קראתי את טורו של ידידי תומר לוי ואני מסכים איתו שזו הייתה פארסה אחת גדולה עד שהגיעו להחלטה להשאיר בליגה הלאומית את מכבי אום אל פאחם, אך ההחלטה הזו הייתה צודקת ומנומקת היטב. הנפגעת העיקרית מהפרשה היא אך ורק הבקרה התקציבית - ומי שקורא היטב את פסק הדין המנומק מבין שבית הדין העליון לא אהב את התנהלותה של הבקרה וזאת בלשון המעטה.
"העיקרון המנחה לפיו הכרעות ספורטיביות ייקבעו הוא על המגרש הירוק ולא על השולחן הירוק", קובע בית הדין העליון כבר בפתח דבריו, ולדעתי בצדק רב. לאף אחד אין ספק שאום אל פאחם הגישה באיחור את תקציבה, אבל על פי העדויות בבית הדין, אפשר היה להסיק שהייתה כאן בעיה אחרת.
ואכן, הדיינים הסיקו את המסקנה שכאשר הנהלת אום אל פאחם ניסתה, במספר פעמים, להגיע לרשות לבקרת תקציבים, היא פשוט נחסמה. למעשה, כלל לא ניתנה לאום אל פאחם האפשרות להגיע לרשות. על פי עדותו של שוקי כהן מהבקרה, היו עוד שתי קבוצות מהלאומית שלא עמדו בלוח הזמנים ולא הגיעו את התקציב בזמן ואם הליגה לא הייתה נדחית בשבועיים, הן לא היו יכולות לפתוח את העונה. אז למה ההתעקשות הגדולה של הרשות כלפי אום אל פאחם?
יתרה מזאת, הבקרה הודתה בדיון, באמצעות שוקי כהן, כי בשנים האחרונות היו שלוש קבוצות שלא עמדו בלוח הזמנים של הגשת התקציבים ולא ירדו ליגה. מדובר באחי נצרת, הפועל פ"ת ובית"ר ירושלים. ולכן, אי אפשר שלא לשאול מדוע שונה דינן מזה של אום אל פאחם? לאף אחד אין ספק שאום אל פאחם לא מתנהלת כראוי, אך המרחק בין זה לבין ירידת ליגה, במיוחד כשיש תקדימים לטובת א.א פאחם, הוא גדול מאוד.
לסיום, אומר כי ליבי עם אנשי ואוהדי הפועל כפר סבא, אך זו הפעם השניה שהיא מנסה לעלות ליגה דרך בתי הדין ולא על המגרש. בפעם הקודמת, זה היה לפני שנתיים לאחר שהובסה על ידי הפועל פ"ת במשחקי המבחן, וכך גם הפעם. לאור כל אלה, גם אני - כמו בית הדין העליון - דורש בדק בית רציני בבקרת התקציבים, כדי שלא נגיע בכל שנה למקומות האלה, כפי שמתריע תומר לוי בצדק רב.
