אהוד בן טובים בבני יהודה, סטיבן ג'רארד בליברפול, מיקי ברקוביץ' במכבי תל אביב - יש שחקנים שהופכים להיות פניה של הקבוצה בה הם מבלים את מיטב שנות הקריירה הספורטיבית שלהם וכזה היה גם גדול שחקני ההוקי קרח בכל הזמנים ווין גרצקי הקנדי שפרח בקבוצת האדמונטון אוילרס וזכה איתה בסטנלי קאפ (אליפות ההוקי קרח של צפון אמריקה) ארבע פעמים בחמש שנים בתחילת שנות השמונים.
דווקא אז עשה המלך של ההוקי קרח את הצעד הלא ייאמן ועבר בטרייד סנסציוני ללוס אנג'לס קינגס שם לא הצליח לשחזר את תהילתו (שם הסרט באנגלית 'דה קינגס רנסום' הוא משחק מילים על הביטוי "הכופר ששולם עבור המלך" כשהכוונה לסכום כסף גדול. ובמקרה של גרצקי 15 מיליון הדולר ששילמו הקינגס עבורו).
פיטר ברג הבימאי והשחקן שבעברו ביים את סרט הספורט המצוין "אורות ליל שישי" (שעובד לסדרה) יצא לבחון את אותו קיץ נמהר בשנת 1988 שבו החליט הבעלים של האוילרס כי הגיע זמנו של גרצקי ללכת וחולל סערה תקשורתית וציבורית אדירה שאיימה לרסק את העיר השלווה בדרום מערב קנדה. הסרט אינו עוסק כלל בהוקי קרח ובביצועיו של גרצקי על המגרש אלא בוחן את גרצקי כדמות שהפכה לגדולה מהחיים, אדם שהפך עיר מנומנמת למעצמת ספורט עולמית ואדם שבסופו של דבר נתן לשיקול הכספי הקר להכתיב את דרכו בחיים.
ברג מזגזג בין צילומי ארכיון של גרצקי לבין ההווה שבו גרצקי בחליפה ובמבט מהורהר צועד לתוך זירת ההוקי קרח של ילדותו ומעיף מבט ספק מתחרט ספק שלם עם עצמו אל היציעים הריקים. הסרט עמוס(יתר על המידה) בראיונות עם בעלי האולירס והקינגס ובשלב מסוים מתחיל לעייף בשל התמקדותו בפרטי החוזה הנוצץ של גרצקי ופחות בגרצקי האדם והתופעה לא ברור אם ברג הוא מעריץ של גרצקי או מבקר שלו ושיחותיו עם גרצקי תוך כדי משחק גולף רק מוסיפות לאי בהירות זו.
