רגע, עכשיו ברצינות. עזבו את הסופרלטיבים ומטבעות הלשון, שימו בצד את ההשתלטות הצהובה והמוחלטת על מה שנשאר עוד מהתחרות, כביכול, במשחק הממכר והמופלא הזה.
במונחים שלנו, של הביצה המקומית, מכבי תל אביב היא לא עוד מועדון כדורגל רווי תארים ומוניטין, לא עוד ארגון עשיר ועמוס בכוכבים, גם לא עוד אלופה שזוכה בטרבל היסטורי ומוחץ. מכבי תל אביב היא מ-פ-ל-צ-ת כדורגל. עוצמתית, דורסת, יעילה, רעבה, כובשת, נושכת, ובעיקר כזו שעושה רושם שרוצה לטרוף כל מה שזז ולקבוע עובדות חדשות בשטח ולהרבה זמן.
כולם מדברים על הכסף הגדול, וזה מוחשי ונכון, אבל מבחינתי זה קודם כל הראש הגדול והשונה. הראש ששינה דפוסי התנהלות וחשיבה, הראש שהבין וזיהה שגם לקריית שלום בואכה תל אביב יפו ניתן, צריך ורצוי להביא את אירופה. וכן, הכל בראש. השחקן הישראלי יכול לעבוד קשה, ללמוד, להזיע, להתחזק, להתפתח גופנית ומנטלית, להיות כל מה שתמיד ראינו רק מעבר לים. מנצ'סטר זה כאן.
בקנה מידה ישראלי, ולאורך כל השנים, מכבי הייתה מועדון עשיר וידעה לקבץ סביבה אנשי עסקים מובילים ושחקני צמרת, שהעמידו את המועדון תמיד בלב העניין וההישגים של הכדורגל כחול-לבן.
פעמים רבות זה נגמר בתארים מרגשים ובגיבורים מיתולוגיים, והיו כמובן גם עונות שחונות ומאכזבות, כמו לכל מועדון, אבל אף פעם, למעט בשלהי מאי 2015, זה לא היה נוק-אאוט כל כך משמעותי שנצרב בתודעה כפי שעשתה המפלצת בצהוב.
זה לא רק ה-2:6 על באר שבע בגמר הגביע או האליפות השלישית ברציפות - זה בעיקר מה שמרגישים ומפנימים כל אנשי הספורט - מאמנים, שחקנים ואוהדי כדורגל באשר הם: זה אמיתי, רציני, יסודי, מקצועי, זה כאן ועכשיו, ושום דבר אחר לא מתקרב לזה.
בכדורגל, כמו רק בכדורגל, אתה טוב כמו המשחק האחרון שלך. הפעם, כך עושה רושם, הרצף הזה יהיה ארוך הרבה יותר מתשעים דקות ותוספת זמן. פעם נהגנו לומר שיש שריף חדש בעיר, או שהשתנו סדרי עולם ויחסי כוחות. אחר כך הסבירו לנו שיש דור מוכשר, או שנתון מוצלח במיוחד, וכעת הגיע הזמן להגדרה אחרת לגמרי: זו מפלצת, רבותיי, מפלצת, היא בועטת חזק ומדויק ויש לה סטופקס. והיא כאן, עיניכם הרואות, להרבה שנים.
