מאמצע השבוע שעבר אני צוחק בלי הפסקה. כל עיתונות הספורט מדווחת בהתלהבות שסאני קאהן וראסל גלבוט יקנו את הפועל תל אביב. נו באמת?! לעסקה הזאת היה סיכוי בערך כמו הסיכוי שאני אקנה את הפועל או שהפועל תזכה העונה בליגת האלופות, בלי כמובן להשתתף. לחיים רמון זה לא הפריע - כמו תמיד - לרוץ ולהתבזות, ולהבטיח שהפועל תנסה לא לשחק בשבת. הוא הרי ימכור כל עיקרון ואמונה, העיקר שמישהו יחלץ אותו מהבור שהוא חפר.
עכשיו כבר מתפרסם שגלבוט ירד מרעיון הקניה (זה יפה שאפשר לרדת ממשהו שלעולם לא עלית עליו) כי שימו לב: הוא לא אהב את ההמולה התקשורתית. אתם מבינים? גלבוט, שלא סירב לשום כלי תקשורת, שנציגיו לא הפסיקו לדבר בתקשורת, פתאום גילה שזה לא מתאים לו. וואו! הוא חשב שהוא יכול לקנות קבוצת כדורגל ולהשאר אנונימי? הרי כל הסיבוב הזה היה על מנת שאנחנו נכיר את מר גלבוט, נקרא עליו ונדע כמה חשוב וציוני הוא.
מי שעוקב אחר העיתונות הכלכלית כבר קורא שקהאן וגלבוט, בודקים אפשרות להנפקת אג"ח בישראל. כך שקהאן וגלבטו קנו יחסי ציבור וכיסוי תקשורתי במהירות מרשימה. מה יותר פשוט מלומר שאתה מתעניין בקבוצת כדורגל (במקרה זה הפועל תל אביב שתמיד נמצאת על המדף) ומאותו רגע אתה הנושא הכי חם בתקשורת. עכשיו נגמר הסיבוב, הרווח הגיע, וצריך יציאה. היציאה הרי כל כך פשוטה, גלבוט הכין אותה כבר ביום הראשון של הפארסה הזאת. הוא הרי יהודי מאמין והוא לא יקנה קבוצה שמשחקת בשבת. היות והיה ברור שזה דבר שלא ניתן להבטיח (וכמובן שגם אם ניתן היה זה היה ביזיון לכל מה שהפועל תל אביב מסמלת) הרי היציאה היתה מובטחת.
הופ, נגמר הסיבוב והאשליות התפזרו. שוב חיימקה הוכיח יכולת ניהול ומו"מ מדהימה ושוב חולה פירסום מארצות הברית עשה סיבוב על חבורת טמבלים מישראל. עכשיו בית"ר לא לבד עם פארסת דן אדלר ואדם לוין, לפחות הפועל לא נתנו לגלבוט וקהאן תלבושות בחינם.
