אתם יודעים מה? זה לא באמת משנה אם הפועל באר שבע כבר לא תיקח אליפות. ואתם יודעים מה? זה גם לא משנה אם היא לא תזכה בגביע בסופו של דבר. דווקא בגזרות שאינן קשורות לתחרות על תארים, הפועל באר שבע מוכיחה העונה שהיא בדרך להפוך למועדון גדול.
אלונה ברקת, אסי רחמים ושאר האנשים שאחראים על העונה היפה, מבינים שמועדון שרוצה עתיד מזהיר לא יכול לשכוח את העבר שלו. אתמול (שבת) הם גם הוכיחו את זה, ולא בפעם הראשונה, אבל כן בפעם הכי מרגשת. לופא קדוש אימן את הפועל באר שבע כמעט ארבע שנים, שנפרשו על שתי קדנציות מוצלחות וזכורות. הוא הוביל אותה עד לגמר הגביע ולעליית ליגה נהדרת, אבל יותר מכל, לופא קדוש הצליח לגעת באלפי האוהדים האדומים.
בנגב החליטו להקדיש את המשחק מול הפועל ת"א לאיש שמעטים זוכרים ששמו הוא מיכאל, שנלחם בתקופה האחרונה במחלה קשה. רגע לפני שריקת הפתיחה, לופא זכה לטקס הוקרה צנוע ומרגש, כיאה לאדם שכל חייו התנהג בדיוק באותו האופן - צנוע ומרגש. אם להיות כנים, לאחר הרגעים הללו, המשחק נראה כמו דבר שולי לגמרי.
אין כאן שאלה של איזה קבוצה אתם אוהדים, וזה גם לא באמת משנה. אין אחד שראה את התמונות ושמע את הקולות מוסרמיל אמש ולא התרגש לראות אגדה ספורטיבית ואנושית, דמות שהיתה והינה מודל לחיקוי לדורות של כדורגלנים ומאמנים, זוכה לרגע של נחת בתקופה בה הוא נאבק במחלה נוראית. זה היה רגע שבו אצטדיון שלם קם על הרגליים ומחא כפיים, אך בעיקר חיזק וחיבק מרחוק.
ולופא? הוא, כמו לופא, בדרכו הצנועה והענווה גרם לכולנו להתרגש ולהזיל דמעה יחד איתו, אך בעיקר גרם לכולנו לקוות שהוא יצא מזה, לקוות שעוד נזכה לראות את מיכאל לופא קדוש חוזר לאיתנו תחילה, ומי יודע, אולי אפילו עוד לראותו שוב על הקווים.
