד נותרו להם. ככל שיש פחות אנשים ששרדו, כך גדלה אחריותנו כלפי אלה שעדיין איתנו.
על כולנו חלה אחריות ציבורית לשיח המכבד את זיכרון השואה. נדמה שהאחריות הזו עדין קיימת בציבור הרחב, אך היא "נעלמת" כאשר אנו מגיעים למגרשי הספורט. מדוע? זה המקום לומר: השימוש בזיכרון השואה וההשוואה של שחקנים או שופטים לנאצים מהווה קו אדום, שלצערי נחצה לא מעט בשנים האחרונות. בדיוק כמו בפוליטיקה, בתחום המשפט וכל תחום אחר, זה לגיטימי (גם אם לא תמיד ראוי) לבקר קשות ואף בחריפות תפיסות עולם, דעות, מהלכים או תהליכים. אבל אנו חייבים להקפיד להשאיר את הדברים בגבולות הטעם הטוב. אסור לערב את זכר השואה בספורט, אסור להפוך את מוראות השואה ולקחיה לעניין שנוי במחלוקת.
במקביל, חשוב גם שמוסדות המשפט ובתי הדין הספורטיביים ידאגו לענישה ראויה ומרתיעה כאשר יש שימוש בזכר השואה. זכור במיוחד מקרה ספציפי משנת 2012, כאשר בית הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל, פירש את הקריאה "שתהיה שואה למכבי" כ"חופש הביטוי" ולמעשה התיר בכך את הקריאה. אין עוררין כמובן על חשיבותו של עקרון חופש הביטוי, אולם במקרה הזה אני חושב שהיה ראוי להרשיע ולא לזכות.
אוהדים יקרים, קבוצות נכבדות: השימוש ב"שירי שואה" וקללות נוספות מהסוג הזה מוזיל את זיכרון השואה ופוגע במי ששרד בגבורה את המאורעות האיומים של מלחמת העולם השנייה ובבני משפחתם. השואה הייתה אירוע היסטורי מחריד וחסר תקדים, שלא היו כמותו. ככל שנדע לשמור על זיכרון השואה כך גם לא יהיו כמותו עוד. בואו נשמור על ספורטיביות וכבוד הדדי, לזכר קורבנות השואה, ולטובת כולנו.
*הכותב עומד בראש "דוד ידיד - משרד עורכי דין ונוטריון" המתמחה בזכויות ופיצויים לניצולי שואה בארץ ובחו"ל.
