ביום רביעי זה מתחיל. אחרי שלב הבתים ושלב הטופ 16, אחרי לא מעט ניסויים ובדיקות, הפסדים וניצחונות, פותחת מכבי תל אביב את העונה באופן רשמי עם שלב ההצלבה מול מילאנו. הצהובים מגיעים ללא יתרון הביתיות, כך ששני המשחקים הראשונים (רביעי ושישי) יתקיימו באיטליה והמשחק השלישי יתקיים ביום שני בהיכל. אם יהיה צורך, מכיוון שמדובר בסדרת הטוב מחמישה משחקים, המשחק הרביעי יהיה בת"א ואילו החמישי במילאנו.
רגע לפני זריקת הביניים של הסדרה, רוני בוסאני, שגדל במחלקת הנוער של מכבי ת"א ואף שיחק במדי הצהובים בעבר, ניסה לעשות סדר ולהשוות בין דייויד בלאט ללוקה באנקי שיעמדו על הקווים, להבין האם יוגב אוחיון עדיף על דניאל האקט ומי יכול לתת גוף לסופו.
יוגב אוחיון מול דניאל האקט
יוגב אוחיון שנפצע לפני כשבוע יהיה כשיר עד יום רביעי, אבל יכול להיות שייקח לו קצת זמן לחזור לעניינים. יוגב צריך לשפר את היציבות. יש יותר מדי משחקים שבהם הוא לא טוב, והוא חייב למזער את הכמות. אוחיון שיפר את הקליעה ואסור לעזוב אותו. יש לו אחד על אחד מהטובים במכבי, אבל הוא לא מנצל זאת מספיק. בהגנה הוא נותן הכל, מקריב עבירות ולא מוותר.
דניאל האקט הוא יותר בעל הבית מאוחיון והקבוצה נשענת עליו בכל מה שקשור לניהול המשחק. שחקן שמאלי, גבוה וחזק. הקליעה שלו לא מוצלחת במיוחד ולכן הוא מחפש קודם כל את המסירה לפני שהוא מחפש את הסל. גם בהגנה יש לו לא מעט בעיות, בעיקר כי הרגליים לא מספיק זריזות כדי לעצור שחקן כמו אוחיון. האקט השתלב מעולה במילאנו ודחף אותם קדימה, לא מעט בזכות האגרסיבית והמחוייבות. הוא אמנם לא סקורר, אבל שחקן חשוב מאוד. הבעיה של מכבי איתו: הוא גבוה וחזק, אבל למזלו של בלאט לא יורד מספיק לצבע, כשמול טייריס רייס זה יכול להיות יתרון. מעניין אם במילאנו ינצלו את זה.
ריקי היקמן מול קית' לנגפורד
ריקי היקמן בתקופה לא טובה אבל בלאט נותן לו הרבה אשראי כי הוא צריך אותו. אחד החודרים הבודדים שיש למכבי. היקמן יכול אחרי שלושה רבעים חלשים פתאום להתפוצץ ולספק את הסחורה. יש לו חדירה מצויינת, קליעה טובה מהשלוש והוא אתלט גדול. יכול לעשות נקודות כמעט בכל דרך. גם בהגנה הוא שומר טוב ומשתלב יפה בהגנה הלוחצת של מכבי. חשיבות גדולה בסדרה.
קית' לנגפורד הוא סקורר מהטובים באירופה, כזה שעושה דאבל פיגרס בכל משחק כמעט. עסוק קודם כל בנקודות של עצמו, בחדירה ולא בכל מקום יאהבו ואוהבים את זה – אבל אי אפשר להתעלם מהיכולת הפנומנלית לקלוע. ההגנה שלו היא לא משהו ללכת איתו למכולת. הוא יכול לחרב אותך או לחרב את היריב. מעניין איך יחזור מהפציעה.
דווין סמית' מול דייויד מוס
דווין סמית' שחקן שבלאט מאוד מעריך. יש לו קליעה מצויינת, הוא שומר טוב מאוד ומנהיג שקט. סמית' לא חודר מספיק טוב לסל ולא משתמש מספיק בפיק-אנד-רול. ריבאונדר, פיזי ואגרסיבי. משיג נקודות בקליעה מבחוץ, בריבאונד התקפה ומדי פעם באיזה כדור אבוד.
דייויד מוס שחקן התקפה פחות טוב מסמית'. הוא אגרסיבי, שומר טוב, מהשחקנים שאתה רוצה אצלך בקבוצה בגלל האופי, הנחישות, והדרך שבה הוא עוזר לכל הקבוצה להיות מחוברת. אפשר לסבך אותו מהר בעבירות כי הוא אגרסיבי מדי, ואולי כדאי למכבי ולסמית' לשחק עליו.
דייויד בלו מול סי ג'יי וואלס
לדייויד בלו יש קליעה אבסולוטית, מהטובות ביבשת. ברגע שקצת עוזבים אותו או לא נותנים לשחקן ששומר עליו משימה מיוחדת, הוא תופר כל קבוצה. הוא לא ריבאונדר מספיק טוב, אך כן שם את הגוף בהגנה. פורוורד של 2.00 מטר שרוב מה שהוא עושה זה קליעה מבחוץ. בכל רגע נתון יכול להכניס מומנטום לקבוצה. שחקן שההגנה לא יכולה להתעלם ממנו.
