עוד שבוע עבר בליגת הכדורסל הטובה בעולם וחודש אחד כבר מאחורינו. אלה 7 הסיפורים שמשכו את תשומת הלב ב-NBA בשבעת הימים האחרונים.
1. ההתרסקות של הניקס: מסתמן שעוד עונה הלכה לפח לניו יורק. אוהדי הניקס כבר היו בסרט הזה. הרי זאת לא הפעם הראשונה שהם מגיעים עם ציפיות בשמיים ומתרסקים במהירות האור כבר בהתחלה.
רצף ההפסדים של כרמלו אנתוני וחבריו נמשך גם השבוע ועומד כבר על שמונה. אבל אלה לא רק ההפסדים, זו הדרך שבה הניקס משחקים. כרגע הם משחקים כאילו הם רוצים להשיג מקום גבוה בדראפט הקרוב ולא כמו קבוצה שהייתה אמורה להתמודד בצמרת המזרח. זאת אומנם הקבוצה שמאבדת הכי מעט כדורים מבין כל קבוצות הליגה, אך זה לא בגלל שהם מתואמים ביניהם. להיפך. הנתון הלא שגרתי הזה נובע מכך שהם פשוט לא מתמסרים בהתקפה, אלא מבודדים את מלו או כל שחקן אחר וחיים ממשחק של אחד על אחד. קבוצתי זה לא הקטע שלהם. כדי להבין את מצבם האמיתי, צריך להסתכל על אחוזי הקליעה - פחות מ-42 אחוזים המציבים את הניקס במקום ה-28 בליגה, כאשר היחידות שקולעות באחוזים גרועים יותר הם שארלוט וקליבלנד.
במבט כללי, ניו יורק נראית כמו יכולת קבלת ההחלטות של אנתוני וג'יי.אר. סמית' ברגעים חשובים או כמו ההגנה של אנדראה ברניאני ואמארה סטודמאייר. בשתי מילים: פשוט נורא. אנתוני עוד משיג את המספרים הקבועים שלו וכך גם האיטלקי, אבל אלה לא עוזרים לקבוצה לנצח. סמית' וסטודמאייר מאכזבים עוד יותר ושניהם לא התאוששו מהניתוחים שעברו הקיץ בברכיים. אמארה מבליח בהתקפה מדי פעם, אבל רחוק מלהיות הסופרסטאר שהיה לפני הפציעות. הגארד השנוי במחלוקת, שהיה חלק גדול מההצלחה של הניקס בעונה שעברה, קולע באחוזים מחרידים מכל הטווחים ונראה גרוע מאוד עד עכשיו.
שחקן נוסף שלא מוצא את הטבעת הוא מטה וורלד פיס, שהגיע הקיץ מהלייקרס עם טענה שוויתר על הצעה מהקליפרס ועבר לתפוח הגדול מבלי לדעת אפילו מי המאמן של הניקס, מכיוון שהאמין שעם ניו יורק יש לו סיכוי לזכות באליפות נוספת. אלא שעד עכשיו הוא נראה כמו הצל של אותו פורוורד שהטיל בעבר אימה על שחקני הליגה. התקווה האחרונה שנשארה לוודסון היא טייסון צ'נדלר, אבל בקצב הזה ייתכן שעד שהסנטר יחלים מהפציעה, המאמן כבר לא יהיה על הקווים.
2. פציעות: אם כבר מתעסקים בנושאים כאובים וכואבים, אי אפשר לסכם את השבוע מבלי התייחסות לפציעה של דרק רוז. הרכז של הבולס עוד לא הספיק לחזור לעצמו מהפציעה בברך שמאל וכבר הוא נפצע בברך השניה. גם אם רוז יחזור, הוא כבר לא יהיה אותו הווירטואוז שהיה בעבר וזה הפסד של כולם. הגארד בן ה-25 הוא לא הראשון ולא האחרון שקורס תחת עומס המשחקים המטורף של ה-NBA, ואולי זה הזמן לשאול למה השחקנים לא עושים משהו בנידון. כל כך נוח להם להשבית את הליגה כשמדובר בעניין כלכלי, אבל דווקא על הבריאות שלהם ועתיד הקריירה הם לא נלחמים, וחבל. אם ארגון השחקנים לא יעשה משהו בנידון וילחץ על הנהלת ה-NBA להפחית בכמות המשחקים, כולנו נפסיד עוד הרבה שחקנים גדולים ותמיד נצטרך להתחבט בשאלה מה היה קורה אילו הם לא היו נפצעים.
3. GO WEST: זה לא סוד שהמערב איכותי יותר מהמזרח והשבוע הפער רק גדל. הפציעה של דרק רוז השאירה את מיאמי ואינדיאנה כשתי הקבוצות היחידות שיכולות לתת מאבק לקבוצות הצמרת מהמערב. אם להוציא את האלופה והפייסרס מהמשוואה, נראה כאילו מדובר בשתי ליגות שונות. הוכחה די ברורה לכך היא שמאזן של 9 ניצחונות ו-8 הפסדים שווה למקום שלישי במזרח, אך לא יספיק להתברג בין שמונה הראשונות במערב. ניו אורלינס, למשל, מדורגת במקום ה-13 במערב למרות מצב מאוזן של 8 ניצחונות ומספר דומה של הפסדים. עוד הוכחה מוצקה להבדלים היא המאזן במפגשים הישירים בין קבוצות משני הצדדים. 20:50 היא תוצאת הביניים לטובת המערב מאז תחילת העונה. אם לא יהיו הפתעות או שינויים לא צפויים, נראה שהפער רק ילך ויגדל.
