לפני שלוש שנים וקצת, הטלפון שלי צילצל. זה היה שני בבוקר. "אריק אינשטיין ראה אתמול את 'בובה שלי לילה' והתקשר אליי מיד אחרי התוכנית. הוא אהב..", על הקו היתה שוש אלוני, מנהלת קשרי החוץ של ערוץ הספורט וחברה של אריק. זה היה כש'בובה' רק עלתה לאוויר.
"באמת .?! אז אולי תבקשי ממנו לבוא לתוכנית?'', שאלתי אותה, ''נעשה איתו מערכון אצלנו באולפן". היא צחקה כמו מישהי שמכירה אותו היטב וסירבה בשמו. "אז ניסע אליו הביתה", ניסיתי שוב, "נשב אצלו בסלון ונצלם משהו קטן".
זה קרה עוד כמה וכמה פעמים. אריק היה מתקשר לשוש אחרי התוכניות, שוש היתה מתקשרת אליי ואני בשלי מנסה להידחף אל אריק לסלון, להכיר אותו ועל הדרך לשלוף את הבובה של שליימה ואיזו מצלמה קטנה שהכינותי מראש כדי לתעד את האירוע. לא הלך לי. לצערי שוש'קה מכירה אותי ואת אריק מספיק טוב.
לפני שלושה חודשים וקצת הטלפון צילצל. "אהלן ..שוקו..?", על הקו היה קובי בן עטר, המנהל האומנותי (וגם המוכשר והמקסים) של המופע. "אני מרים ערב ענק לאריק אינשטיין ואני רוצה שתבוא עם החברים מבובה להופיע. בוא ניפגש". לא עניתי, היססתי. אפילו חשבתי שהוא התבלבל עם איזה אדון שוקו אחר. ''איך אנחנו קשורים?'' שאלתי. "תבוא אליי, ניפגש", הוא אמר וכך זה באמת היה.
בפגישה אצלו בבית, קובי סיפר לי על החזון שלו, על האלפים שיגיעו, על הבמה הענקית שמעליה יוקרנו קטעי וידיאו נדירים של אריק. במה שתכיל את הלהקה ואת התזמורת (בניהולו המופלא של גיא מזיג), את רשימת האומנים ואפילו כזו שיישאר בה מקום לסלון קטן לחברים שיישבו במהלך המופע.
"אריק כידוע אהב מאוד ספורט", הוא המשיך, "והשתתף באין ספור מערכונים מופלאים, זה מרגיש לי חיבור טוב". הסכמתי מיד. האמת היא שאני ואריק אף פעם לא נפגשנו או דיברנו, אבל בזכות הערב הקסום שהיה אמש בפארק, לאחר שעות של צלילה לראיונות עימו, ולהאזנה לשיריו נדחפתי סוף סוף עם החברים מ'בובה' לסלון הקטן שלו שהיה על הבמה.
בעונה הבאה של בובה של לילה, שוש כבר לא תצלצל ותעדכן.
ואיזה מסכנים, האוהדים, שנשבר להם הלב.
