אהבת ספורט, כמו כל אהבה, מתמצה בדברים הקטנים והסנטימנטליים. סימנים שלא נראים חשובים לזרים מבחוץ, אבל עבורך יכולים להגיד את הכל. מסמנים שעות, ימים, תקופות בשנה. וכאלה הם הפתיחים של תכניות הספורט ברדיו ובטלוויזיה. הצלילים שנתנו לך את האות שמשהו עומד לקרות, תמיד יחזירו אותנו לשנייה שבה היינו מולם. נרגשים לפני או אחרי אירוע גדול, מחכים לתוצאות, לשערים ולרגשות שישטפו אותנו. "טופ 5" הפעם מצדיע לשידורי הספורט, ולמנגינות הגדולות שליוו אותן.
5) "צעד וחצי"
אלי ישראלי הלך לעולמו השבוע. אחד מהקולות הגדולים של הרדיו הישראלי, ואחד הסמלים הגדולים של גלי צה"ל. בתוך התחנה הזו, הוא היה שותף מרכזי לתשובה הכדורסלנית ל"שירים ושערים" של היריבה רשת ב': "צעד וחצי", תכנית הכדורסל שליוותה את משחקי הליגה (פעם לאומית א', היום ליגת העל) בשידור ישיר, בפינג פונג בין המגרשים. וגם הפתיח מחזיר אותנו אל התקופה ההיא. ואל הגדולה של השדר שעמד בראש.
4) "הדקה ה-91"
לאוהדי הכדורגל של שנות השבעים היה את "שירים ושערים", לשנות השמונים היה את "מבט ספורט"; לאוהדי שנות התשעים זו היתה "הדקה ה-91". זכר לימים שבהם הכדורגל הישראלי היה שווה פריים טיים, לתכנית הנפלאה בהגשתו הבוטחת של יורם ארבל (שהגיע לפעמים עם המסוק ההוא, מהמשחק המרכזי אותו שידר כמה שעות קודם), עם שלל השדרים והשערים מכל המגרשים. קצת אחרי שאבא סיים לראות חדשות, המסך היה כולו שלך.
3) "מבט ספורט"
קצת קשה לדמיין את זה היום, אבל פעם ערוץ 1 היה לב טלוויזיית הספורט בישראל. בטלוויזיה היה רק ערוץ אחד, ותכנית אחת לכדה את תשומת הלב של קהל גדול. בין המגישים: יורם ארבל, אורלי יניב וגם מי שתהפוך לימים להיות חברת כנסת, אחת, מרב מיכאלי. הפתיח שהולחן ע"י ג'יימס לאסט, אגב, הגיע באדיבותו של יגאל שילון שעבד אז ברוממה ומצא את המנגינה המקורית.
2) "משחק השבת"
ג'יימס לאסט ממשיך איתנו גם למקום השני. ספק אם המלחין הגרמני ידע כמה לבבות המוזיקה שלו תכבוש הרחק מברמן שבה נולד. בכל אופן, מוזיקה שלו כיכבה גם בפתיח של "משחק השבת" - תכנית סיכום המחזור שהיתה האמא של כל בנותיה, "הדקה ה-91" של ערוץ 2 ואפילו "שער השבת" כאן אצלנו. ללא ספק, המנגינה שמזוהה הכי הרבה עם הכדורגל הישראלי - אולי, חוץ מאחת אחרת שתגיע במקום הראשון.
1) "שירים ושערים"
את כל אחד מאיתנו היא תפסה בשלב אחר בחיים: כילדים, כחיילים או כאנשים בוגרים. שבת בצהריים, רגע לפני שהכל מתחיל. מבזק החדשות תמיד ארוך מדי, אבל אתה ערוך מצידך. עוד שנייה ומבול של כדורגל ישראלי כיפי (בעיקר כי הוא היה ברדיו), יציף אותך. קולם הרועם של מאיר איינשטיין, זוהיר בהלול, דני דבורין, קמי ברץ, משה פרימו... הרשימה ארוכה ומכובדת, קולות שאין ילד שלא יודע לחקות. ולצידם גם המשחקים, והשערים שנופלים אחד אחד.
"שירים ושערים", כמו כל התכניות שבמצעד הזה, לא שרדה את מבחן הזמן. היא מתקשה להתקיים במציאות שבה הכדורגל הישראלי מחולק לימים ולשעות נפרדות, ובכך התפוגגה. אבל כל אוהד ישראלי שישמע את הצלילים הללו, בוגר או צעיר, ירגיש את אותה הצמרמורת בגב, שהרגיש כששמע אותה בפעם הראשונה.