4. סוגיית בראיינט: השחקן הכי יקר בליגה יהפוך לעשיר יותר לאחר החתימה על חוזה לשנתיים נוספות בלייקרס תמורת 48.5 מיליון דולר. לא רק ברחבי הליגה נשמעות על כך ביקורות, אלא גם בתוך המועדון המפואר מלוס אנג'לס. מכיוון שמלבד העובדה שאף אחד לא יודע אם הבלאק ממבה יוכל לחזור לעצמו אחרי הפציעה הקשה בגיד אכילס בגיל 35, עם החתימה על החוזה החדש יש הטוענים שקובי לא השאיר ללייקרס מרחב תמרון במסגרת תקרת השכר כדי להחתים שחקנים שיעזרו לו לקחת אליפות בשנים שעוד נותרו לו. אפילו פאו גאסול אמר בראיון לעיתונאי ספרדי השבוע שצריך לדעת לחלק את העוגה נכון, ושהוא מרגיש שעכשיו לא נשאר מספיק לחלק לאחרים.
5. איתות מאוקלהומה: רצף הניצחונות של הספרס והבלייזרס נעצר השבוע, אז זה הזמן לפרגן לת'אנדר. ותתפלאו, הפעם לא קווין דוראנט וראסל ווסטברוק ראויים לרוב המחמאות וגם לא האוהדים שלא מפסיקים לקלוע מהחצי. אוקלהומה ניצחה בחמשת משחקיה האחרונים בעיקר בזכות העזרה ששני הכוכבים מקבלים מסרג' איבקה, רג'י ג'קסון, ג'רמי לאמב וסטיבן אדאמס. איבקה ממתג את עצמו כאחד הפאוור-פורוורדים הכי טובים ושלמים בליגה. ג'קסון קיבל בטחון מהתקופה שווסטברוק היה פצוע והפך לכלי חשוב במארג. סקורר נוסף מהספסל הוא לאמב, הקלע המוכשר שפורח בעונתו השניה אחרי עונת רוקי מאכזבת. ואדאמס, הרוקי הניו זילנדי הענק, הוא אחד הסיבות המרכזיות לכך שהת'אנדר הם קבוצת הריבאונד הטובה בליגה עד עכשיו.
6. סנסציה ושמה מייקל קרטר-וויליאמס: הרכז של פילדלפיה מציל את הכבוד של מחזור הרוקיס הנוכחי ומהווה דוגמא נוספת לכך שלפעמים המיקום בדראפט יכול להטעות לפעמים, ולא בהכרח מהווה מדד אמיתי לרמת הכשרון של כל השחקנים. למי שלא יודע, קרטר- וויליאמס נבחר במקום ה-11 בדראפט האחרון ואפילו לא היה הבחירה הראשונה של הסיקסרס באותו לילה. בעוד נרלנס נואל גמר את העונה עוד לפני שהתחילה, קרטר-וויליאמס מציג יכולות של אולסטאר. הנתון המדהים והמפתיע ביותר הוא שהרכז הצעיר מוליך את הליגה בחטיפות עם יותר מ-3 גניבות כדור למשחק, מוביל בקלות את כל הרוקיס בנקודות (17.8) ובאסיסטים (7) ומוסיף גם 5.6 ריבאונדים למשחק. הרוקי היחיד שמתקרב אליו בתפוקה הוא הבחירה השניה, ויקטור אולדיפו מאורלנדו, אך כרגע לרכז הגבוה והצנום שהגיע מסירקיוז יש יתרון ברור בפתיחת המאבק על תואר רוקי העונה.
7. אנדרה THE GIANT: אם כבר אנחנו במצב רוח של פרגון לצעירים, זה הזמן לתת מילה טובה לסנטר בן ה-20 של דטרויט, שנבחר במקום התשיעי בדראפט 2012. דראמונד צעיר מקרטר-וויליאמס בשנה ובוודאי גורם לכמה קבוצות להתחרט על כך שלא בחרו בו בדראפט הקודם ונתנו לו לחמוק מידיהם. למרות שאפילו דווייט הווארד יכול לצחוק על אחוזי הקליעה שלו מהקו, שמזכירים אחוזי שומן בגבינה צהובה (22%), הסנטר המוכשר מחפה על כך עם אחוזי הקליעה מהשדה הטובים ביותר בליגה- כמעט 65 אחוז - כשבמקום השני הרחק מאחוריו, ה-MVP לברון ג'יימס עם 59 אחוז.
בנוסף לכך, הוא כבר אחד הריבאונדרים הטובים בליגה עם כמעט 12 כדורים חוזרים למשחק והוא עדיין רחוק מאוד ממיצוי הפוטנציאל שלו. אז נכון, בהתחשב בנתונים הפיזיים שחנן אותו האל, הוא יכול וצריך לשפר את יכולת החסימה (1.2 גגות למשחק) ואין ספק שלצוות האימון בדטרויט מחכה עבודה רבה איתו על הטאץ' בקליעה ובכלל על כל הרפרטואר ההתקפי שלו, שכרגע כולל לא יותר מהטבעות. בהתחשב בגילו הצעיר, יש להם ולו הרבה זמן לעשות זאת.