סי ג'יי וואלס הוא שחקן עם נסיון יחסי במעמדים כאלה שיודע לקלוע מבחוץ. גבוה ואנרגטי. ריבאונדר טוב מבלו ויהיה מאצ' אפ מעניין בין שניהם. אין לו משחק הגנה משובח כי הרגליים שלו איטיות יחסית. כשפניני ייכנס וואלס יתקשה.
סופוקליס שחורציאניטיס מול סמארדו סמואלס
סופו הוא מיס מאצ' לכל שחקן באירופה כי אף אחד לא יכול לשמור אותו. הוא תלוי בעצמו ובדרך שהחברים יזינו אותו. אם הוא תופס עמדה בצבע הוא בלתי ניתן לעצירה. חייבים לשמור אותו בשמירה כפולה ולעיתים משולשת. בהגנה הוא שם את הגוף, אבל הוא עושה עבירות כשמביאים אותו למעלה, הבעיה השנייה היא עבירות מיותרות בצד הרחוק בהתקפה ובנסיון לקחת ריבאונד בהתקפה.
סמארדו סמואלס. פשוט שום דבר מיוחד. שחקן נחמד, לא רע אבל אין לו ערך מוסף. הוא לא מעולה בשום דבר, אבל עושה עבודה אפורה. לא אתלט, לא ריבאונדר גדול. ברוב המשחקים סופו יתגבר עליו.
ומה עם הספסלים? יתרון לצהובים
מכבי משתמשת המון בספסל, כבר ברבע הראשון בזכות רוטציה רחבה. כל שחקן שעולה עובד קשה. יש ירידה ברמת ההגנה כשלדנסברג או אינגלס נכנסים, אך לנדסברג שחקן התקפה מצויין וגם אינגלס יכול לתת הרבה מבחינה התקפית. לרייס יש יכולת התקפית פנטסטית, הוא יכול לקחת כל שחקן לטבעת ולעיתים מוצא עצמו במיס מאצ' בהגנה. פניני הוא חיית משחק ופשוט בכושר מצויין. הקליעה חזרה אליו, הוא לא מתעסק בשטויות ויודע מתי לזרוק ומתי לחדור. אלכס טיוס חוסם מעולה בהגנה, מאוד משתדל, אבל גם הוא לא אוהב לשחקן עם הגב לסל. כשיש פיק-אנד-רול מוצלח, קשה מאוד לעצור אותו.
במילאנו בעיקר יקוו שג'נטילה יחזור. לאוול הוא חוסם טוב וריבאונדר מוצלח מאוד. קרטיס ג'רלס יודע לחדור ושחקן מאוד מעניין. הוא מהיר וכשישחק מתאים שגם רייס יהיה מולו. קאנגור האסטוני אוהב לקלוע מבחוץ, מחפש מצבי קליעה כל הזמן וזז הרבה. כשהוא יהיה על המגרש, ויצטרך לשמור על פניני או אינגלס, זו בעיה למילאנו. מצד שני, גם הם יתקשו מולו עם הגב לסל כי שם יש לו יתרון קטן.
המאמנים: הנסיון מול המטאור
דייויד בלאט הוא אחד המאמנים הטובים באירופה. אני מכיר אותו טוב ויודע איך הוא מנהל משחקים וכמה נסיון יש לו. היה בכל המעמדים הבכירים, גם ברמה האירופית וגם ברמה הבינלאומית. אוהב לעשות הרבה חילופים בתחילת המשחק ומחפש את השחקנים החמים. לוקה באנקי הוא אלמוני יחסית. עבד מספר שנים בסיינה וצבר שם נסיון, הוא כח עולה בכדורסל האירופי ולראייה העונה הנוכחית במילאנו. מכבי, הרבה בזכות בלאט, יותר מאומנת ממילאנו. כשהיא תביא את מילאנו לעשות תיאומים בהגנה זה יחשוף את החולשות שלהם. האקט ומוס וג'רלס שחקני הגנה טובים, אבל התיאום – במיוחד עם לנגפורד, לא מספיק טוב.
דו קרב הסגנונות: חמישיית הקלעים של מכבי
בחלק גדול מהעונה של מכבי, בגלל המקריות המטורפת עם הפציעות של ג'יימס, סופו וטיוס שמשחקים באותו תפקיד, היא נאלצה להשתמש בהרכבים שאם הייתה לה אפשרות היא לא הייתה משחקת. כשבלו משחקה בעמדה מספר 5, כסנטר, אין למכבי משחק פנים, אבל היא הופכת למסוכנת בגלל עם חמישה קלעים, והיריבות מתקשות מאוד. מצד שני, כשמכבי עם סופו, אז יש משחק פנים טוב ומסביבו ארבעה קלעים. לדעתי, עדיף ליריבות לא להביא שמירה כפולה על סופו, אלא לנסות למנוע ממנו כדור ב-20 הדקות שהוא משחק, רק לא להפקיר את הקלעים כי אז הם נכנסים ל"זון" וראינו את זה במלחה מול ירושלים. כשמכבי משחקת נגד קבוצות עם פאוור פורוורד שיודע לשחקן עם הגב לסל, היריבה תוקפת את השחקן בעמדה מספר 4 של מכבי (פניני, אינגלס, בלו), משיגה שם יתרון ומשם מתחילים את המשחק.
והימור לסיום: מילאנו אמנם טובה בהרבה בבית מאשר בחוץ, אבל קשה מאוד לנצח את מכבי פעמיים ברציפות. ייגמר 1:3 או 2:3 לצהובים
